השפע היורד לאדם מן השמים הוא תוצאות מעשיו. כפי שנאמר (ויקרא כ"ו, ג'): "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם. ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב".

מדוע לא מבטיחה התורה תמורה רוחנית עבור קיום המצוות? מדוע לא מוזכר השכר הרוחני הצפון לצדיקים? האם השכר המוזכר בפרשתנו הוא שכר המצוות כולן?

התשובה היא שהתורה אינה מפרטת את שכר העולם הבא. שכר זה אין לו גבול ומידה בכמות ובאיכות. העולם הבא אינו מוגבל בזמן, במקום או בחוש. הטובה העתידית שלימה היא. ויותר מכך, תכלית הבריאה היא להיטיב לנבראים, ולכן שכר העולם הבא הוא מובן לכל.

גם הרמב"ם מתייחס לשאלה: אם אכן השכר הניתן חלף המצוות הינו רוחני, מפני מה אמרה התורה: "ונתתי גשמכם בעתם"? לדבריו, אין לכנות את ההטבה הזמנית בשם 'שכר', כיון שזמנית היא ואינה שלימה. לכן, אל לנו לבאר את הבטחות התורה: "למען ייטב לך" או "והארכת ימים" על טובות העולם הזה. כוונתן היא לטובות בעולם שכולו טוב. השכר שמבטיחה התורה בעולם הזה הוא משל לערכים רוחניים, ולא רק לשכר בימי חיינו כאן, כפי שמשתמע מקריאתן הפשוטה של פרשיות השכר.

זאת ועוד, ההבטחות הגשמיות בתורה אינן באות כשכר, אלא כסיוע לקיום המצוות. אם עבדתם את ה' בשמחה ושמרתם את דרכו, יתן לכם ה' את הברכות הללו וירחיק מכם את הקללות, כדי שתהיו פנויים לעסוק בתורה ולזכות לחיי העולם הבא.

ההבטחות הגשמיות בתורה אינן אלא תוצאה של שימוש נכון במשאבים החומריים וניתובם אל הרוחניות. אם תדע האומה לכוון את מעשיה אל ייעודיה הרוחניים, ולא תתפתה לאסוף קניינים חומריים בלבד, יהפכו אלו למסייעים לדרך הרוחנית. לעומת זאת, אם תובילם שרירות ליבם של האנשים אל מנעמי החומר עד שיזנחו את ייעודם, יתמעט השפע.

יחד עם זאת ראוי להתעכב ולהבין לעומקן את ההבטחות שניתנו בהקשר להטבה בעולם הזה. ולכן, נסביר כאן את משמעותן של הברכות המופיעות בפרשה:

"ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כ"ו, ד'). בארץ ירדו גשמים בזמנם כתנאי יסודי לבריאות האדם, לאוויר צלול כיין, לאיכות מעולה של המים ולשפע בלתי נדלה של יבולים מבורכים.

"ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" (שם פסוק ד'). הארץ תצמיח את היבול שאכן יש ביכולתה להצמיח. קללת הארץ תסור מעליה, ומעתה תפרח הארץ על פי כוחה המקורי בלא הצמצום שנוצר בעקבות החטאים.

זו תהיה ארץ שהשובע במיטבו יהיה תווית הזיהוי שלה. השפע הכלכלי ישרור מעונה אחת בשנה אל רעותה: "והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע, ואכלתם לחמכם לשובע" (שם פסוק ה'). הברכה הגדולה לא תפסיק, והיא תקיף את כל חודשי השנה ואת כל העונות החקלאיות.

תהיה זו גם ארץ השלום: "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ, ושכבתם ואין מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם".

"ונתתי שלום בארץ": האושר החברתי הנובע מן השלום הפנימי, תלוי ברוח של שביעות רצון, טוב לב כלפי הזולת ושמחת האדם בשמחתו של רעהו. כאשר ישרור השלום החברתי, יהיו כולם שבעים ומאושרים, לא יהיה צורך להסתיר את ההצלחות, ואף אחד לא יחשוש מעינו הרעה של שכנו או מלשונו המתגלגלת.

"וחרב לא תעבור בארצכם": אל השלום החברתי יתווסף השלום המדיני. כל מאורעות המלחמה שמחוץ לארצכם - אפילו יהיו קרובים לגבולותיכם - לא יהיו נוגעים לכם. לא יעברו בארץ צבאות זרים, והשלום ישרור במלואו.

ועוד משהו יהיה בארץ החלום המתוק: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם והרביתי אתכם" (שם פסוק ט'). תהיה פריחה כלכלית מדהימה וריבוי אוכלוסיה, מתוך בריאות מושלמת בכמות ובאיכות שלא תיאמן.

הפרשה מציינת מרכיב חשוב נוסף הנחוץ לחיי כלכלה שופעים כל טוב:

"ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו": תוציאו מזון מחוץ לארצכם. גם ייצוא המזון לארצות חוץ מוזכר בפרשה זו. הייצוא הוא סם חיים לכלכלת הארץ.

וכמובן: "ונתתי משכני בתוככם... והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים" (שם י"ב). פסוק זה כולל את השראת השכינה. תהיה זו הופעה גלויה של עוצמה רוחנית אלוקית בכל המרקם החברתי והאישי. כולם יחושו כי הם קרובים לאלקים שהוא מקור הברכה.

הכל תלוי בתנאי שנכתב מראש: "אם בחוקותי תלכו".

נתעכב עתה ביתר הרחבה על אחד מפרטיה של הפרשה:

"ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד... וחרב לא תעבור בארצכם" (ויקרא כ"ו, ו'). למקרא הפסוק צפה ועולה שאלה: מאחר שכבר נאמר שיהיה שלום בארץ, לכאורה אין צורך לומר שחרב לא תעבור בה?

חכמינו ביארו שכוונת הפסוק היא שאפילו "חרב של שלום" לא תעבור בארץ. הארץ לא תשמש למעבר גייסות כאשר מטרתם להילחם בארץ אחרת.

השלום המיוחל שבו מברכת אותנו התורה, הינו שלום מוחלט שבו אין לנו שיג ושיח עם צבאות לוחמים, ואין לנו קשר עם מלחמות המתנהלות בארצות אחרות.

מבט זה אודות השלום המיוחל, יש לו השלכות גם על עולמו של היחיד.

הברכות שנאמרו לכלל ישראל, נאמרו גם לכל אחד ואחד מעם ישראל בפרט. אין צורך להכביר במילים אודות חשיבות המושג: "ונתתי שלום בארץ", כאשר הוא מתייחס לתחומנו הפרטי. שהרי אם אין שלום - אין מאומה. השלום הוא מפתח לכל ברכה.

היחסים הטובים בין אדם לחברו הינם מפתח לכל הצלחה, רוחנית וגשמית כאחת. אם נשכיל לבנות חברה נעימה, חברה שכולה חסד והטבה, נזכה ליחס דומה ממרום, נזכה לשלום אמיתי, כללי ופרטי כאחד, והברכות שנאמרו בפרשת השבוע תתקיימנה במלואן.