אחת התכונות הגרועות המצויות באדם היא תכונת הכעס. הכעסן נחשב לאדם שאינו פועל על פי היגיון. עובדה זו עלולה לתת את אותותיה במגוון תחומים. הכעסן מנפץ ערכים, פוגע קשות בכבודם של אחרים, מגמד את אישיותו של הזולת ומקטין את ערך תרומתו לחברה. נוכחותו של הכעסן בחברה גורמת מתח גם בזמן רגוע. לעולם אין לדעת מה יעורר את חמתו של האדם שאינו שולט בעצמו.

הורה כעסן הופך את חיי המשפחה כולה לבלתי נסבלים. כולם חיים בצל החרדה באשר לתגובתו. האם אמירה שאינה מוצאת חן בעיניו 'תוציא אותו מהכלים'? האם התנהגותם של הילדים תגרום לו לתגובות נזעמות?

את תכונת הכעס קשה מאד לשרש, ובוודאי אין אפשרות לעשות זאת על ידי מאבק חזיתי. ישנן תכונות שליליות שניתן לתכנן מראש לא להיתקל בהן. לעומתן, הכעס הוא על פי רוב היקלעות למצב סוחף ובלתי צפוי מראש. ההשתלטות על הכעס קשורה לשיפור כללי של מידות הנפש ולשינוי השקפות עולם.

במידת הכעס מעורבת גם מידת הגאווה. הוא קוצף ורוגז כאשר נוכח לדעת שאין מתחשבים בדעתו. סבור הוא שהינו עולה על חברו, ומשום כך מתיר הוא לעצמו לזלזל בהם. הצגת עמדתו חשובה לו יותר מאשר מועקת הזולת, תהיה אשר תהיה. הוא סבור שהכל מגיע לו, וכאשר אינו מקבל את מבוקשו, מתפרץ בכעס. 

הכעס אמצעי להשגת הישגים

למעשה, הכעס הוא אמצעי בידי הכעסן להשגת הישגים שלא הושגו בדרכים המקובלות.

ההישגים שהאדם מנסה להשיג באמצעות הכעס עשויים להיות: חומריים - כאוכל ורכוש, רוחניים - ככבוד וגאווה, ונפשיים - כהתייחסות.  הכעסן מבחין שמחמת כעסו ממלאים את מבוקשו, ומשום כך הוא כועס שוב ושוב. רמת הכעס עולה במצב זה, והכעס הופך לבלתי נשלט.

מן הראוי להדגיש עניין חשוב. בדרך כלל הכעס הוא דרך שלילית להתפרקות. הכועס 'יוצא מן הכלים'. אולם יש שמטרת הכועס שונה. מטרתו להבהיר לסביבה את חשיבותו הרבה של הדבר שבגינו הוא כועס. במקרה זה, כאשר הנושא שמבקשים לכעוס עליו חשוב באמת, אין הכעס שלילי אלא חיובי, וזאת בתנאי שהכועס 'חוזר לעצמו' במהירות. במצב כזה, כאשר מטרת הכעס היא לעורר את הנוכחים ולהשפיע עליהם, יש להשתדל שהוא יובע בדרך נכונה. כך ייקלט המסר ויחדור לתודעת המאזינים.

בעניין הכעס יש לתת את הדעת לעניין נוסף. אילו היה הכעסן משיג את מבוקשו בדרך אחרת, לא היה נאלץ לפנות לדרך זו. מסיבה זו, בני זוג הנתקלים בתופעות כעס במערכת המשפחתית, צריכים לבדוק האם התנהגותם היא זו שהביאה לכך שבן הזוג נאלץ להשיג הישגים באמצעות הכעס.

עיוות ממדים

לעתים הכעס פורץ בעקבות חפץ שנשבר, צלחת שתכולתה נשפכה. הדבר מעורר תמיהה. שתגובה בעוצמה כה רבה תופיע בעקבות המקרה הפעוט שאירע.

ההתפרצות אינה תוצאה ישירה של עניין זה גרידא. דבר נוסף מטריד את בן הזוג, אלא שמעצורים נעלמים מונעים ממנו לציין זאת בגלוי. כל עוד לא יתברר מהו הגורם האמיתי שמכעיס אותו, לא תבוא המשפחה אל המנוחה ואל הנחלה.

נבחן כמה מן האפשרויות המביאות להתפרצות בלתי סבירה. בן הזוג ציפה למתנה לרגל יום הנישואין, והתאכזב. העובדה שלא התלונן, אינה מהווה הוכחה שרגשותיו לא נפגעו. פעמים רבות הדבר מכאיב וגורם מפח נפש. רגשות תסכול ממלאות את לבו: 'הנישואין איתי אינם חשובים בעיניו'. בעקבות האכזבה גדלה הרגישות וכל מאורע ייחשב כהוכחה נוספת ש'אין מחבבים אותי'.

השותף לנישואין, שאינו מודע למתחולל בלבו צופה בהתפרצות ותוהה: 'האם על מרק שנשפך, פותחים בצעקות כאלו?' יש שהרגישות מתפתחת בעקבות ציפייה למאכל אהוב, או למילות שבח והוקרה, ופעמים המניע הוא הצורך הנפשי שיכירו בסמכותו.

