...אדוני הבנק סגור! הבנק נסגר לפני שלש שעות! אין עובדים! אני בסך הכל מנקה, תן לי לסגור את הדלת! האיש מתעקש, נעמד בפתח הבנק ולא מאפשר למנקה לנעול את הדלת. אני רוצה למשוך כסף מהבנק, הוא טוען... בלית ברירה המנקה לוחץ על לחצן מצוקה ואז מגיע במרוצה מאבטח שקולט מהר את הענין... ניגש אל האיש ואומר לו: תקשיב, יש לך שתי דקות לעזוב ולא... משעברו הדקותיים תפס המאבטח את האיש הגביהו וזרקו החוצה... כשהתאושש אותו מפריע הוא ניגש אל הדלת הנעולה ואומר למנקה, כשהוא מצביע על המאבטח: אתה רואה, אתה אמרת לי, אבל הוא 'הסביר לי...

פרעה אמנם התחיל 'להבין' מעט דרך המכות, אך גם 'הסבר' זה לא הספיק לו פרשתנו ,פרשת וארא, מתארת את ההתראות, המכות, החרטות והשיבה לסורם של פרעה ואנשיו. בכל סיפור בתורה ישנה הוראה אל כל אדם ואדם באשר הוא. הנושא הוא לא רק פרעה, אלא הפרופיל האנושי שבנו ששמו: 'פרעה'. חשוב לכוון את הלב ואת הדעת לכל פרט מהתנהגותו ותגובתו של פרעה, במשא ומתן המתיש שנערך בינו לבין משה רבנו, שליח ה'. בכל מכה ומכה טמונים מסרים גלויים וצפונים המופנים ל'פרעה' שבנו. התגובות וצורת ההתייחסות למכה ואחריה, יש להן השלכות משמעותיות לנפש האדם.

נתבונן לדוגמה במסרים של מכת 'ברד'. משה רבינו פונה אל פרעה ואומר: "ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תראו מפני ה' א-לוקים, והפשתה והשעורה נוכתה, כי השעורה אביב והפשתה גבעול. והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה" (ט', ל"א- ל"ו ל"ב). רש"י מפרש: "כי השעורה אביב - כבר ביכרה ועומדת בקשיה, ונשתברו ונפלו, וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה. "החיטה והכוסמת לא נוכו, כי אפילות הנה" - מאוחרות, ועדיין היו רכות ויכולות לעמוד בפני קשה. הרס"ג והרמב"ן מלמדים אותנו שאת שני פסוקים אלו אמר משה לפרעה. עלינו להבין מדוע משה טורח למסור לפרעה דו"ח על הנזקים שהיו בעקבות המכה שהתרחשה לאחרונה? אכן הרמב"ן שואל זאת וזה לשונו: "ולא ידעתי למה נכנסו שני פסוקים אלה במקום זה, טרם השלים את דבר משה בתפילתו וסר הברד. ואין צורך להודיע לו מה שנפסד ומה שלא נפסד, כי בסור הברד יראה...". פרעה יואיל בטובו להסיט את הוילון ולראות בעיניו מהם הנזקים?

הרמב"ן מלמדנו מסר חינוכי נפלא: משה רבנו פונה אל פרעה בהתרעה: ראה, מכת ברד השמידה את כל היבול הבשל כמו השעורה והפשתה, אך ברחמי שמים נשארו לפליטה החיטה והכוסמת. הקב"ה חמל עליך והשאיר לך את החיטה והכוסמת כדי שלא תאמר: לא יכולתי לחזור בי מפני שבין כך אני ותושבי מצרים נמות ברעב. אם חשוב לך ולתושביך לשרוד ולא לגווע ברעב, "שלח עמי ויעבדוני".

