לאחר שנפסק דינו של אסיר ציון נתן (אנטולי) שרנסקי  להישלח לסיביר, הוא קם ואמר: "אתה אדוני השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך לשתות קפה, ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא בסיביר הקפואה לזמן בלתי ידוע. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בין החורין האמיתי! אומנם גופי יהיה משועבד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שלא נכנעתי לגזרותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת לחלוטין לשלטון העריצות הקומוניסטי, עבדות הרוח היא העבדות הקשה ביותר!!".

"וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (שמות ו' י"ג) רבים מהמפרשים תמהים מהו הציווי שצוו משה ואהרון?

רש"י מפרש: "צווה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם" אלא שיש להבין ומהו א"כ הציווי אל פרעה? ע"כ עונה רש"י: "ואל פרעה מלך מצרים, צום עליו לחלוק לו כבוד בדבריהם."  אך בירושלמי נאמר ביאור מחודש לפשר הציווי :  "אמר רבי שמואל בר רב יצחק: על מה צוום? על פרשת שילוח עבדים!" ומפרש ה"קרבן העדה": "צוום שלא ישעבדו איש באחיו מבני ישראל, ובזכות זה יהיו נגאלים" ומקרא מפורש בנביא ירמיהו: "כה אמר ה' אלוהי ישראל אנכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר. מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר מכר לך ועבדך שש שנים" (פרק ל"ד י"ג י"ד) ואמר רבי הילא: לא נענשו ישראל אלא על פרשת: "שילוח עבדים". (ר"ה י"ז)

כלומר לפי הירושלמי המצווה הראשונה שנצטווו ישראל היא לא: "החודש הזה לכם" אלא: "שילוח עבדים". שואל כ"ק הרבי מאוז'רוב זי"ע בעל: ה"באר משה": דבר זה תמוה מאד, והרי זה: "כלועג לרש", ציווי על עבדים שיקיימו מצוות 'שילוח עבדים'... והרי  עדיין לא יצאו לחירות הם בתוככי עומק השעבוד!?   כדי להבין את עומק שאלתו , וכמשל, נמחיש לעצמנו,  איך בעיצומה של מלחמת העולם השנייה בתוככי מחנות ההשמדה,  קם  אחד ממנהיגי עם ישראל ופונה בדבריו אל אותם יהודים נפוחי כפן מזי רעב, ומתרה בהם: "היזהרו בבקשה מאיסור בל תשחית. אל תשליכו מזון סתם כך לאשפה."

שאלה דומה שואל הגר"א נבנצאל  שליט"א על פרשת משפטים שבה התורה פותחת בפרשת "עבד עברי"  הדבר תמוה: מדוע דווקא  בדיני עבד עברי? הרי כידוע אין דין עבד עברי נוהג אלא כשהיובל נוהג, והיובל התחיל לנהוג רק לאחר כיבוש וחילוק הארץ, דהיינו ארבע עשרה שנה לאחר שעמ"י עברו את הירדן; נמצא שדינים אלו יכנסו לתוקף רק בעוד חמישים וארבע שנים, מדוע  א"כ  נחוץ כעת לדעת את פרטי המצוות הללו?

ומיישב זאת  שהציווי נאמר בארץ מצרים היות והיינו שם עבדים; דווקא בשלב שעבודת הפרך במלוא עוצמתה, כשהשוט המצרי מכה באכזריות על בני ישראל, יש סיכוי שלבם יבין את עוגמת נפשו של העבד ובעתיד לא יתרשלו בשחרורו. ומשום כך  פרשת משפטים פותחת בדיני "עבד עברי"  כי כעת לאחר יציאת מצרים, מתחיל תהליך של לימוד פרטי המשפטים אשר על פיהם ינהלו בני ישראל את אורח חייהם, התורה מזכירה להם: ראו, לא מזמן כולכם הייתם עבדים והרגשתם על בשרכם את קושי השעבוד; מתוך התבוננות זו תדעו לרחם על מי שמָטָה ידו עמכם.

התורה מזהירה: "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא כה, מג) מה הגדרה של "עבודת פרך"?

א. להטיל על העבד עבודה שאינה מועילה כעין מה שעשו המצרים עם בני ישראל, כפי שמוסרים לנו חז"ל על הפסוק: "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א, יא) "ולמה נקרא שמה פיתום שראשון ראשון פי תהום בולעו" (סוטה יא.) נמצא שהעבד לא רואה פרי מעמלו. אלא כל עבודתו הייתה לריק!

ב. להטיל על העבד מלאכה שאינו רגיל אליה, כעין מה שעשו המצרים שהחליפו את מלאכת הנשים לגברים ולהיפך, כיון שכל מטרתם הייתה לשבור את רוחם של ישראל; אדם שכופים עליו מלאכה שאינה מתאימה לכוחות נפשו הרי שאין לך עוגמת נפש גדולה מזו.

ג. להטיל על העבד עבודה שאין לה קצבה, כגון שאומר לו: 'תעבוד בשדה עד שאני אחזור', ולמרות שכוונתו לחזור מוקדם; מותר למשל להגיד לעבד לעבוד עד השקיעה למרות שיצטרך לעמול כמה שעות, אבל אם העבד אינו יודע מתי צריך להפסיק את המלאכה הרי שזוהי עבודת פרך.

