מהי מטרת הבריאה?

מטרת הבריאה היא שהאדם יבחר בטוב מרצונו ומהכרתו וימאס ברע. בחירה חופשית תיתכן רק כאשר ניצבות לפני האדם שתי האפשרויות, וביכולתו לבחור באחת מהן. יכולת הבחירה ברע היא הנותנת תוקף לבחירה הרצויה בטוב, והיא המעניקה משמעות לעבודה העצמית של האדם הבוחר במילוי צו הבורא כיעדו המרכזי בחיים.

בנקודה זו דומה האדם לבוראו. האדם, יציר כפיו של הקב"ה, פועל מרצונו החופשי, ואין כל גורם המכריח או כופה אותו לכך. זוהי סגולתה של הבחירה החופשית שנמסרה לידיו של האדם, ובנקודה זו בולט יחודו של האדם על פני כל יצורי תבל. האדם, שלא כבעלי החיים האחרים, מסוגל לכלכל את צעדיו על פי רצונו בניגוד לכללי תורשה, סביבה וכדומה. מעשי האדם מקורם ברצונו ובכוחו להתעלות מעל לגורמים חיצוניים.

טווח הבחירה המוענק לאדם הוא רחב ביותר. כה רחב הוא עד שהוא מסוגל, כביכול, לפעול אפילו בניגוד לרצון בוראו. בתופעה זו מצוי דבר והיפוכו. האדם לוקח את הכוחות הניתנים לו באותה שעה מאת הבורא, ומשתמש בהם בניגוד לרצון הנותן. הבורא ברא לו יד ונתן לו כח להשתמש ביד זו, ובניגוד לרצון הבורא הוא משתמש בה להכעיס את בוראו. אלמלא שהיינו רגילים לתופעה זו ונתקלים בה מידי יום, היא היתה מעוררת בנו השתוממות רבה, כי היא מפלאי ההשגחה העליונה.

מן הראוי להסביר ולהדגיש שה' הוא כל יכול ו"אין עוד מלבדו". אלא שבעקבות רצונו להביא לתכלית הבריאה, שהיא תשלום שכר לעושי רצונו, איפשר הבורא, כביכול, לבני האדם לעמוד על פרשת דרכים ולפנות לכיוון החיובי או חלילה, לשלילי.

את האדם, נזר הבריאה, ברא ה' באופן שהוא מתדמה לו הן במישור קבלת ההחלטות והן במישור הביצוע המעשי. אולם, כאמור, הכל כלול במסגרת תכלית הבריאה, מסגרת שנקבעה על ידי הבורא עצמו ברוב חסדו ורצונו להיטיב לברואיו.

טעות נפוצה גורסת שאין בחירה חופשית, מכיוון שאפשר לספק הסבר טבעי לבחירה. לדוגמה, אדם מצא ארנק ובו סכום כסף עצום. אם בחר להחזיר את הארנק. ניתן להסביר זאת במצפונו שהכריח אותו לעשות זאת. אולם אם החליט שלא להחזיר את הארנק, אנו מסבירים זאת בנתוני מצבו הכלכלי, ברקע החברתי שלו ובפיתוי הכספי שהכריעו את הכף. נדמה שמדובר בתופעה טבעית מובנת הכפופה להיגיון טבעי.

אך קיימת כאן טעות לוגית. גם לגנב יש מצפון, וגם למחזיר הישר יש פיתוי. אם הגנב לא יכול היה לעמוד בפני הפיתוי, אזי הוא אמנם אינו נחשב לגנב, אלא לקרבן מסכן של דחף הרסני. מאידך, אם הסיבה להחזר הארנק לא היתה בחירה מוסרית של צדק ויושר, אלא דחיפה של יסורי מצפון עמוקים, עד כי לא היה מנוס בפני המוצא אלא להחזיר את הארנק, אזי אין במעשה זה ערך מוסרי, אלא תרופה טבעית ללחצים נפשיים. במקרה האמיתי של הבחירה עשה זאת הגנב למרות מצפונו, והמחזיר עשה זאת למרות הפיתוי, ולכן גדול ערכו של המעשה.

האדם קרוץ מחומר, ומציאות זו מולידה בפנימיותו צרכים תמידיים המתבטאים ברצף בלתי פוסק של דחפים. הדחפים מניעים את האדם בעוצמה להשגת צרכיו ולסיפוק מאווייו. מאפייניהם הינם תובענותם הבלתי פוסקת, העלולה לסחוף את האדם להרס עצמי. הדחף נבלם על ידי הפחד מפני עונש או בושה.

נוסף ליצרים פועל באדם כוח נוסף: המשיכה להתנהגות מוסרית. השאיפה המוסרית מושכת את האדם להתנהגות על פי ערכים. שאיפה זו יסודה בקולה הפנימי של הנשמה השואפת להגיע אל שורשה ואל מקורה. מתוך הכרתה הפנימית במציאות מוסרית מחייבת, מרגישה הנשמה כי מחוץ לאדם יש טוב ורע מוחלטים, וה"טוב" הוא "טוב בעצם", ללא התחשבות בנוחות ובממד היצרי.

בעוד שהתנהגות המודרכת על ידי יצרי הגוף מכוונת להנאת האדם עצמו, לרוב על חשבון הזולת, התנהגות מוסרית מכוונת בדרך כלל לטובת הזולת, פעמים רבות על חשבון נוחותו ובניגוד ליצריו העצמיים של האדם.