|
|
|
השאלה
|
|
מה גרמה מכת הצפרדעים למצרים?
|
|
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
|
|
תשובה מאת זאב גרינוולד
|
במשך עשרים ושלושה ימים, חוזר משה ומתרה בפרעה (שמות ז', כ"ו-כ"ז): "כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני. ואם מאן אתה לשלח, הנה אנכי נוגף את כל גבולך בצפרדעים".
כאשר פרעה מתעלם גם מההתראה האחרונה, נוטה אהרון את ידו על מימי מצרים, והנה, מן היאור עולות נחילי צפרדעים! הן דוהרות אל ארמונו של פרעה, ואחר כך הן מתפשטות, בכל ארץ מצרים, והארץ רועשת!!
פרעה העקשן יושב על כסאו בבגדי מלכות, ושרי המלוכה לפניו. מופיעות לפתע בשורה מסודרת ללא הזמנה קבוצת צפרדעים ירוקות, קרות וחלקלקות, קופצות ישר אל מתחת לבגדיו ותוך כדי קרקורים הן נכנסות בנקביו ויוצאות מפיו! ממנו הן עוברות אל שריו ועבדיו. קופצות עליהם ונכנסות לתוכם.
מארמון פרעה מתפרסות הצפרדעים על פני כל מצרים. הן מקפצות בזריזות דרך הדלתות והחלונות, ונכנסות בהמוניהן אל הבתים. ללא היסוס הן ניגשות אל קערות הבצק, אל הלחם, אל הסירים, נדבקות אל האוכל ומכרסמות אותו. הן מעיזות אפילו – שלא כטבען – להיכנס לתוך התנורים הבוערים! הן נכנסות לתנורים בכמויות כה גדולות, עד שהן מקררות גם את חום התנור!
המצרי יושב לאכול והנה, בצלחתו מקפצות צפרדעים. אין להמלט מפניהן! לאחר שהוא כבר מצליח לשתות כוס מים הופכת שמחתו לתוגה, המים שבמעיו שורצים בצפרדעים!
אין מפלט מפני הצפרדעים. הצפרדעים ירדו לתהום ועלו ממנו עד למרצפות השיש, נקשו עליהן ואמרו: "פנו לנו מקום שנעלה ונעשה את רצון בוראנו". רצפת השיש נבקעה, והן פרצו אל הבית בהמוניהן.
בכל מקום הן נמצאות, על הכסאות, במיטות, בתנורים, בתוך הכוסות והצלחות, על המצרים, והגרוע מכל – בתוך הגוף פנימה! רעש קרקור הצפרדעים הכאיב יותר מהנזק שהם גרמו! רבים בכו מרוב סיוט.
נתאר לעצמנו: מצרי מותש, מבקש לנוח על כסא, אולם כל הכסאות רוחשים צפרדעים. הן קופצות מהרצפה לכסא, ומן הכסא לשולחן, ומהשלחן... מליוני צפרדעים. הוא מוכרח לשבת, מנסה לפנות לעצמו כסא, אולם, הצפרדעים זריזות ממנו ומכסות את הכסא באחת. המצרי מרים את הכסא וכך מפיל מעליו את כל הצפרדעים, אולם תוך כדי שהוא מנסה לייצב את הכסא בתוך ים הצפרדעים, שוב הן קופצות ומכסות את המושב. אין ברירה, צריך לשבת על הצפרדעים!
המיטה מלאה צפרדעים. לאחר שלא הצליח לגרש אותן, הוא שוכב עליהן מרוב עייפותו. אולם זו משימה לא פשוטה להרדם כאשר מתחתיך ומעליך יצורים מקפצים ומקרקרים, הצפרדעים גדולות וכבדות. וגם אלו הקטנות עושות מלאכתן בנאמנות ומכניסות את פיהן לתוך אוזנו של המצרי, דוחקות את רגליהן הקטנות לתוך עיניו ונחיריו. כשהוא פותח את פיו לצעוק לעזרה, קופצת הצפרדע לתוך פיו!
הצפרדעים פותחות במרוץ בלתי מתפשר בכל ארץ מצרים, אך מעבר לגבולות המדינה הן לא יצאו.
הסיוט הנורא ממשיך יום ועוד יום, כל יום כנצח! כאשר צפרדעים מקרקרות בתוך הגוף במשך שבוע שלם.
כאשר פרעה לא יכול היה לסבול יותר, הוא קרא למשה ואהרן וביקש (שמות ח', ד'): "העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי, ואשלחה את העם ויזבחו לה'". שאלו משה: "מתי תרצה שתסור המכה?" היינו מצפים שפרעה יאמר: היום, עכשיו, מיד! אינני יכול לסבול עוד רגע נוסף! אלא שפרעה חשב: אם משה שואל מתי להסיר את המכה, כנראה שמכת הצפרדעים נגרמה על יד המזלות, ומפני שהגיע זמן סיומה, הוא מצפה שאגיד לו להסירה מייד, לכן אתחכם ואומר לו להסירה מחר, כך אוכיח למשה שאין לאלוקיו שליטת על הטבע, אלא להיפך, הכל מתנהל על פי כוחות הטבע.
אמר לו משה (שמות ח', ו'): "כדברך, למען תדע כי אין כה' אלקינו" – אתפלל לה' שרק מחר תסור המכה, וכך תווכח שהכל מתנהל על פי השגחתו של ה'.
בן עמרם מתפלל ולמחרת בין רגע כל הצפרדעים מתות. בבת אחת משתרר שקט! למצרים לוקח זמן להתרגל לשקט הרועם. רק אותן צפרדעים שנכנסו לתוך התנורים הבוערים כדי לקדש שם שמים, חוזרות חיים לתוך היאור, לפי שבטחו בה' ומסרו את נפשן לקיים את מצוותו.
המכה תמה, אך כל מצרים מכוסה בשכבות של צפרדעים וכולם נרתמו לעבודה הקשה – עבודת פינוי הצפרדעים. לאן יפנום? בעיה של ממש. באין פתרון מעשי לכמויות כה אדירות, הערימום ברחובות ערמות ערמות. באשה הארץ מן הריח הנורא. הצחנה הנוראה גרמה למחלות והאנשים מתו כתוצאה מן הזוהמה.
|
|
|
|
|
|
|
הרשם עכשיו!
