כפי הידוע, ביהדות ישנן מספר התייחסויות להבדל בין המנטאליות של הגבר לזו של האישה. לכל אחד יש אופי שונה, רצונות שונים, ועולם חוויתי שונה, ובהתאם לכך ניתן לכל אחד מהם תפקיד שונה בעולם.

לאורך הדורות היו שניסו לומר שהיהדות מתייחסת כביכול אל האישה בזלזול, בכך שהיא טוענת שישנה נחיתות שכלית מסוימת אצל הנשים יחסית לגברים, ולשם כך הם מצטטים את האמרה הידועה: "נשים דעתן קלה" (שבת לג:), וכן: "כל המלמד את בִיתו תלמוד כאילו מלמדה תיפלות" (סוטה כ.), אך הם שוכחים לציין את המקומות הרבים בהם משבחים התנ"ך והתלמוד את יכולתן הקוגניטיבית הייחודית של הנשים, כגון : "פיה פתחה בחכמה" (משלי לא'), "חכמת נשים בנתה ביתה", ו-"בינה יתירה ניתנה לנשים" (נדה מה:). כמו כן הם שוכחים את העובדה שנשים רבות מוזכרות בתנ"ך ובתלמוד כ- "נשים חכמות".

באותה מידה שיש תועלת בתכונות מסוימות אצל אחד מבני המין, מטבע הדברים אותן תכונות גורמות לחולשות בתחומים אחרים, ובהשאלה ממאמר חז"ל: "יצא שכרו בהפסדו והפסדו בשכרו" (פרקי אבות פרק ד'), ניתן לומר שתכונה שהיא חיובית מאד במצב מסוים, מהווה חולשת אופי במצב אחר.

ההבדל הפשוט הוא, שישנם תחומים קוגנטייבים (שכליים) בהם מצטיינים הגברים דווקא, וישנם תחומים בהם מצטיינות נשים הרבה יותר מאשר גברים.

דווקא ההתקדמות העצומה במחקר המדעי בעשור האחרון, פענחה את אופי תפקודם השונה של מוח הגבר ושל מוח האישה, והיא מוכיחה שהשינוי בין המינים לא נובע ממניע חברתי נרכש, אלא הוא שינוי מובנה במוחם של שני המינים.

מחקרי המוח העדכניים מספקים ידיעות חשובות ומעניינות אודות תפקודם הייחודי של בני האדם, תהליכים שעד היום היו בגדר הנסתר והובילו להשערות פורחות באוויר, מתגלים אט אט לעין החוקרים מעל גבי צגי ה-MRI המתקדמים, דרכם הם סורקים את המוח מילימטר אחר מילימטר ומאבחנים איכן מתרחשות פעולות עצביות בכל זמן נתון.

כיום יש בידי החוקרים אפשרות לדעת באופן חלקי, היכן נמצאים מוקדי הדיבור במוח, איפה הם המרכזים המפענחים את הראיה והשמיעה, מהו מוקד הצחוק, והיכן הוא המקום בו מתרחשת הפעילות המחשבתית.

לאור כל הנתונים הללו ננסה לבחון מספר סוגיות ביהדות, הנובעות מתפקודו הפונקציונאלי של המוח.

בין תכונות הגבר לתכונות האישה

על פי המובא בתלמוד, הרגישות הרבה הטבועה באשה ["נשים רחמניות הן" -מגילה יד:] גורמת גם לכך שהיא [בדרך כלל] נוטה יותר להאמין לדברים הנאמרים לה מאשר הגבר שהוא [בדרך כלל...] שכלי יותר.

באותה מידה, תחת לחץ של חקירה, נשים עמידות פחות מאשר גברים ולכן בשעה שרבי שמעון בר יוחאי ברח מאימת הרומאים לא גילה לאשתו היכן מקום מחבואו מתוך חשש שמא תישבר בחקירתה על ידי החיילים הרומאים והוא נימק זאת בכך "שנשים דעתן קלה עליהן".

