שעה וחצי לפני כניסת  השבת -  שבת שירה תשע"ה.  במחלקה הפנימית שבבית החולים "מעייני הישועה" שוכבים חולים  מיוסרים בלוויית בני משפחותיהם ומצפים לישועה,  פתאום נשמעת שירה אדירה ומרגשת של  שירי שבת קודש, צלילי השיר: "ק-ה אכסוף נועם שבת " מחליפים  את קולם החד גוני של המכשירים הרפואיים. ניגשתי לבדוק את מקורה של השירה: בחדר טיפול נמרץ - למרגלות מיטותיהם של  חולים מחוסרי הכרה ומונשמים עומדים ושרים אברכים  אנשי חסד מחסידי ויז'ניץ ,בניצוחו נגינתו  של הרה"ח ר'  מאיר אדלר הי"ו, עוברים מחדר לחדר משמחים יהודים כואבים ומבשרים להם על בואה של השבת. מעל מיטתו של  אחד החולים -יהודי ת"ח מונשם ומחוסר הכרה, אני מבחין במסך מחשב .  המספרים שבמסך מורים שלחץ דמו עמד על: 90  אך יחד עם שירי השבת הבוקעים - פתאום המספרים מתחילים גם הם לעלות ולטפס...  וכשקול השירה משמיע את התפילה: " ויהיו  רחמיך מתגוללים על עם קודשך"  מדדי לחץ הדם מטפסים בחדות ,המד מורה כעת על המספר 120 ! התנודות מרצדות לכול  אורך השירה. היה נראה כאילו החולה מסמן לנו דרך המסך: לו יכולתי הייתי מצטרף אליכם...  כשיצאו אנשי החסד  שב המסך למצבו הקודם.

שאלתי את הרופא לפשרם של הדברים. מתברר, שכפי מה שידוע במחקרים רפואיים, חולים מחוסרי הכרה במצבים מסוימים שומעים היטב, מוחם עובד,  הם חשים תחושות כמו: התרגשות , וכדומה, וכאשר תשמיע לאוזנם צלילים המחברים אותם למשהו שהיה מענג בעבורם ,  סביר להניח שזה יבוא לידי ביטוי גם במד  לחץ הדם, נראה שלחולה זה שירי השבת  (באסוציאציה) מחברים אותו לתחושת העונג שהייתה לו בעבר!.                          

השבת  פרשת "יתרו" נקרא את:  "עשרת הדברות" שנאמרו לעם ישראל במעמד "הר סיני"  נאמר הצווי:"זכור את יום השבת לקודשו"  יש להבין את פשר הציווי של "זכירת השבת", הלא גם מי שרחמנא ליצלן  אינו שומר שבת יודע שאחרי יום שישי באה השבת!   מה א"כ עומק הרעיון  במצוות זכירת  השבת?  מבאר רש"י : "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם מזדמן לך חפץ יפה- תהא מזמינו לשבת" .

נתבונן נא, מצווים אנו לקרא לשבת קודש: "עונג" כפי הנאמר בנביא: "אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך ביום קדשי וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מְכֻבָּד " :  (ישעיהו נח י"ג י"ד)  מהו הציווי   "לקרא" לשבת: "עונג" הלא עונג זו פעולה ולא קריאה?      

"וקראת לשבת- עונג" מבאר מצודת ציון: "תקרא את השבת: 'יום עונג' רוצה לומר: יהיה מיוחד לך להתענג בו"  המלבי"ם מפרש: "שיהיה העונג 'סיבת' השבת יען שהוא יום שבת". יש לבאר כוונת דבריהם על מיוחדות יום השבת הבאה לידי ביטוי דווקא בעונג, ובנוסף יש לברר הלכה למעשה כיצד מקיימים את מצוות עונג שבת.