לעיתים מתפתחים מצבי כעס, לאחר שחבר שיבח את מומחיותה של אשתו בתחום הבישול, ולבו יוצא מקנאה. יש גם דוגמה הפוכה: אישה שומעת מחברתה על בעלה, ובאופן אינסטנקטיבי עורכת לעצמה השוואה.

יש שמתריסים כלפי אדם: "נראה שבת זוגך היא הגבר בבית...". הדברים נאמרים בנימה של צחוק והיתול, אולם הם עלולים לעורר מחשבות: 'אולי בכל זאת הם צודקים'... וכאשר נוצרים חילוקי דעות בינו לבין אשתו בבעיה כלשהי, הוא מתפרץ ופורק את כל הכעס שהצטבר בלבו.

אם אכן אירעה התפרצות כעס על רקע ענין פעוט, חייבים לבדוק מה באמת מציק לבן הזוג. תגובה כגון: "מה? על דבר פעוט מעין זה הינך מקים צעקות?" אינה פותרת את הבעיה. עדיף לומר: "אני מניחה שיש דבר המציק לך, תאמר לי מה מעיק על לבך באמת". קשה לאדם לחשוף את האמת הבלתי נעימה. וחשוב לסייע לו לעשות זאת בדרך עקיפה מבלי שיחוש את עצמו מושפל.

עצור רגע לפני ההתפרצות!

הנסיון מורה, שבני זוג לומדים אט אט מה מכעיס את הזולת, ומאורעות מכעיסים פוחתים והולכים במרוצת שנות הנישואין. התפרצות כעס אינה מופיעה בפתאומיות. לרוב ניכר שבעוד מספר דקות תבוא ההתפרצות. כך נותר זמן-מה לתגובה נכונה שתביא להרגעת הרוחות.

הנסיון מוכיח, שוויכוח המתנהל בטונים גבוהים, גורם התפרצות כעס. חזרה על משפטים וטיעונים שנאמרו דקות ספורות קודם לכן, מביאה להחרפת המצב. הכעס גואה והאוירה נעשית מתוחה. כאשר כל צד מתחפר בעמדותיו ואינו מוכן לסגת, יש לעשות כל מאמץ להפסיק את הוויכוח.  הפסקת הוויכוח אינה קלה למי שלא הורגל לה. אך לאחר מספר פעמים יווכחו בני הזוג בתועלת הרבה שבכך. אין ספק שזהו צעד נבון המונע גלישת ויכוח לפסים בלתי רצויים. יש היוצאים מהבית לזמן קצר, כאשר הם חשים כי התפרצות הכעס קרבה, אחרים נוהגים לצאת מהחדר, כדי לאפשר לו להירגע כשהוא לבדו.  לעתים, אחד מבני הזוג מביא את זולתו לכלל כעס בכוונה תחילה, ובנקודה זו יסיים את הויכוח ויחוש שהוא ניצח בו. אבוי לניצחון כזה!

לעתים הבעל מגיע הביתה, רעייתו מותשת מעבודות הבית ומההתעסקות עם הילדים. ומיד עם הגיעו, היא מספרת על התלאות שפקדו אותה במשך היום. הבעל עייף ומותש, וכאשר נתקל בטרוניות אשתו, הוא מתמלא זעם.

כעסו נובע מהתנהגותם של הילדים, וחוסר יכולתה של רעייתו להשתלט עליהם. בעקבות כעסו הוא מפליא את מכותיו בילדים. בהתנהגותו הוא משדר לרעייתו על אי שביעות רצונו מכישוריה בחינוך ילדים. הרעיה קלטה את המסר, שבעלה בעצם מתכוון בעיקר אליה. בשלב זה מתפתח ויכוח כיצד ראוי להגיב על התנהגות הילדים. ויכוח זה עלול להביא להתפרצות כעס של הבעל.

אין ספק, שאשתו יודעת שכאשר היא מבטאת חולשה הדבר גורם לבעלה התפרצות כעס. עליה איפוא לשקול היטב כיצד להציג את קשייה לפני בעלה.  בעל נבון יודע שכבר בעצם שמיעת קשייה של רעייתו, היא חשה ששוב איננה ניצבת לבדה במערכה, הדבר ממלא אותה בכוחות מחודשים ומסייע לה להעניק לילדים טיפול חם ומסור.

"הוא כינה אותי בכינויי גנאי"

לעתים קובל בן הזוג על כך ששותפו לחיים כינהו בכנויי גנאי. לאחר מילים בוטות אלו, הוא טוען: "אין לי יותר מה לעשות בבית, באם הוא סבור שאני דומה לדמות שהזכיר..." כאשר אדם מטיח מילים קשות מתוך כעס, הוא אינו עושה זאת ביישוב הדעת, ומתוך מחשבה. בשעת כעסו הוא חיפש מלים קשות ובוטות שיבטאו את זעמו. במהלך שנות הנישואין למד אלו תארים מכעיסים ביותר את בן זוגו, ובשעת כעסו הוא ניצל זאת לרעה.