לעומת זאת יש לרגישותן של הנשים מעלות רבות, ולדוגמא: האישה רגישה הרבה יותר בכל הנוגע להבנת האופי האמיתי של השני, גם אם היא מכירה אותו זמן קצר. לעומת זאת הגברים הרבה יותר כהי חושים ולא מבחינים באופי זולתם אלא רק לאחר הכרות ממושכת. כפי שנכתב בתלמוד: "אשה מכירה באורחים יותר מן האיש" (ברכות י:) דהיינו שהיא מבחינה בתכונות שלו יותר טוב מן האיש. תכונה חיובית זו נובעת מהעובדה שבִינה יתירה ניתנה לנשים. בינה- פירושה להבין דבר מתוך דבר.

מעניין להיווכח שגם בפסיכולוגיה המודרנית רווח הטיעון, שנשים טובות הרבה יותר בשיפוט של מצבי רוח ואופי של הזולת מאשר הגברים.

שנים רבות הטיחו ביהדות את הטענה, שכללים אלו אודות התכונות השונות בין המינים, הם כללים שרירותיים שאין להם אחיזה במציאות. כל עבודה -כך אמרו- מתאימה לכל מין , אין הבדל מי עושה אותה, תמיד התפוקה תהייה זהה, כיוצא בזה, אין הבדל בין הגבר לבין האישה שניהם יכולים להילחם בעוז, ולהוכיח גבורה בשדה הקרב.

חז"ל לעומת זאת אומרים, נכון, היו הרבה נשים אמיצות בהיסטוריה היהודית, והיו אף כאלו שהצילו את המערכה, אך למרות הכל: "איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש" (יבמות סה:), וכן :" דרכו של איש לעשות מלחמה ואין דרכה של אישה לעשות מלחמה" (קידושין ב:). אופייה הכללי של המלחמה אינו מתאים לאופי הפנימי העדין של אישה, לפיכך הדין הוא שאישה לא תצא למלחמה.

במצרים, העבודה כונתה "עבודת פרך" עקב כך שלגברים ניתנו המלאכות שבדרך כלל הנשים עוסקות בהן, והנשים עמלו בעבודות המיוזעות של הגברים.

כפי שנראה להלן מחקרי המוח החדישים מאששים את קביעות חכמינו אחת לאחת. קביעות, שנוסחו לאחר שהם התבוננו והעמיקו לחקור אחר שורשי הדברים.

דווקא הדאגה הרבה שלהם להגיע לחקר האמת, הובילה למניעה ככל האפשר של תסכולים וסתירות פנימיות הנגרמים בעקבות עשיית דבר המנוגד לאופיו הפנימי של האדם (דיסוננס קוגניטיבי).

לכן הם גם פטרו את האישה מלבוא להעיד בבית דין עקב הקביעה ש"אישה בושה לבוא לבית דין" (יבמות מב.), מבחינה סטטיסטית אין לרוב הנשים בדרך כלל את החוסן הפנימי לעמוד בפני חקירות מביכות המנסות להוכיח האם היא דוברת אמת, ולכן פטרו רבותינו את הנשים כולן מהחיוב לבוא ולהעיד בבית הדין.

בין מוח הגבר למוח האישה

אחת התכונות המאפיינות את הנשים על פי התלמוד היא ש"נשים דברניות הן" (ברכות מח:) וכן שהנשים "נטלו תשעה קבין של שיחה" [מתוך עשרה כאלו שירדו לעולם] כמובא במסכת קידושין (מט:). הדבר נובע מכוח אותה בינה יתירה שניתנה לאישה שכן על פי תורת הסוד, הלשון קשורה קשר אמיץ לכוח הבינה (לעיון : מלבי"ם משלי לא' טו'), ומכיוון שלנשים ניתנה בינה יתירה, גם השפה שלהן מפותחת הרבה יותר.

