מאז ילדותו ידע חיים כי כשיתבגר יהיה מקומו בשייטת. אביו ז"ל, שכה העריך אותו אך בקושי הכירו, היה מטובי הלוחמים בשייטת. מסור ונאמן היה לתפקידו, עד שנפל במבצע נועז עמוק בשטח האויב. חיים ידע כי הוא ממשיך את דרכו ועליו למלא את מקומו.

חיים היה חדור מוטיבציה שאותה ירש מאביו. מאז ומתמיד ידעו הכול כי משימה שחיים נוטל על עצמו, תבוצע במלואה ובצורה הטובה ביותר. שנים ארוכות לפני מועד הגיוס, כבר היה מכין את עצמו לקראת המשימות שעמד לבצע. מדי יום היה מתאמן בכל דבר אפשרי, אם בנשיאת משאות ואם בהרמת משקלות, רגליו הורגלו לריצות ארוכות ומעייפות. מדי יום היה משפר את הישגיו.

בני משפחתו נדהמו מההתמדה ומהרצון הפועמים בו. איש לא יכול היה להצביע על יום שבו אמר חיים: 'אין לי כח'. כך חלפו להם ימים ואף שנים. חיים מסמן לעצמו מטרות ויעדים וכובש אותם.

כמו כל דבר שמצפים לו, גם היום המיוחל הגיע. חיים מצא את עצמו בשורות השייטת. לא היה מאושר ממנו. המפקד הקשוח כינס את המתגייסים ובטון נוקשה פירט לפניהם את המצופה מהם בחודשים הקרובים, תוך שהוא מוסיף: "מכל מאה חיילים המתגייסים לשייטת, נותרים בודדים, אנו מצוינים ודורשים מצוינות!" חיים היה בטוח כי הוא יהיה מאלו שאכן יישארו.

מסלול ועוד מסלול, אימון ועוד אימון, יום אחרי יום במשך חודשים ארוכים. למרות האימונים האישיים המפרכים שקדמו לגיוס, היו המשימות הצבאיות קשות ביותר. אולם לא איש כחיים ייסוג לאחור, בפרט כשהחלום הגדול מתגשם והולך.

כעבור חודשים ארוכים, בשעת בוקר מוקדמת, החיילים עומדים למסדר בוקר. המפקד סוקר בעיניו את החיילים שנותרו אחר חודשי האימונים ובעיניו ניכרת שביעות רצון. הוא פותח ואומר: "מסלול האימונים המפרך עומד מאחוריכם, עליכם להתארגן תוך דקות ספורות לקראת המשימה המבצעית הראשונה שתוטל עליכם". החיילים רצים להתארגן למשימה, ואילו חיים ניגש ברעד אל המפקד, שהיה חברו הטוב של אביו, ומקווה שאולי בגין עובדה זו יזכה ליחס מועדף. הוא מבקש כי יורשה לו לאחר מעט, חייב הוא להתפלל. המפקד רועם בקולו בתגובה: "משימה ראשונה ואתה מבקש להשתמט. רוץ מהר להתארגן, בפקודה!" אולם חיים נותר על מקומו, בוהה במפקד ובעיניו תחינה. אך המפקד אינו מותיר בידו אפשרויות רבות: "אם אינך מתארגן למשימה ברגע זה, סיימת את שירותך בשייטת!"

חיים אינו מהסס, ניגש לצריפו ונושא תפילה חמה לאלוקים. בסיומה של התפילה נוטל את חפציו ויוצא.

מישהו קורא בשמו. חיים מסתובב לראות מי קורא לו, והנה רואה הוא את מפקדו עומד לידו ומחייך: "ידעתי חיים כי תעמוד על שלך ולא תוותר על הערכים שעליהם חונכת. ידעתי כי קורצת מחומר אחר, שאינו סוטה מן האמת במלוא נימה. רציתי רק לוודא זאת. לחיילים כמוך אנו זקוקים!"

* * *

החיים מלאים בחלומות ובשאיפות, אך על האדם לדעת לא לוותר על הערכים האמיתיים.