|
|
|
השאלה
|
|
מהו סוד קיומו הנצחי של עם ישראל?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
לשאלה "מהו סוד נצחיותנו?" אין תשובה במערכת החיים האנושית. התשובה קשורה לאמונתנו בבורא, השומר את עמו ישראל לעד.
למרות הצרות והרדיפות, למרות הפיזור בכל פינות תבל, למרות ההתנגדות מצד עמי תבל, לעתים במקל נועם ולרוב במקל חובלים, למרות הכל – העם היהודי חי וקיים! תרבותו הייחודית צוברת תאוצה. הוא ממשיך כשפניו אל הנצח.
לתופעה זו אין אח ורע בתולדות העמים. עמים רבים שהוגלו מארצם, נעלמו בתוך מספר דורות כתוצאה מהתבוללות. אנו שמרנו על ייחודנו במשך אלפיים שנה ללא כל סימני שקיעה.
הלחצים הבלתי פוסקים מסוגלים היו לשבור ולפורר לחלוטין את החזקה שבאומות. עם ישראל היה תמיד קטן במספר. קטן אך יציב! כדוד הקטן הניצב מול גלית, כך ניצב עמנו לאורך כל שנות ההסטוריה מול העולם כולו. נצחונו הניסי של דוד על גלית, מסמל את הנצחון הבלתי פוסק של האומה הזעירה על כל הקמים עליה.
התופעה חורגת ממערכת ההסתברות וההגיון השכלי. עובדה והיפוכה משמשים בערבוביה: קטנים אך מפורסמים, חלשים אך גם חזקים! עתיקים אך גם רעננים, מוכים ויחד עם זאת נושאים בגאון את לפיד החיים!
נצחיות העם הינה ביטוי מובהק לאמונה ב'מי שאמר והיה העולם'! בבורא המוליך את עמו יד ביד בין דפי ההסטוריה. בכל הדפים הישנים והחדשים, המהוהים והישרים נמצא את רישומם של היהודים, ויחד עמם את חתימת ידו של 'מי שאמר, והיה העולם', חתימה של מי שיוצר את ההיסטוריה ומנהיג אותה תדיר.
קיומו הניסי של עם ישראל עורר מאז ומעולם את תמיהתם של יתר העמים. רבים מאוד רואים בכך אצבע אלוקים, אחרים ניסו להסביר זאת בתכונותיו המיוחדות של העם.
למעשה, אין צורך בידיעה מקיפה של ההיסטוריה כדי להבהיר שההתפתחות של עמנו שונה לחלוטין מההיסטוריה הכללית כולה. על זאת נותנים את דעתם הידידים והאויבים כאחד. הנפלא שבהבדלים הוא סגולה זו שלא להיכחד, סגולה הכוללת התנערות מתמדת מעפר ואפר, ופריחה על טבעית גם אחרי מכות קשות.
נצחיותו של היהודי הביאה במבוכה את הגויים, ומתוך כך הם ניסו להיפטר מנוכחותו המביכה. עובדת הנצחיות הבליטה את רוחניותו של היהודי, את עליונותו הרוחנית, ומתוך כך הודגש הניגוד בין רוח לגשם , בין טוב לרע.
אמנם הנצחיות מהווה גורם לאנטישמיות, אולם היא גם מסלקת מראש את אפשרות הצלחתו של רעיון ההשמדה, חלילה. למרות זאת אין האנטישמים מתעייפים, ובכל דור ודור הם עומדים עלינו מחדש לכלותנו.
לא פעם נדמה היה למתבונן בתולדות ישראל שאפסה ח"ו תקווה, וכי העם נמצא בירידה, אך לא זו בלבד שאין הירידות של עם ישראל מונעות ממנו לשוב ולעלות, אלא שהעלייה שלאחר הירידה גדולה היא מן המצב שקדם לירידה.
התבוננות שטחית ביותר בתולדות ישראל תגלה מחזוריות מופלאה זו.
