"בתחילה ישתדל להסיחה מדעתו במחשבות טהורות וטענות מספיקות, שיש ויש כדי לדחות הדאגה, ואם לא יוכל – ישיחנה לאחרים. כנאמר "דאגה בלב איש ישיחנה".
אדם מתרגל לכל מצב. כשהוא מתרגל, הדאגה אינה מכרסמת בלבו. דבר ידוע הוא, שאדם חושש מדברים חדשים, אף שהחשש לנזק פחות מדברים שהוא מורגל אליהם. למשל: כאשר היו פיגועים חבלניים, רבו החששות מפניהם. זאת, למרות שכל אותם החוששים, לא חוששים מלהפגע בתאונת דרכים, ששכיחותה גבוהה בהרבה מפעולה חבלנית. הסיבה לכך היא שלסכנת תאונת דרכים מורגלים בני אדם, ולסכנת חדשות – לא הורגלו.
כאשר אדם מוטרד, הוא כבוש על ידי דאגתו, ואינו מסוגל לפתור את הבעיה, ואם ישיחנה לאחרים, יוגדרו לו שורשי הבעיה, ואז הוא יוכל להתרכז במציאת הפתרון.
ישנו דבר נוסף, המועיל גם לבעיה, שאין באפשרותו של אדם לשנותה, טבעו של אדם, שאם נוצרים מתחים בלבו, והוא מספר אותם לידיד נאמן, מתח מתפרק במקצת, והדבר מיקל עליו. עצם העברת הדאגה – למרות שאין לה פתרון – מן המוח והלב אל הפה, מקילה על האדם.
דאגה אחת בלבד מותרת, היא גם מצווה זוהי הדאגה על עניינים רוחניים, ככתוב: "אשרי אדם מפחד תמיד (משלי כ"ח, י"ד).
יש בדאגה גם דרכים טובות. על החוטא להגדיל יגון בלבבו, ולהתאנח במרירות הלב, וידאג תמיד, שמא אין עבודתו מקובלת לפני המקום ברוך הוא.
כשהאדם דואג, שמא ישכח תלמודו, הוא תמיד יחזור עליו. הדאגה מועילה גם לכך שלא יריב עם אדם לחינם, כי יפחד פן ישיגיהו היזק.
אם אדם פגע בזולתו, והוא אדם הדואג על רוחניותו, הוא ישתדל מיד לתקן את המעוות.
המעסיק עצמו בדאגות רוחניות, מעביר מעצמו דאגות גשמיות, כשאדם עסוק בדבר אחד, הוא אינו יכול להתרכז בדבר נוסף.
הסק בדברים רוחניים, משחרר את האדם מדאגה לדברים פעוטי ערך. וכתוב על העוסק בתורה לשמה, שהוא זוכה לדברים הרבה... "ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים" (אבות ו' ב') . הוא מתרומם ודברים פעוטים לא יטרידו את מנוחת נפשו.
|
הרשם עכשיו!