במחקרי המוח שנעשו על מנת להבחין בהבדלים המוחיים בין גברים לנשים, הובחן ראשית לכל שמשקל מוח הגבר גדול מזה של הנקבה ב-5%, בין שני החצידורים של המוח (דהיינו בין האונה הימנית והשמאלית) ישנן מספר אלומות עצביות המעבירות מידע ביניהן, (אלמלא אלומות מקשרות אלו, האדם היה בעל "פיצול אישיות", דהיינו- שני רצונות סותרים שאין ביניהם התאמה) האלומה הגדולה והחשובה ביותר מביניהן מכונה "כפיס המוח" (קורפוס קאלוסום), ונכללים בה כ-200 מיליון סיבי עצב, אותו החלק המקשר בין אזורי השפה הימניים והשמאליים, גדול הרבה יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.

ואכן במבחנים פסיכולוגיים נמצאו מספר הבדלים עיקריים בין זכרים לנקבות, הראשון והבולט שבהם היה יתרון מובהק לבנות במבחנים מילוליים (ורבאליים), השפה שלהן הרבה יותר  עשירה, ומלאת מינוחים מקוריים, מאשר שפת הגברים.

מרכז השפה של האדם הוא בעיקר באונה השמאלית של המוח, בעוד מרכז השפה באונה הימנית כמעט ולא משפיע על מהלך הדיבור, נשים לעומת זאת מפעילות מעט יותר גם את האונה הימנית בעת שיחה (למרות שגם אצלן המרכז העיקרי והחשוב הוא באונה השמאלית).

אין כל ספק, בכל הקשור ליכולת המילולית, ישנו יתרון גדול ובולט לנשים.

לעומת זאת, בניתוח של סוגיות מורכבות גברו דווקא הבנים, הם הצליחו הרבה יותר במבחנים של תפיסה מרחבית, בה מראים לנבדק ציור של מבנה המורכב מכמה צורות גיאומטריות יחדיו, ולאחר מכן מראים לו את המבנה מזווית אחרת, על הנבדק מוטל להחליט האם שני המבנים שהראו לו הם זהים או שמא הם אומנם דומים אך שונים. הבנים, כפי שאמרנו, הצליחו בכך הרבה יותר טוב.

מבחנים נוספים הראו שלבנים ישנו יתרון מובהק אף במטלות של חשיבה מתמטית.

הבנים הצליחו בכל המבדקים הללו הרבה יותר טוב מהבנות, דבר המוכיח את עליונותם של הגברים בניתוח מצבים מורכבים, כגון סוגיות תלמודיות מסובכות, ואכן מפרשי התלמוד פירשו את המאמר שהובא לעיל אודות החיסרון שבלימוד התלמוד לנשים, שהדבר נובע מהחשש שהן תפרשנה לא נכון את המשא ומתן התלמודי וייתכן שהן תגענה למסקנות הלכתיות מוטעות, אין פירוש הדבר שאין באפשרותן לרדת לעומק הסוגיה, אלא שהדבר הרבה יותר קשה להן מבחינה קוגניטיבית מאשר לגברים [לא שלהם זה דבר כל כך קל...],אופי המבנה התלמודי  אינו מתאים כל כך למבנה הלוגי מחשבתי של הנשים, ולכן כדאי שהן תתמקדנה בתחומים תורניים אחרים, כגון הלכה פסוקה, אגדה, וכיוצא בזה.

אמנם התברר שאצל נשים המתארות את עצמן כבעלות מאפיינים גבריים יותר, הדבר נובע מכך שקיימת בדמן רמה גבוהה יותר של ההורמון הגברי טסטוסטרון, והן אכן יותר טובות במטלות הגבריות מאשר שאר בנות מינן.

וכן, גם בתחום התוקפנות, קובעים הביולוגים שיש לזכרים עדיפות רבה והדבר טבוע בתבניות הביולוגיות הטמונות במוחם. לא לחינם נקבע אם כן שהמלחמה אינה מתאימה לאופי הנשי, והיא סותרת את המהות הפנימית העדינה והשלווה הצרובה בתודעתה. למרבה הצער דבר זה לא ברור למספר אנשים "מקוריים" הטוענים בלהט שאסור שמקומם של הנשים ייפקד מן הצבא.

כפי שראינו, אין עיוות גדול מזה בהכרת נפש האדם.