"קבצן", קראו לו הבריות. שמו כשם פרנסתו - מסתובב היה מבוקר עד ערב מבית לבית, מחנות לחנות, מבקש את רחמי הבריות. מדי יום הצליח לשוב לביתו עם פדיון של כמה פרוטות, שהספיקו לו כדי מחיה דלה של יום אחד.

אופיו הכעסני ומזגו המר עם כְּפיות הטובה שהיתה ניכרת במעשיו, הפכוהו לאדם מנוכר, שהבריות אינם חפצים בקרבתו ומעדיפים לשמור ממנו מרחק.

מעולם לא שמעו ממנו את המילה "תודה", המילה פשוט לא היתה קיימת בלקסיקון שלו.

לא, הוא לא היה ביישן. צעקותיו שהדהדו ברחבת השוק, כשנדרש על ידי אחד מבעלי החנויות לשלם עבור שלושת התפוחים שנטל מחנותו, היו רמות ביותר. בני העיר העדיפו לפתוח את ידם ולנעול את פיהם, כדי לא ליפול לתוך פיו של ה"קבצן".

אדם אחד ריחם על ה"קבצן" באמת ובתמים,היה זה מוכר הפיס של העיר. בכל פעם כשהיה הקבצן עובר בפינת הרחוב, הזמין אותו לתוך דוכנו, מזג לו כוס משקה חם, דחף לידו מטבע וברך אותו בלבביות.

מדי פעם פנה אל ה"קבצן" ושאל: "מדוע אינך קונה כרטיס פיס? אולי יתמזל מזלך ולא תצטרך לשוטט ברחובות ולקבץ נדבות?"

"לחם לאכול אין לי, ועל כרטיס פיס אתה מדבר?" היה מתרעם.

מוכר הפיס לא התייאש והאמין שיתכן שיתמזל המזל והאיש יזכה. אולם הקבצן היה עקשן, ולא שמע לדבריו.

כשעמד סכום ההגרלה על ארבעים מיליון, החליט מוכר הפיס שהפעם יקבל ה"קבצן" את ההזדמנות בעל כורחו, וניגש להציע לקבצן הצעה שאי אפשר לסרב לה.

"שמע, ידידי, אתן לך כרטיס הגרלה. כלומר, אם זכית שילמת, לא זכית לא שילמת".

ה"קבצן" עשה עצמו מהסס, קיפל את הכרטיס, הכניסו לאחד מכיסי מעילו, והמשיך בקיבוץ הנדבות.

באמצע השבוע, בחצות הלילה, נערכה ההגרלה הגדולה. המספר שזכה בפיס פורסם. בעל דוכן הפיס בדק ומצא! כרטיסו של ה"קבצן" הוא הכרטיס הזוכה!

לדחות את הבשורה הנפלאה ליום המחרת לא רצה. פתח את הדלת והיסס. בחוץ שרר כפור אימים ומזג האוויר היה סוער. פתיתי שלג נחתו על הקרקע וכיסו אותה במעטה חלקלק.

מוכר הפיס בוסס בשלג שעה ארוכה. אפו הפך זה מכבר לשלגון. נפש חיה לא נראתה בכל הסביבה, אך הוא צועד. קר לו בחוץ, אך חם לו בלב. הוא הולך לחמם את לבו של ה"קבצן"!

בקושי רב מצא את הבית, ליתר דיוק - צריף עלוב. טיפס על כמה מדרגות ברזל חורקות ודפק על הדלת. החל בנקישות קלות, וכאשר לא היתה כל תגובה, הגביר את קצב הדפיקות, עד שהקבצן התעורר.

"מי שם?" נשמעת השאלה.

"זה אני, האיש מדוכן הפיס. פתח לי, אני קופא מקור".

"מה אתה רוצה?"

"רק פתח לי, אגיד לך הכל", התחנן על נפשו.

האיש שמעבר לדלת נותר בעמדתו, מתעקש לא לפתוח.

"זכית בפיס, אתה מיליונר, ידידי, רציתי לבשר לך את הבשורה הטובה. פתח לי כבר, אני קופא".

הדלת נפתחת כדי סדק צר, רק קצה אפו של הקבצן הציץ החוצה.

הקבצן הגיב בקול רם: "אינני מבין איך אתה מעז לדפוק אצלי בשעה כזאת? כולם חושבים שאני סתם קבצן... אבל אתה, אתה הרי יודע שאני מיליונר. כיצד מעז אתה לדפוק אצל מיליונר כמוני באמצע הלילה?"

הדלת נטרקה בזעם ומוכר הפיס נותר בחוץ, נתון לחסדיו של גנרל חורף.

*           *           *

רק אדם היוצא מתוך קונכיית ה"אני" שבה הוא גדל, יגלה את ההטבה שמיטיב איתו הבורא וישמח להודות לו!