כל עוד השגרה נמשכת, הקשר בין הורים לילדיהם נותר כטכני בעיקרו. הדבר בולט במיוחד במשפחות שההורים בהן עסוקים, כשהבוקר מתחיל בחיפזון עם שורת הוראות הנשלחות לחלל הבית.

בערב שבה התמונה על עצמה, כששוב מנהלים ההורים את הקשר שלהם עם הילדים באמצעות שורת הוראות ביצועיות. אין זמן לשבת ולשוחח בניחותא ובאווירה רגועה, אין פנאי ואנרגיה להתעניין באופן פרטני בחיי הילדים ולהתערות במה שמעסיק את עולמם.

אימתי מתפנים הורים אלו לחדור לפרטי סדר יומו של הילד?

כאשר מתעוררת בעיה. פתק לחתימת הורים, ציון גרוע במבחן או סכסוך עם ילדי השכנים. אז, מעלים את הילד "על השולחן" ומזכירים לו שהעולם אינו הפקר, ואף מודיעים לו שמיום זה ואילך "אנחנו נטפל בך כפי שצריך..."

מי שזוהי רמת הקירבה שלו לילדיו, מחטיא את עיקר התכלית של הקירבה שבין ההורה לילדיו. הוא גם מחליש בכך את מידת השפעתו עליהם. הקירבה והקשר הטבעיים הקיימים בין ההורים לילדיהם, מגבירים את הערכת הילדים להוריהם, שהיא הבסיס לפתיחת ליבותיהם. בהעדרם – החינוך ניזוק!

הלוז של הקשר עם הילדים טמון ביכולת ההורים לשוחח איתם לפי רמתם האישית ולגלות התעניינות אמיתית בעולמם.

פעולות של חינוך טכני אינן גורמות לילד להבין, וודאי שלא לחוש, שאך ורק טובתו היא העומדת לנגד עיניהם של הוריו. העובדה שהאב מקפיד כשהבן מתקוטט עם אחיו, או שהאם מזכירה לו להכין שיעורי בית במועד, מגדירה אותם בלב הילד כ"טכנאי חינוך", ותו לא. התנהגותם ומעשיהם אינם מוכיחים לו שהם דורשים את טובתו, וההנחיות נתפסות בעיניו כדבר הנעשה לטובתם הם.

דרישות מן הילדים שילמדו, שיוותרו לאחיהם הקטנים או יתר כללי ההתנהגות בבית, אין בכוחן לעורר בילדינו תחושה של נועם וקירבה כלפינו. אפילו כאשר אנו מעניקים לילד מתנה ליום הולדתו או מממנים לו טיול יקר, עשוי הדבר להתקבל בעיניו כדבר צפוי ומובן מאליו.

הקשר הרגשי מתבסס דווקא על עניינים הנוגעים לאישיותו ולתחומי התעניינותו. מכאן נובע הצורך החיוני לרדת לרמתם של הילדים, להתעניין במה שמעניין אותם, לרצותם בדברים שישמחו את לבם, ולהבליט עד כמה איכפת לנו מה שנוגע להם באופן אישי. כתוצאה מכך, הם יסיקו כי טובתם ניצבת בליבנו בדירוג עליון.

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת, היא, כמובן, מתוך רצון פנימי הנובע מן הלב.

התייחסות לצורכי הילד ולכל ענייניו כאל מבוגר ובדרך של כבוד, מחייבת להאזין במלוא תשומת הלב לסיפוריו ה"ילדותיים", בלי לבטלם ובלי לזלזל בעניינים הפעוטים שבהם הוא עוסק. התייחסות כזו תצמיח ילד מאושר, שחש שאוהבים אותו.

ילדים שהוריהם נאבקו בהם והחליטו בעבורם על כל צעד ושעל, חשו שהם מאבדים את היכולת להיות עצמאיים. להרגשה זו מתלווה תחושת חנק, המביאה את הילדים לכעס רב על הוריהם.