גלותנו הראשונה, גלות מצרים, היתה תקופה של ירידה רוחנית נוראה, בנוסף לשעבוד הגופני. הם שקעו במ"ט שערי טומאה. ומה אירע לאחר מכן? יציאת מצרים, מעמד הר סיני ומתן תורה – היתה זו העלייה הרוחנית הגדולה ביותר שזכה לה עמנו!
לאחר הכניסה לארץ מתחילה תקופת השופטים. תקופה זו מתוארת בספר שופטים: "ויעשו בני ישראל את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים... ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שוסים וישוסו אותם, וימכרם ביד אויביהם מסביב, ולא יכלו עוד לעמוד לפני אויביהם... ויקם ה' שופטים ויושיעום מיד שוסיהם..." (שופטים פרק ב').
לאורכה של כל התקופה קמו לבני ישראל מושיעים, שלא רק לחמו באויבים, אלא גם העלו את רמתו הרוחנית של העם, שמרו עליו מירידה והכשירו אותו לקראת העתיד.
העליות והירידות נמשכו לאורך כל תקופת בית ראשון. אחרי בני עלי החוטאים – קמו שמואל, דוד ושלמה: אחרי המלך רחבעם הרשע – אסא הצדיק, אחרי אחז – חזקיה, אחרי מנשה ואמון – יאשיה. אחרי תקופה ממושכת של ירידה רוחנית, שהביאה לחורבן בית המקדש הראשון ולגלות, בא עידן חדש בתחילת בית המקדש השני שבו בטלה עבודה זרה מישראל.
אף בתקופת הבית השני היו עליות וירידות: מתקופת ההתייוונות עד למסירות הנפש של החשמונאים למען קיום התורה בישראל. ושוב – כשם שהחורבן הראשון הביא לתשובה, כך הביא החורבן השני לביטולן של הכתות השונות שרווחו בישראל בימי הבית (צדוקים, בייתוסים, איסיים), ולהוצאת כיתות שונות מחוץ לתחום היהודי (נצרות).
מחזוריות זו נמשכת כל ימי גלות הבית השני, עד עצם היום הזה. נביא כאן רק דוגמה מפורסמת אחת, והיא הירידה הרוחנית שקדמה לגירוש ספרד. בעיקר גרמו לה ההשכלה של התקופה והעיסוק בפילוסופיה. באה גזירת הגירוש ועקרה חלק גדול מן העם היהודי ממקומו. וראה זה פלא! הדור שאחרי הגירוש היה דור של פריחה תורנית נפלאה ביותר ושל רוח טהרה ותשובה בכל שדרות העם. הדור ההוא הקים לנו את מרן ה"בית יוסף" ואת ספרו ה"שלחן ערוך" ואת האר"י הקדוש ותלמידיו. מתורתו של דור זה ניזונים כולנו עד עצם היום הזה.
אין אנו יכולים שלא להזכיר כאן דוגמה הקרובה אלינו יותר מכל. כל מי שחי בתקופת השואה יודע שרבים הגיעו עד לייאוש גמור. נראה היה כאילו, חלילה, לא יקום שוב עם ישראל ולא יירפא מן המכה האנושה שהוכה. מי יכול היה לשער בנפשו כי זמן קצר לאחר מכן ישובו יהודים לארץ הקדושה וייסדו בה מוסדות תורה, והרוחניות תעלה ותפרח.
יד ה' היא המכוונת את ההיסטוריה שלנו, והיא המפיחה חיים בעצמות היבשות שוב ושוב. היא היא השבה ומצמיחה ענפים חדשים מן הגזע העתיק של עמנו. מן האפר צומח דור חדש שפניו אל העתיד, והשאיפה הרוחנית מעטרת את מעשיו.
