הרב ש. מרצה בכיר בארגון ערכים , ישב בניחום אבלים .  מפיה של האם הכאובה התפרצה השאלה הקשה: "ל מ ה ?!" הרב שהבין את עומק הכאב ניסה להסביר שכל תשובה , מלומדת ככל שתהיה, לא תשיב את הילד לחיים!  האם השכולה פנתה לכולם בשאלה:  האם יודעים אתם מה פשר המושג "סבלנות" ? התשובה היא: סֶבֶל עם משמעות, כאשר יש משמעות לסבל הוא נהיה ל"אתגר" , אך כאשר אין לו משמעות, התוצאה היא: " דיכאון " משתוקקת אני לדעת את משמעות הסבל, אני משוכנעת שיש יד המכוונת את מינון הסבל, הרי הכול מחושב, אם הדברים יקבלו משמעות, אני, כאן מכיסא האבלים אדע שאוכל להתמודד! כי סבל ללא סיבה כמעט בלתי אפשרי לשרוד עמו.

הרב הקשיב לדברי האימא הגיבורה, בתשובתו הוא השתדל ללבן את הנושא:  משה רבינו ,רבם של ישראל , השתוקק להבין את דרכי הבורא,  לאחר חטא העגל ביקש התחנן והפציר  שיתרצה הקב"ה לסלוח לעם ישראל על החטא הנורא . ואכן  התרצה הקב"ה לסלוח ,  כפי הנאמר  בפסוק "ויאמר ה' סלחתי כדבריך". ראה משה רבינו שהשעה היא שעת רצון, והחליט  לבקש בקשה נועזת ביותר : "ועתה, אם נא מצאתי חן בעיניך – הודיעני נא את דרכיך ואדעך ". (שמות ל"ג) מה פשרה של בקשה זו? מבארת הגמרא במסכת ברכות (ל"ז): בקש להודיעו דרכיו של הקב"ה... אמר לפניו רבש"ע: מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו?!   שאלת השאלות, המציקה ביותר  מאז ימות עולם.

תשובתו של הקב"ה למשה : "ויאמר לא תוכל לראת את פני כי לא יראני האדם וחי ...וראית את אחורי ופני לא ייראו". (שם כ- כ"ג )  מבאר זאת מרן בעל ה"חתם סופר" על התורה :  פעמים רבות כאשר אנו רואים צרה, אסון, טרגדיה  רחמנא לצלן  , איננו מבינים על שום מה ולמה באה  הצרה, וזהו שנאמר: "ופני לא ייראו", במבט העכשווי אין תשובה, בהווה לא ניתן בשכל אנוש להבין את הנהגת הבורא שהיא מעל התפיסה האנושית. אך  במבט לאחור, לעיתים שנים רבות לאחר מכן, איש המעלה והקדושה אשר קבל באהבה ובאמון מלא את הנהגת הבורא: " צדיק וישר הוא"  יזכה  להבין בשכל האנושי מעט מאמיתות דרכי הבורא  וזהו שנאמר: "וראית את אחורי".          

בסוף פרשת שמות מתארת התורה את הפגישה הראשונה בין משה ואהרן  לפרעה:" כה אמר ה' .. שלח את עמי ויחגו לי במדבר" פרעה עונה בהתרסה: "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את בני ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח "(שמות ה' א, ב)  'בעקבות' פניה זו  מחליט פרעה להכביד את עול העבודה על כתפיהם השחוחות  של עם ישראל, ציווי ההכבדה נשלח אל שוטרי בני ישראל הצדיקים האמורים לדאוג ליישומם. השוטרים מטיחים במשה ובאהרון דברים קשים: " ויאמרו אַלֵהֶם ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו"     

בתגובה משה רבינו פונה אל הקב"ה בטרוניה  : "למה ה-רעותה לעם הזה, למה זה שלחתני. כי מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" ( ה', כ"ג).  משה רוצה להבין את דרכי הבורא  א. למה ה-רעותה לעם הזה? ב. מדוע הוחמר עול השעבוד בעקבות המפגש עם פרעה? ג. למה זה שלחתני מדוע אני הוא האיש שבגללו נענשו אחי בני ישראל?

הקב"ה עונה למשה: " ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שם ו' א'). יש להבין כיצד כעת השאלות מיושבות?! כן יש להבין את פשר הביטוי: " עתה תראה" ?! 

