|
|
|
השאלה
19/11/2012
|
|
לנוכח הקיטוב הקיים בין דתיים לחילונים, האם יש מקום להגברת ההבנה ההדדית?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת ערכים
|
מספר גורמים חברו יחד, והם פועלים, לעתים שלא במודע, להגדלת הניכור בין חלקי האוכלוסיה השונים. הצבעה על גורמים אלו מסוגלת לסייע להבנה, ולפחות למנוע את העמקת התהום המפרידה בין שומרי התורה והמצוות לאלו שאינם צועדים בדרך זו. נציין את הגורמים השונים:
נושא מרכזי שיש לקיים עליו דיון רציני נפרד הוא התייחסותם של כלי התקשורת לציבור הדתי. הללו זורעים פירוד כמעט ללא הפוגה. לא אחת ניצב היהודי הדתי כש'גבו אל הקיר', ועליו לספוג את הביקורת, את הטחת האשמות ואת ניתוחי 'המלומדים' השמים ללעג ולקלס את מורשתו ואת הערכים החשובים לו. אילו השכיל העם להבין שהתקשורת הינה מגמתית בתחום זה, היה הדבר מפחית ממידת החשדנות שמגלה הציבור כלפי הדתיים.
גורם נוסף הוא העדר הרצון להפריד בין הפוליטיקה לבין חייהן של משפחות שומרות תורה ומצוות. מצויות בארץ רבבות משפחות שומרות מצוות שחייהן מתנהלים ללא קורטוב של פוליטיקה. הן חיות את חייהן הפרטיים ומחנכות את ילדיהן ללא כל קשר לסחר-מכר הפליטי.
אין לפרש כל מעשה של יהודי דתי כאקט פוליטי. אין לבחון כל מהלך כאילו הוא מכוון לפן הציבורי. אין ספק, שרוב האוכלוסיה במדינה חפצה לחיות חיים פרטיים, שקטים ושלווים ללא התבוססות בבוץ הטובעני של הפוליטיקה. דברים אלו אמורים בהדגשה יתרה ביחס למשפחות הדתיות. עירוב התחומים בין דת ופוליטיקה, שרובו ככולו נכפה עלינו ע"י כלי התקשורת, מאוד חשוב לבטלו. הדבר ייטיב עם כולנו.
על כל אלו נוספת אווירת החשדנות ההדדית. רבים מבני הציבור הכללי מייחסים כוונות 'מסיונריות' לכל אדם דתי, וחוששים שמא מגמתו היא להחזירם בתשובה ולקרבם לשמירת המצוות. ולעומתם, רבים מהיהודים הדתיים מתבוננים בחשש ובחשדנות על זולתם. הם חוששים שמא מעוניינים לפגוע בהם ע"י יצירת לחץ ציבורי, קיפוח, מניעת זכויות, השמצות ועוד.
קיימת חשדנות הדדית שיתכן שיש לה בסיס עובדתי, אולם היא יצאה מכלל שליטה ואיבדה כל פרופורציה. אילו היינו מתייחסים לדברים בגודלם האמיתי והטבעי, החיים היו יפים יותר. אין להגזים בחששות, ויש להשתדל ללמד זכות ולהתבונן במבט חיובי על הזולת.
פרט משמעותי נוסף בסוגיה זו הוא אי-הכרת אורח החיים היהודי. בעולם כולו קיימת נטייה אצל עמים רבים לגילוי שורשים ולעריכת היכרות מעמיקה ביותר עם מורשת העבר. ואילו בארצנו המגמה הפוכה. גם אם אין רצון להתקרב ליהדות, מן הראוי היה לערוך היכרות עם דרך החיים היהודית, עם העבר המפואר ואף עם הליכות החיים וכיווני החשיבה המאפיינים את היהדות הדתית בזמננו. היכרות זו מסוגלת למנוע את הניכור. בכוחה לגשר וליצור הבנה.
כולנו חיים בפיסת ארץ צרה זו, ונתקלים לא אחת איש ברעהו. מן הראוי שנפעל יחדיו למען איכות החיים, הנפגעת קשות במצב הנוכחי. ויותר מכך, בני עם אחד אנחנו! מדוע נאפשר לשטן המחלוקת לרקד בינינו ללא כל הפרעה? מדוע ניתן לו ללבות את אש השנאה ולפעול כאוות רצונו? מדוע לא נשתדל לעצור ולו במקצת את קצב ריקודו...? חובת השעה היא להתלכד ולומר למלאך המשחית: "הרף!"
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