לאחר ויכוח נוקב, שלווה במלים חריפות ובוטות, חלה רגיעה. זהו השקט שלאחר הסערה. אמנם היתה התפייסות אך נותרו משקעים. תחושה כבדה מקננת בלב: 'קל לי לסלוח על תוכן הדברים, אך קשה לי לסלוח על הסיבה שבגללה הם נאמרו'.

תחושת ה'יחד' הולכת ומתפוררת, ובמקומה נותר קשר שטחי: 'התרגלנו להיות נשואים'. מצב זה טומן בחובו סכנה. יש שבן הזוג יחפש אהבה וחיזוקים רגשיים אצל החברה הסובבת והקשר בין בני הזוג ילך ויתרופף.

כאשר הטחת הביטויים הקשים הופכת לשיטה, האדם מתחיל להאמין לדברים שנאמרו עליו, ומתנהג בהתאם. במקרה כזה יפעלו הדברים כבומרנג כלפי מי שהחל בתהליך שלילי זה.

אחד הגורמים המשפיעים על האדם להתנהג בצורה חיובית, הוא הרצון להיראות באור חיובי. אם לסובבים אותו יש דעה שלילית עליו, פוחת התמריץ לשפר את התנהגותו.

כל אדם זקוק להערכת הסובבים אותו ובמיוחד להערכת בן זוגו. אדם מחפש את קירבתם של אלו המעריכים אותו. עימם חש הוא בנוח. כאשר בן זוג אוהב להימצא אצל הוריו יותר מאשר בבית, יש לשער שהוא חש, שהוריו אוהבים אותו ומעריכים אותו יותר. אדם המתעכב במקום עבודתו, ואינו ממהר לשוב לביתו, הדבר נובע מכך, שבעבודה מתחשבים בדעתו והוא זוכה להערכה, מה שאין כן בביתו.

יש להחדיר לתודעה, שביטויים פוגעים, מחלחלים עמוק ויוצרים מחסומים אשר אינם מאפשרים ליצור קשר חם עם הפוגע. ככל שנפנים את העובדה, שמילים בלתי מבוקרות עלולות להסב נזק עצום, כך ניצור מנגנוני חסימה למילים קשות ופוגעות, לביטויי זעם והתנצחות עקרה וחסרת תועלת. אם נימנע באופן גורף משימוש במילים קשות ובוטות, ואם לא ניתן למידת הכעס דריסת רגל בביתנו, ירבו הידידות והאחווה.

הסבלנות וחשיבותה

אנו רואים ושומעים דברים רבים שאינם לפי רוחנו, ולמרות זאת הדבר אינו פוגע בקשרי הידידות שבינינו. ככל שהקירבה רבה יותר, הקשר מחייב סבלנות רבה יותר. עם חבר נפגשים מדי פעם, ועם שכן לעתים תכופות, משום כך קשה יותר להיות שכן טוב, מאשר חבר טוב.

הדבר הקשה מכל, הוא לשמור על יחס סבלני כלפי בני הבית. אין פלא בכך, שהרי חיים עמם בכל שעות היממה. הציר שמערכת היחסים בבית מושתתת עליו היא מידת הסבלנות.

לא פעם הננו חיים בתחושה שאין כל סיכוי שאופיו של בן זוגנו ישתנה. הדבר מכעיס ומקומם מאוד עקב הידיעה, שעניין זה יפר את שלוות חיינו, תחושה של חוסר אונים משתלטת עלינו ומציפה את לבנו ברגשות תסכול וייאוש. ההערכה שרחשנו לבן הזוג הולכת ופוחתת. יחסנו אליו הופך להיות חסר סבלנות, ויקשה עלינו לבוא לקראתו ולוותר.

ישנם אנשים החושבים אילו בנו ביתם עם בן זוג אחר, לבטח היו העניינים מסתדרים בצורה טובה יותר. טעות היא בידם. כל זוג זקוק למידה רבה של סבלנות, מאחר שאין כל אפשרות שלא יתגלו ניגודים ביניהם. כל אדם שונה מרעהו, וכל אחד קיבל חינוך אחר. אם בני הזוג אכן חפצים בכנות שבביתם תשרור הרמוניה, חייבים הם להתנהג זה לזה בסבלנות.

תרגילי סבלנות

אדם המבקש להשרות אוירה נינוחה בביתו, עליו להחליט על זמן קבוע בכל יום, שבו יקבל על עצמו להתאזר בסבלנות-יתר. חשוב שיבחר דווקא בזמן שבדרך הטבע הינו 'מועד לפורענות'. בשלב ראשון יקבל על עצמו להתאזר בסבלנות במשך רבע שעה, ואט אט יגדיל את זמן ה'תרגיל'.

'תרגילים' אלו יש לבצע במשך תקופה ממושכת. לעתים, הם יהיו קשים מנשוא אם יתמיד בדבר, במשך הזמן תהפוך מידת הסבלנות לחלק ממנו. בכך הוא יעניק לו ולבת זוגו את המתנה היפה ביותר - שנים רבות של נועם.