נאמר בפרשתנו : "וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב... ושמי ה' לא נודעתי להם"  מבאר המדרש : " אמר לו (למשה)  הקב"ה " חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן על מיתת האבות הרבה פעמים  נגלתי עליהם בק-ל שק-י ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת מה שמו , מה אומר אליהם,  כמה פעמים נגליתי על אברהם, יצחק ויעקב בא-ל ש-די, ולא הרהרו על מידותי ולא אמרו לי מה שמך. כשם ששאלת אתה. אמרתי לאברהם: 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה' - ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בדמים, ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליצחק: 'גור בארץ הזאת' -  ביקש לשתות מים ולא מצא, אלא: 'ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק', ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליעקב: 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך' - ביקש מקום לנטות אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מידותי, ולא שאלני מה שמי, ואתה, תחילת שליחותי אמרת לי - מה שמי? ולבסוף אמרת: 'ומאז באתי אל פרעה'".

ממדרש זה נראה שיש כאן  ביקורת קשה על משה רבנו בהשוואה לאבותינו, יש להבין את פשר המשוואה  הלא  אבותינו לא הרהרו אחר הבורא  עסקינן בניסיונותיהם  פרטיים, אך כאן  משה רבנו זועק  זעקה שכולה  נבעה מאהבת ישראל צרופה: "למה הרעותה לעמך"?!

גם בשאלת: "למה זה שלחתני" מבאר בעל "הכלי יקר" וז"ל:  "כי לא נתרעם משה על מה שלא שלח פרעה את ישראל תיכף ומיד בבואו אליו, שהרי כבר אמר לו הקב"ה שתי פעמים שלא יתן אותם מלך מצרים להלוך, אך שנתרעם על מה שהרע לעם הזה יותר מבראשונה, כי לפחות אם שליחתו לא יועיל להם תיכף - לא יזיק, והרי עינינו הרואות כי הזיק להם בשליחתו, ואמר משה: אולי אני הייתי סיבה לזה, לפי ששלחת אליו איש כבד פה ולשון כמוני, על כן חרה אפו של פרעה ביותר כי אמר ראה היהודים משחקים בי, ואם כן למה זה שלחתני?! ואולי הבין זה מדברי פרעה שאמר למה משה ואהרן תפריעו את העם, כי היה לו לומר משה ואהרן למה תפריעו, אלא כך אמר אילו היה עושה שליחות זה - להפריע את העם ממעשיו - איזו אדם הגון ודברן אחר, החרשתי, אבל למה משה ואהרן שאינן ראוין לשליחות זה, והם יפריעו העם ממעשיהם - דבר זה חרה לו ביותר שיעשה לו זה שליח נקלה, מאילו היה עושה זה לו הראוי לשליחות."

מבארים בעלי המוסר והחסידות  שעיקר הטענה על משה הייתה  בניסוח שהתנסח: "ה-רעותה"  המושג רע הוא מוחלט רע ללא תכלית ותועלת. מאת הקב"ה לעולם לא יהיה  רע! אלא לעיתים יהיה: "מר" מר הוא עכשווי אך במבט עתידי ממר יצא מתוק  .כמו תרופה שמרירה לחולה בנטילתה אך מתוקה היא במזורה וברפואתה. לזעוק מכאב מותר ,אך יש לזכור ולהפנים שלעולם הכאב הוא לא רע מוחלט כי אם מר עכשווי.

וכך מלמדנו בעל הכלי יקר : "עתה תראה", כי מהידוע שכך היא המידה, שבכל יום סמוך לעלות השחר החושך מחשיך ביותר מן חשכת הלילה, ואחר כך אור השחר בוקע ועולה, וכן רוב החולים סמוך למיתתם הם מתחזקים ויושבים על המטה ומבקשים לאכול, ואחר כך המוות גובר, וכן בימות החורף סמוך לעלית השמש הקור הולך וגובר ולסוף הוא מנוצח מן השמש, וזה דבר טבעי כי כל דבר טבעי המרגיש שבא כנגדו איזו דבר הפכי לו הרוצה לבטל מציאותו, אז הוא מתחזק ביותר כנגד מתנגדו, וימאן לענות מפניו ופועל בטבעו כל אשר ימצא בכחו לפעול, ולסוף היא מנוצח כי גבר עליו ההפך, כך הוא בכל הדברים שהזכרנו, כמו כן מה שהרע פרעה לישראל עכשיו יותר ממה שעשה לשעבר זה מופת חותך שקרב קצו, ושזמן הגאולה קרובה לבטל כל פעולותיו של פרעה, על כן הוא רוצה להתחזק בפעולותיו, זה הוא שאמר עתה תראה, במילת "עתה" תירץ לו על מה ששאלו למה הרעות וגו', לפי שעתה הגיע הזמן שיהיה מוכרח לשלחם ולגרשם, על כן הוא רוצה להתקומם עליהם ביד חזקה, וזה מופת כי קרוב ישועתי לבא וצדקתי להגלות."