נאמר במסכת תענית : "...אמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר: 'שבת וינפש', כיון ששבת - ווי, אבדה נפש".  ומבאר רש"י : אוי על הנפש שהלכה לה". ומהו נשמה יתירה? מבאר רש"י : "נשמה יתירה - רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרווחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו". (כ"ז ע"ב)      

אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר (תהלים ל"ז) "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך". עונג זה איני יודע מהו, כשהוא אומר וקראת לשבת ענג, הווי אומר: זה עונג שבת. - במה מענגו? - רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו - הרי זה עונג. מאי היא? - אמר רב פפא: כסא דהרסנא.(דגים קטנים מטוגנים) (שבת קיח:)

וכן פוסק הרמב"ם  וזה לשונו:" איזה הוא עונג: זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת הכול לפי ממונו של אדם. וכל המרבה בהוצאת שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים הרי זה משובח". (הלכות שבת פרק ל' - ז')

יוצא מהדברים אלו שבשבת היהודי מקבל "נשמה יתירה" כדי שיענג עצמו בדגים תרדין תבשילים שמנים ומשקאות מבושמים! ואם הוא יעשה כך הוא יקבל שכר רב, וימלאו משאלותיו לטובה . דברים אלו דורשים  עיון  רב וכי בדרך כה גשמית וחומרית מענגים את שבת קודש? וכי  זקוקים אנו ל -"נשמה יתירה" בשבת כדי שהלב יהיה פתוח לאכול ולשתות מבלי שנפשו של האדם תיקץ ?! וכי גויים שאין להם נשמה יתירה נפשם קצה בלאכול לסבוא כל ימות השבוע כולל חגיהם ומועדיהם...?!  

אם בגויים עסקינן מסופר במדרש על רבינו (רבי יהודה הנשיא) שעשה סעודה לאנטונינוס מלך רומי בשבת, הביא לפניו תבשילים קרים וערבו לו. אחר כך עשה אנטונינוס סעודה ביום חול, והגיש בה תבשילים חמים. אמר אנטונינוס לרבי: המאכלים שאתה הגשת לי ערבו לי יותר מאלו. ענה לו רבי: במאכליך חסר תבלין אחד. השיב: וכי חסר משהו במטבחו של המלך?! אמר לו רבי: התבלין החסר הוא השבת. (בראשית רבא י"א) מהו הרעיון המסתתר מאחורי תבלין זה?

מבאר מרן הגר"א דסלר את יסוד המושג "עונג שבת"  וזה לשונו:  " אך הלא נצטווינו לענג את השבת במאכלים ערבים, בבגדים נאים, במטה מוצעת ובנרות דולקים, וכן כתוב “וקראת לשבת עונג...”  ומהו עונג זה ?  עונג על ה’ הוא – פירוש אודות ה’ – שהעונג יבוא מן הרוחניות לבד ולא מן התענוגים הגשמיים. כה גדולה היא קדושת השבת עד שגם אלה (התענוגים החומריים) מוכנסים על ידה לתחום הרוחניות." (מכתב מאליהו כרך ב' עמ' 14)

מלמדנו מרן הרב דסלר יסוד נפלא, בשבת קודש אין חלוקה בין רוחניות לחומריות אלא כאשר האדם מפנים שהשמחה והעונג היא על ה' בלבד - כשהאדם מקדש ומטהר עצמו לכך, יזכה שהעונג החומרי יהפך להיות רוחני. וזהו ביאורו של רש"י על המושג: "נשמה יתירה" – "רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרווחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו". כלומר יכול היהודי לאכול ולשבוע יתר על המידה בשבת ולא ירגיש תחושת ירידה  גשמית ורדידות, וכל זה מכוח הנשמה יתירה של שבת, וזה גם הרעיון  המסתתר מאחורי "תבלין ששמו שבת" כלומר אותו גוי לא תפס בהשגתו שיש אפשרות לבטל את החלוקה בין רוחניות לגשמיות ולחבר אוכל יין ושאר מטעמים לקדושה. את זה גוי לא מסוגל להשיג...   

רעיון זה גנוז בנאמר בתפילת שבת: "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג" מבארים המפרשים: השמחה במלכות ה' זו עבודה עצמית של שומרי השבת לגלות במעשים חיצוניים את השמחה במלכותו. "וקוראי עונג" כיצד?  מלמדים אותנו חז"ל: ע"י שמחה ותענוגים במערכות החיצוניות והפנימיות , החיצונית הבאה לידי ביטוי בלבוש מיוחד לשבת,  בסעודות ועונג השבת, תחדור הרוחניות  לתוך החומר תקדשו ותרוממו ליחידה רוחנית אחת . זו העבודה של השבת לחבר בין עולם החומר לעולם הרוח.