התשובה היא צעד מהפכני הדורש מהאדם חשבון נפש נוקב, עוז רוח והחלטה אמיצה. יודעים אנו מה קשה לאדם להיגמל מהרגל אחד, גם אם הוא קל ושטחי, קל וחומר לעבירות שעבר אדם ושנה בהן, עד שהן נחשבות בעיניו כהיתר.

התשובה נראית בעינינו כאחת המשימות הקשות הניצבות בפני אדם, ואם כן, כיצד כותבת על כך התורה (דברים ל', י"ד): "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו"?

אכן, כשנדייק בדברים נמצא שהתורה אינה מבטיחה שתהליך התשובה יוכל להתבצע בקלות. התורה רק מעידה: "כי קרוב אליך הדבר מאוד". הכוונה היא שאין צורך באמצעים מן החוץ, באלו המצויים בשמים או מעבר לים. יכולת התשובה מצויה בתוככי האדם עצמו, ואם הוא ירצה בה באמת, הוא יוכל להוציאה לאור.

הצעד הראשון בתהליך החזרה בתשובה הוא הכרת החטא, ההודאה שעשינו מעשים שאינם ראויים. הנביא אמר על כך (ירמיה ב', ל"ה): "הנני נשפט אותך, על אמרך: לא חטאתי". שורש התקלות כולן הוא כאשר האדם סבור שהוא צדיק, ואין עוול בכפו.

משעה שמכיר האדם שהחיסרון נעוץ בו, יש לו סיכוי לעלות על דרך התשובה. הכרה זו תלויה רק בו עצמו, עליו מוטל לעשות את הצעד הראשון, והבא ליטהר מסייעים בידו.

ניתן לפתוח דף חדש, אך זהו תהליך לא קל. ההחלטה צריכה להיות אמיתית ואמיצה. בדרך כלל אנחנו לא מצליחים לשוות לדף החדש מראה שונה מן הדף הקודם. שוב ושוב חוזרים רובנו על הדפוסים שאליהם התרגלנו, על הסטיגמות שבתוכן אנו מקובעים ועל הציפיות של הסביבה, שאותן אנו ממשיכים למלא בנאמנות, ציפיות החוסמות את הדרך לביטוי אישי.

עמוק בלב מסתתרות תחושות של ייאוש, של חוסר הערכה עצמית ושל חוסר ביטחון. תחושות אלו מורידות את המוטיבציה לשינוי. הייאוש אינו מאפשר לערוך שינוי.

כדי להתגבר על המכשולים בדרך לשינוי, חשוב למצוא את המעצורים הפנימיים ולהתגבר עליהם. יש לזהות את התובנות המוטעות שנקלטו בליבנו ולבטל אותן. רק לאחר שנפרק אותן ונבין את שורש הטעויות, נוכל להתקדם הלאה בדרך אל השינוי הנכסף. אתה לא אדם רע, אלא שיצרת לעצמך הגנה. אתה לא חסר כוחות וכשרונות, אלא שפשוט הרגשת שאחיך המוצלח מקבל את המחמאות, ולכן התעלמת מכל היכולות שלך.

שינוי כרוך גם בוויתור, בעיקר בוויתור על הרגלי העבר. יש לקחת בחשבון את המחיר שיהיה צריך לשלם, אחרת יהיה קשה מאוד להעמיד את ההחלטה במבחן המציאות.

צריך הרבה מאוד רצון, מוטיבציה ונכונות להשקיע. שום שינוי לא נעשה בקלות. מדובר בתהליך. יש לעשות צעדים קטנים, להעריך ולהוקיר גם התקדמות זעירה. לאנשים פרפקציוניסטים קשה מאוד לערוך שינויים, כי קשה להם להתייחס להתקדמות קטנה ולראות בה הישג.

הבסיס לכל שינוי בחיים, הוא לקיחת אחריות על עצמי ועל מעשי ויציאה מתוך בית הכלא שיצרתי לעצמי. ואמנם, יש לאדם יכולת לצאת ממנו.