אמנם מעמדם של ההורים מעניק להם אפשרות לכפות על ילדם את רצונם, בפרט כאשר מדובר בילד שאינו בשל דיו לקבל החלטות הנקרות בדרכו, אך עם זאת, לצורך התפתחותו התקינה ובריאותו הנפשית, הילד זקוק לפתח דימוי עצמי בריא וביטחון עצמי איתן. אותו דימוי עצמי אינו יכול להיבנות בתנאי כליאה ושלילת עצמאות.

מי שמעוניין שילדיו ירגישו בוגרים וערכיים, עליו להעניק להם את התחושה שיש בידם התבונה והיכולת להחליט החלטות משמעותיות בחייהם. יש להשאיר להם מרחב תמרון, שבו נעניק להם את האפשרויות לקבל אחריות, תוך נטילת סיכונים מחושבים של כישלונות ונפילות. במשך החיים אנו מחכימים לא מעט הודות לטעויות שעשינו, ואין כל צידוק למנוע טעויות אלו מילדינו.

בהתאם לקו זה של התערות בעולמם של הילדים, נמנה מספר התייחסויות המסוגלות להגביר את הקשר המשפחתי:

חיבוק הילדים תורם רבות לחיזוק תחושת החיבה שבין ההורים לילדיהם. אין זה מן החכמה שהמגע הפיזי יהיה דווקא באמצעות סטירת לחי. אין ספק, שאפילו בחור ישמח לקבל טפיחת שכם קלה מאביו, או חיבוק אוהב, ברגע מתאים.

גם בתחום הנפשי קיימים מחקרים רבים הקובעים שנפשו של הילד מתחסנת ומתחשלת, כאשר הוא זוכה לקבל יחס של חיבה מהסביבה הקרובה. ילד שהורגל מגיל רך לחיבוקים ולנשיקות, ושהוריו הקדישו לו תשומת לב רבה ודיברו אליו כבר בהיותו בן ימים או שבועות אחדים, גדל ומתפתח כאדם רגוע יותר ובריא נפשית.

ילדים, ככל בני האדם, אינם מנותקים מההנאה הגדולה של שימוש בשמם הפרטי. ולכן, הילדים נוטים לפנות אלינו, כשהם מבקשים מאיתנו דבר מה, בתוספת הקדמה: "אבא" או "אמא". גישה זו, להקפיד לפנות לילד בשמו הפרטי, נכונה בכל גיל. באופן זה קיימת הזדהות היוצרת קירבה נפשית.

ניתן ואף רצוי לדבר עם הילדים כאל אנשים בוגרים, ולשתף אותם באירועים המתרחשים בחיינו. אם כי יש לברור את הנושאים. ברור, שקיים מגוון רחב של תחומי התעניינות שיסקרנו את הילד, יעשירו את עולמו ואף יציידו אותו בפרקים חשובים של חכמת חיים.

לפעמים מותר ואף חשוב להתייעץ עם הילד ולשמוע את חוות דעתו. אמנם לא חייבים לאמץ את המלצותיו, אך רצוי להימנע משלילה גורפת. עדיף לקיים דיון פורה, שבו נסביר מדוע החלטנו אחרת, ומה היו השיקולים המנחים שגברו במקרה זה.

התייעצות כזו, תורמת ומעניקה לילד תחושה חיונית. אין דרך טובה ממנה להראות לילדים שאנו מחשיבים ומעריכים את דעתם.

הפתעות מסייעות לרגש ומחדדות את התחושה ש"אני שווה משהו". הרבו להפתיע את ילדיכם. קנו להם משחק שהם רוצים, בלי להמתין שיבקשו זאת מכם. עשו זאת, באופן שהם יחושו שאתם רוצים להנות אותם, בלי שיהיה לכם אינטרס נוסף, כגון "תמורה" של התנהגות טובה.

ילד היודע שהאב חיפש משחק כדי להנות אותו ולהעשיר את עולמו – האושר יציף אותו. הוא יהיה גאה באביו ויחוש עד כמה הוא אוהב אותו באמת.

הורים המפתחים קשר של חיבה גלויה עם ילדיהם ומשכילים לרדת לרמתם, יוצרים אצל ילדיהם תחושה שהם מעריכים אותם. עקב כך, דבריהם של ההורים נשמעים ובקשותיהם מבוצעות מתוך שמחה.