כאשר ילד או בוגר בחרו ללכת בדרך קלוקלת, ובעקבותיה שילמו את המחיר, בספיגת השפלות וביזיונות. מגלים אנו לעיתים תופעה מוזרה. במקום לשנות כיון ולחזור לדרך טובים, אותו אדם עושה את ההיפך ומתעקש להמשיך הלאה בטעותו. מדוע? התשובה היא שמצבו העכשווי העגום, הוא קרקע פוריה ליצרו הרע, המייעץ לו להידרדר יותר לכיוון מטה, כי 'אין לו כבר מה להפסיד'. התסמונת של: 'אין לי כבר מה להפסיד', מסוכנת והרסנית. אדם כזה מסוגל לעשות את הגרוע מכל, לו ולחברה. התרופה לתסמונת זו היא להבהיר לו שיש לו כן מה להפסיד ומאידך, יש לו גם מה להרוויח... חשוב למצוא פתח תקווה כלשהו, חבל הצלה לפתיחת אפיק חדש.

אולם פרעה מתעלם מההזדמנות שבאה לפתחו לשחרר את בני ישראל. הוא מעדיף לראות את השקט הזמני בכך שפסק הברד, ויש חיטה וכוסמת, ולכן, אפשר להמשיך בשגרת הרודנות והעבדות.

תובנה חינוכית שונה במענה לשאלה זו, מלמדנו רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א בספרו "ברכת מרדכי" : ראה נא פרעה, במה כוחך גדול? מהו הנשק שהנך מפעיל בעמדך במריך? קשיות עורף, קשיות לב. עומד אתה בסירובך, אינך נכנע. אמת כח אבירים הוא זה. אבל צא ולמד מהבריאה שברא ה'. אף בצומח, הוחדרו תכונות אלו של קשיות ורכות. לכאורה אין הרכות אלא העדר קשיות. אך דע נא שבתכונות האדם אין הדבר כן. בבני אנוש הרכות, מידה לעצמה היא, ולהיפך, הקשיות, אינה אלא העדר רכות! רכות זו של בני האדם, כשהיא נדרשת, הרבה מן הגבורה יש בה. כשעומדים מול מכות! הקשה מתנפץ לרסיסים. אך הרך, נרכן, מתכופף, נכנע, ובחלוף המכה, יתרומם, יזדקף וימשיך ברכותו. כשברא הקב"ה את כל ברואיו בתכונותיהם, נלקח בחשבונו של עולם כח ההשרדות. אתה פרעה מדוע לא תלמד? גיבור הינך, ביכולתך להעפיל ולעמוד בקשיות ערפך. אך אין ביכולתך לעמוד ברכות כניעתך.

ניתן להרחיב את הרעיון ולהחילו על התחום שבין אדם לחברו: "לעולם יהיה אדם רך כקנה, ואל יהיה קשה כארז" (תענית כ' ע"א). לכאורה תכונת קשה כארז חיובית היא, וכפי שנאמר: "צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה" תכונת רך כקנה האם אינה מלמדת על חוסר יציבות? התשובה היא שבאדם השלם צריכות שתי התכונות הסותרות, לכאורה, לפעול יחדיו בהרמוניה מושלמת. החכמה היא לדעת מתי והיכן להשתמש ברכות ומתי בקשיות. כאשר האדם מתמודד על ערכיו ועקרונותיו עליו להפעיל את הקשה כארז, לא להתפעל מפופולריות או מסחף חברתי. אך בנוגע לזולתו, ביחסו אל פגמי האחר, עליו להתכופף אליו להבין ללבו ולדונו לכף זכות.

פרעה שלא רצה ללמוד ונשאר במרדנותו ובקשיותו, סופו שנענש. בורא עולם הכביד את לבו, נלקח ממנו שיקול הדעת הבריא. 'שיא' הבושה היה כשהסתובב סהרורי בכותנתו באמצע הלילה ונעשה לעג ושחוק לילדי היהודים... המחיר הסופי שהוא ועמו שלמו ידוע לכל.

פרעה משמש כאב טיפוס לאופי של 'העיוורים והחרשים מרצון' המתעקשים לנהל מלחמה מול כל העולם. פרעה משמש כתמרור אזהרה, כאנדרטת נצח לפרעונים בני זמננו. מי שלא רוצה להקשיב, מי שאינו מעוניין לקרוא את המפה, אלא בשרירות לבו הוא הולך עד הסוף... למרות המכות... סופו ידוע.