רצון פנימי חזק הוא הבסיס לכל שינוי. בלי רצון, בלי שאיפה פנימית אמיתית, לא יקרה מאומה, והאדם ישאר תמיד במצבו הישן.

הדרכים לשוב בתשובה – רבות הן. מה שמשמש מניע לאדם אחד, אינו יכול לשמש מניע עבור האחר. מה שגורם לפלוני להתעורר, אינו עשוי לעורר את זולתו. הדבר תלוי באופי ובנסיבות, בגיל ובחינוך, ברצון וברגש, בידיעה ובהבנה. גם אצל אותו אדם מתחלפים המצבים מיום ליום ומשעה לשעה. לכן, כל אדם האמור להתחיל את תהליך התשובה, צריך לנסות כמה כוונים, להפעיל כמה מניעים ולעורר את עצמו באופנים שונים. אם ירצה זאת בכנות סופו שימצא את השביל המתאים ויצליח לקלוע לנקודה האמיתית שבנפשו, אשר בה טמון המפתח לחיי-רוחו.

מצוות התשובה היא ההזדמנות הגדולה שניתנה לאדם למחוק את חטאיו. זוהי הברכה הרוחנית הגדולה ביותר שזכינו לה בעולמנו. מי שחטא מסוגל על ידי תשובתו לתקן את החטא ואת רישומו, ולפתוח דף חדש בחייו. אותו "מסע אל העבר" ותיקונו אינו קיים בעולמנו בתחומים נוספים.

הקב"ה, הרוצה בתשובה, פושט את ידו לקראת השבים ומסייע להם לשוב. הוא קורא לאדם: "מחיתי כעב פשעיך וכענן חטאתיך, שובה אלי כי גאלתיך" (ישעיה מ"ד, כ"ב). החטאים נמחים ועוברים מן העולם, כדרך שמשב הרוח מעביר את העננים.

התשובה, כשמה כן היא: שיבה וחזרה אל ה'. נשמתו של האדם - יסודה בנקודה רוחנית גבוהה ביותר. בירידת הנשמה לעולם הזה יש בהכרח התרחקות ממקור קדוש זה. תפקידה של התשובה להביא להתעלותו של האדם עד לדבקות מוחלטת בנקודת הבראשית שלו.

קירבה של אב לבנו ושל בן לאביו הינה יחס של קרבה ראשונה במעלה. לקרבה זו אין, ולא יכול להיות, הפסק לעולם. היא מלווה ברגשי אהבה, חיבה וחמלה שאין דומה להם. הכתוב קובע: "בנים אתם לה' אלוקיכם" (דברים י"ד, א'). ואמנם, מתייחסים אנו אל הקב"ה, בתפילותינו במשך כל ימות השנה ובימים הנוראים בפרט, כהתייחס בן אל אביו.

גם יחסו של הקב"ה אלינו דומה ליחס של אב לבנו. גם אם מדובר ח"ו בבנים שהפנו לו עורף, אין הבורא מתעלם מעובדת היותם בניו, ואהבתו אליהם נותרת בעינה.

נשמתו של בן ישראל קדושה היא ביותר. גרעין קדושתה של הנשמה - אינו כבה לעולם. גם אם בנסיבות שונות מכסים עליו מצבורים של עוונות ושל אבק השגרה, גרעין טהרתו נשאר בעינו.

הימצאותה של אותה נקודה טהורה נוסכת תקווה לשינוי. היא גם קוראת לאדם לשוב בתשובה.

בכל עת ובכל שעה נקרא היהודי לנצל את אפשרות התשובה הפתוחה לפניו ולשוב לנקודת החיות האלוקית, וביותר חלה חובה כפולה ומכופלת לשוב בעשרת ימי תשובה. ימי הבראשית של השנה מסייעים לאדם לשוב לנקודת הבראשית הטמונה בו, אל הנקודה היהודית הפנימית.