בכל שלשת עבודות פרך אלו עבדו עם ישראל מאתיים ועשר שנים באכזריות שאין למעלה ממנה ע"י פרעה וקלגסיו. 

באה התורה ללמדנו, מי הוא המסוגל להבין ולהרגיש את ההגדרות הללו?! מי שכעת, ברגע זה חש את הדברים על בשרו, כשעדיין הפצעים על גופם טריים וכואבים; אלו האנשים שיבינו את נפש העבד וצערו, לכן נחוץ שעוד במצרים ידעו על מצוות שילוח עבדים, למרות שתיכנס לתוקף רק בעוד שנים רבות.

בעל ה"באר משה" זי"ע מיישב את שאלתו: "ברם, כאן טמון סוד גאולת מצרים, כי חפץ השי"ת שישראל יוכלו לבוא להכנעה לא רק ע"י הגלות, אלא בעיקר ע"י  'הרחבה' לכן כשם שמשה רבינו מצווה את פרעה שישלח את ישראל, כך נצטווה להזהיר את בני ישראל ולהודיעם שהגאולה תלויה אך ורק בהם! כשיקבלו עליהם להיכנע מתוך חרות והרחבה יוכלו לצאת מאפילה לאורה, כי מצוה זו של שילוח עבדים מהוה 'מבחן' עד כמה מגעת ההכנעה, שהרי זה שנכנע באמת אינו יכול להשׂתרר על אחיו מבני ישראל."

ונבאר זאת,  משה רבינו מדבר אל בני ישראל מתוך  קושי הגלות, בשעה  שעם ישראל מושפל ונכנע כלפי נוגשׂיו, הוא חי בתחושת כניעה. עבדות זו, אינה מסתכמת בקושי גופני. אלא מציאות של עבדות הכוללת בתוכה מימדים רבים של סבל ומצוקה. העבדות לוקחת מהאדם את עצמאותו הבסיסית. וכל כולו הופך להיות כבובת משחק בידי אדונו.

ובבוא יום שחרורו של העבד,  הוא עשוי  לנסות  להביא לידי ביטוי את היותו אדם, לממש את רצונו העצמי, גם על חשבון אנשים אחרים. ייתכן כי העבד, דווקא מחמת מצוקתו, ישעבד אחרים, כך שיתאפשר לו להיות "אדון" לפחות במסגרת מצומצמת. דוגמא לזו אנו מוצאים ,לצערנו, שלפעמים דווקא  מי שסבל מאוד מעיוותים נוראיים בילדותו,  נוהג גם הוא באותו אופן, לאו דווקא מתוך רשעות, אלא מתוך חוסר ההיכרות עם דרך אחרת של התנהלות והתנהגות. רוע זה עלול ח"ו להתממש כאשר יצאו ע"י ממצרים. בבחינת: "וירעו אותנו המצרים" שמגמת המצרים הייתה לעשות אותנו לרעים.  

לכן, דווקא מתוך השעבוד הנורא מצווה הקב"ה את משה ואהרון להכין את עמ"י להבין את הצד החיובי שבמידת "ההכנעה" כלפי הזולת, אך לא ע"י כפיה - כי עם מבחירה,  כאשר תשבו איש תחת גפנו ותאנתו עליכם לגלות כניעה חיובית הנובעת מענווה כלפי הזולת. וכניעה זו תבוא לידי ביטוי בשחרור עבדים – אחים עבריים מכבלי השעבוד, כי ממכם מצפים ליותר. אתם צריכים להיות האנטיתזה של פרעה הרשע.      

ומסיים את דבריו: "לפיכך היה התנאי "שילוח עבדים", שמשמעותו: "התמעטות והכנעה כתוצאה מהגדולה!" וזהו שנאמר: "ויצום אל בני ישראל ואל מלך מצרים" היינו זה לעומת זה, בעוד שבני ישראל מכניעים עצמם כתוצאה מהגדולה, ומשחררים עבדיהם שרכשו בכספם בגלל ציווי השי"ת, הרי פרעה מתגאה ומחרף ומגדף כתוצאה מגדלותו. ולכן גם הוזכרו בציווי זה משה ואהרן יחדיו, משום שזכו לשלימות הענווה: "ונחנו מה" ולפיכך הם שציוו לבני ישראל לקיים "שילוח עבדים" תוך מטרה להיכנע גם בעת הרחבה וגדולה."

נמצאנו למדים כיצד מ-כור ההיתוך 'מצרים', מלמדת התורה את בני ישראל  להפיק את התועלת הרוחנית לדורות. כיצד ניתן ללמוד משלמות הרוע את הדרך להיות הטוב ביותר ודווקא בגללו. אבותינו שיצאו ממצרים ומשאר סבלם של גלויות,  הורישו לנו בגנים , לעמוד בזקיפות קומה מול כל כוחות הרשע מאז ועד היום. ולהיות אחרת. אנחנו עם סגולה,  ככל שאתם תהיו רשעים יותר אנו נדע כיצד להיות טובים יותר. יה"ר שיקויים בנו בקרוב ממש: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"

לע"נ הטהורה של הפעוטה רחל בלומה ע"ה בת רבי משה יעקב שליט"א נכדת מו"ר הנערץ מזכה הרבים הגאון רבי מנחם שטיין שליט"א. רבבות הזכויות שנצברו לזכותה לבטח יגנו על כלל ישראל . ת.נ.צ.ב.ה.