הפילוסוף הנודע: פרידריך ניטשה, חקר את סוד הישרדותו של העם היהודי במפת ההיסטוריה : מהו  חוזקו  ואיתנו של העם היהודי.  וכך הוא מסיק:  "היהודים הם ללא ספק הגזע החזק ביותר, היציב ביותר, הטהור ביותר מכל הגזעים האחרים החיים כיום באירופה. הם יודעים איך לקיים ולהבקיע את עצמם אף בתנאים הגרועים ביותר ואף ביתר הצלחה מ-בתנאים טובים, וזאת מכוח מידות טובות אשר כיום רוצים להכתימן כמידות רעות, ובראש וראשונה, בכוחה של אמונה תקיפה שאין לה מה להתבייש בפני האידאות המודרניות".

בהתבוננות בפרשיותיו הראשונות של ספר שמות  נגלה שאותה "אמונה יהודית תקיפה" נוסדה על אדמתה של מצרים המדממת. ומשם קבלו העם היהודי את ה"נסיוב" – החיסון והחוסן לעמידה בכל כל סוג של קושי  במהלך ההיסטוריה הנצחית של העם היהודי. גלות מצרים היוותה בית ספר  לייסורים בכל תחומי  הסבל האנושי, פזי נפשי ורוחני. פרעה ברשעותו חפץ להפוך את "עם סגולה" לעם של עבדים מדוכאים בעצם שורשם. לשם כך השתמש "בחכמתו" להרע עד תכלית הרוע. במשך מאתיים ועשר שנה שועבד עמינו, והושפל אל המקום הנמוך ביותר המוגדר בספרי הסוד: "מ"ט שערי טומאה" היה נראה שפרעה הצליח במשימתו. אך דווקא בשיא הקושי והייאוש - שם נגלה הקב"ה אל משה ובקשו לגאול את עם ישראל.

על משה רבינו הוטלו שתי משימות משימה חיצונית ומשימה פנימית. המשימה החיצונית הייתה להוציא פיזית את ישראל ממצרים. אך המשימה הפנימית הייתה להוציא את מצרים מעם ישראל למחוק את ההשפעה השלילית של מאתים ועשר שנות השפלה והשעבוד,   ולהעלותם מן המקום השפל הזה אל פסגת הר סיני ששם קבלו את האחריות על ההשפעה המוסרית לעולם כולו כפי הנאמר: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שם י"ט ו') אלו אשר יצאו ממצרים יצאו עם חוסן לנצח בהתמודדות מול כל סוג של שיעבוד וסבל בגלויות השונות.

הפסיכולוג הנודע ויקטור פרנקל, פיתח  שיטה בפסיכותרפיה הנקראת "לוגותרפיה", כלומר טיפול באמצעות פשר/משמעות.  הוא ביסס את שיטתו על התפיסה שהיכולת למצוא משמעות לחיים או לסבל, עוזרת לחיות עם כל קושי בצורה בריאה ויציבה. וכך הוא מספר :   "רופא כללי קשיש בא אלי  להימלך בדעתי אודות הדיכאון החמור שהוא סובל ממנו. הוא לא יכול לשאת את הצער והיגון על מות אשתו  . שאלתיו: 'מה היה קורה, דוקטור, אילו היית מת ראשון ואשתך הייתה צריכה להאריך ימים אחריך? 'או', אמר, 'זאת הייתה מכה נוראה בשבילה, כמה הייתה סובלת!' על כך עניתי: 'רואה אתה, דוקטור, מנעת ממנה סבל זה; אך עליך לשלם מחיר, על ידי כך שתוסיף לחיות ותתאבל עליה'. הוא לא אמר מילה, אלא לחץ את ידי ויצא בשקט ממשרדי. ברגע שהוא מצא פשר לסבלו, הוקל לו".

"לא הייתה זו תרפיה במשמעה המדויק, שכן, ראשית, ייאושו לא היה מחלה; ושנית, לא יכולתי לשנות את גורלו, לא יכולתי להחיות את אשתו. אך באותו רגע עלה בידי לשנות את יחסו אל הגורל. מכאן ואילך ראה פשר בסבלו. אחד מעיקרי היסוד של הלוגותרפיה הוא למצוא פשר לחייו. אדם מוכן לסבול, בתנאי שימצא משמעות לסבלו". (האדם מחפש משמעות)

דר' ויקטור פרנקל יהודי הוא, הוא עבר  את מאורעות השואה בשל היותו יהודי, לו  היה מעיין   בערש הולדתו של העם היהודי, במחנה הריכוז הגדול בעולם: "מצרים"  היה מגלה שרעיון הלוגו תרפיה הינו עתיק יומין, לכשיצא ממצרים יצא העם היהודי ברכוש גדול: הסבל שעבר חיזק, חישל, ועיצב את נצחיות עם הנצח.