אם נשמע לך הרעיון מופלא מדי, הנך מוזמן לדלג כ-3,000 שנים אחורנית: במרחב הים-תיכוני שולטת ללא עוררין האימפריה הבבלית האדירה. תרבותה רבת השפעה, וכל עמי האזור נטמעים בה ונעלמים כלא היו. אפילו המצרים הבוטחים בכוחם ובעוצמתם, כשלו מולה. גם העם היהודי נדרס תחת מגפיה. בית מקדשו חרב, עילית העם נהרגה, הנותרים נפוצו לכל עבר.
במצב נורא זה, כששרידי העם נתונים ביגון ובייאוש, עומד הנביא ירמיהו ומצהיר בביטחון: כל העמים החזקים שאתם מכירים היום, יחדלו להתקיים! התרבויות רבות העוצמה תשקענה ותעלמנה מעל בימת ההיסטוריה! לעומתם, העם הקטן והמוכה, העם הגולה – האם סבורים אתם שאף הוא ייעלם? האם חושבים אתם שגם הוא צועד לקראת כליה?
לא ולא! רק כאשר יחדל הים להכות בחולות החוף, רק כאשר תיפסק המיית גליו, רק כאשר לא יעלה השחר ויחדלו הכוכבים להאיר בלילות – רק אז יחדל העם היהודי להתקיים: "כה אמר ה', נותן שמש – לאור יומם, חוקות ירח וכוכבים – לאור לילה, רוגע הים ויהמו גליו... אם ימושו החוקים האלה מלפני, נאום ה', גם זרע ישראל ישבותו מהיות גוי לפני כל הימים" (ירמיהו ל"א, ל"ד-ל"ה) .
בצמתים רבים של ההיסטוריה היהודית, בעתות משבר, ניצבו תמיד רואי שחורות וניבאו כי הסוף הגיע... כך היה בתקופות האימה שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, כך היה לאחר חורבן בית המקדש השני, כך היה לאחר המרד הגדול ברומאים, כך היה לאחר גזירות ת"ח-ת"ט. כך היה גם בתקופות שההתבוללות אכלה בעם בכל פה, בעת פריחת התרבות ההלניסטית, בתקופת הזוהר של ספרד המוסלמית, וכך גם בימינו. בכל רחבי העולם ניבאו חוזי השחורות ש'זהו', ממשבר כה קשה, מהתבוללות כה נרחבת, לא ייתכן שהעם יתאושש. הפעם זה סופי! אבל, אף פעם זה לא היה סופי...
סרוק את נבכי ההיסטוריה, חפש בין גווילי הזמן, האם תמצא עוד עם קטן ונרדף ששרד מספר דורות כה רב? כל לאום שפרח, נבל בבוא עיתו. כל אומה שעלתה כשמש בצהריים, שקעה במחשכי הלילה. שבטים שהסתתרו בפינות נידחות של העולם שרדו כי ציוויליזציה אחרת לא הגיעה אליהם, אולם מה נותר מהם לאחר שנחשפו להשפעות זרות? העם היהודי - למרות תפוצתו הרבה, על אף היותו מעורב בחייהן של תרבויות רבות עוצמה, על אף הסכנות, האסונות, הפגיעות ונסיונות ההשמדה ממשיך להתקיים. הוא הוכה, הוא הוספד, אך תמיד הוא קם לתחייה מבין המתים.
מאז ועד היום ממשיך קיומו הנצחי של העם להפתיע ולהוות עדות חותכת למציאות הבורא. העם היהודי, בן האלמוות, מוכיח בעצם מציאותו התמידית את קיומה של ישות נצחית החופפת על העולם כולו.
נסיים בדברי הסופר הרוסי לב טולסטוי על נצחיות ישראל: "היהודי הוא סמל הנצחיות. מי שטבח ועינויים של אלפי שנים לא יכלו לו, מי שמוקדי אש, חרב ואינקוויזיציה לא הצליחו למחותו מעל פני האדמה, מי שהיה הראשון להביא את דבר ה', מי שהיה זמן כה רב מופקד על הנבואה והעביר את דבריה לעולם כולו – הוא, היהודי קיים לעד – כמוהו כנצחיות עצמה!".
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
