|
להתלבט, להחליט ולהצליח
להתלבט, להחליט ולהצליח
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
כיצד ידע אדם אם יועציו נקיים ממניעים זרים? כיצד יבטח בנאמנותם? שמא אין הם חפצים בהצלחתו? ואם קרובים הם אליו, יתכן שילקו אף הם בדמיונות כמוהו.
|
לאורך נתיב החיים פזורים אירועים שונים, המאלצים את הצועד בו להתמודד עימם. ישנם אירועים המחייבים התייחסות וקביעת עמדה בלבד, וישנם כאלו המאלצים את האדם ליישם החלטות מעשיות. בעוד הראשונים אינם משפיעים על חיי האדם באופן ישיר, האחרונים משפיעים על מהלך חייו ולפעמים השפעתם נמשכת לאורך נתיב החיים כולו.
עם מי להתחתן, באיזה מקצוע לבחור והיכן לגור, הינן החלטות הרות גורל. לא זו בלבד שהשפעתן נמשכת לאורך זמן, אלא שהסתעפויותיהן הרבות יש בהן כדי לעצב את גורל חייו.
היכולת להחליט הינה זכות וגם חובה, היא זוקפת לזכותו של המחליט את ההצלחה כאשר תבוא, אך גם את הכישלון, חלילה, אם יקרה. היא מטילה אחריות על מקבל ההחלטה לטוב או לרע, עד שניתן לקבוע כי ההחלטה היא אחותה הגדולה של החרטה. בעוד שהחלטות הנכונות מחזקות את בטחונו העצמי של המחליט, מכרסמות ההחלטות המוטעות בבטחונו ומערערות את שלוות חייו.
קשה להחליט נכון
הסיכוי להחלטה נכונה אינו גדול מכמה סיבות. א. כדי לקבל החלטה נכונה נדרש האדם למלוא הנתונים, שהיא תופעה נדירה מאד. ב. כדי להבין את הנתונים, נדרש האדם לשיקול דעת ול'נקיבת מחירו' של כל נתון בפני עצמו. דא עקא שמחיר זה עלול להשתנות בעתיד ו"הנסתרות לה' אלוקינו". ג. היות ו"אדם קרוב אצל עצמו" פעמים רבות נטיות הלב משפיעות על קבלת ההחלטה.
גם אדם המוקף ביועצים, אינו מחוסן מטעויות. ויותר מכך, אפשר שנהייתו אחריהם תסכן את יכולתו להחליט נכונה. לעתים האדם המסוגר והבודד יגיע ביתר קלות אל המטרה. כיצד ידע אדם אם יועציו נקיים ממניעים זרים? כיצד יבטח בנאמנותם? שמא אין הם חפצים בהצלחתו? ואם קרובים הם אליו, יתכן שילקו אף הם בדמיונות כמוהו.
סוד ההצלחה
בפרשת יתרו מתארת התורה את בואו של יתרו, חותן משה, אל מחנה ישראל. הגעתו של כהן מדין והתגיירותו הפכו מן הסתם לשיחת היום באהלי העם הצעיר. התורה מתמקדת בשיחה שהתנהלה בין יתרו לחתנו משה. יתרו שראה את עומס העבודה המונח על כתפי חתנו ביקש להשיא לו עצה.
"ויאמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב... לא טוב הדבר אשר אתה עשה. נבול תבול גם אתה, גם העם הזה אשר עמך, כי כבד ממך הדבר, לא תוכל עשהו לבדך" (שמות י"ח, י"ד-י"ח).
לטענת יתרו, שיטת העבודה של משה רבנו ראויה לתיקון משתי סיבות. א. היא מתישה את המנהיג ללא צורך. ב. היא מזיקה לבני עמו וגורמת לעינוי דין. יתרו מציע למשה לשפר את דרך עבודתו, ולהקל מעליו את עול ההנהגה. הוא מציע להקים מערכת שפיטה מקיפה ומדורגת, המחולקת לרמות שפיטה שונות. כאשר הערכאה הנמוכה לא תוכל לפסוק בדין שבא לפניה, תופעל הערכאה שמעליה.
"ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלקים, אנשי אמת, שונאי בצע, ושמת עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמשים ושרי עשרות. ושפטו את העם בכל עת, והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך, וכל הדבר הקטן ישפטו הם, והקל מעליך ונשאו אתך".
מעבר להגיון המנהיגותי, נהנית עצתו של יתרו מיתרונות המרחיקים את האדם מן הטעות. א. הוא חפץ בטובת חתנו ולא יכשילו. ב. הוא גם מנוסה, עקב עברו העשיר, בניהול מערכות מסוג זה. ג. הוא מגיע "מבחוץ" ואינו מבקש שררה לעצמו. האם ישמע משה לעצתו? קריאה מדוקדקת של הפסוקים מגלה כי יתרו מוסיף תנאי לעצתו, וקובע כי הוא הכרחי להצלחתה, בלעדיו אין כל ערך לעצתו ההגיונית: "אם את הדבר הזה תעשה, וצווך אלוקים ויכולת עמוד, וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום".
על המילים "וצווך אלוקים", נאמר במכילתא: "המלך בגבורה (התייעץ בבוראך), אם יצוה אותך לעשות כך תוכל לעמוד, ואם יעכב על ידך לא תוכל לעמוד". התנאי ההכרחי להצלחת העצה היא שיסכים הקב"ה לעצה זו. הסכמה זו הינה תנאי וחלק בלתי נפרד מן העצה עצמה. אם יסכים הבורא לעצה זו, היא תצלח בידך. ואם לא, גם אם הגיון רב טמון בה, תעמוד לך עצתי לרועץ.
מתנאו של יתרו מתבאר כי אין די בייסודה של עצה על יסוד ההגיון האנושי. כדי שתהפוך ההחלטה מכישלון להצלחה, נדרש האדם להעמיד את החלטתו למשפט האלוקים. הסכמת ההשגחה היא שתוביל את האדם אל ההצלחה, ולא החלטתו ההגיונית, "נכונה" ככל שתהיה.
"והיא לא תצלח"
לאחר חטא המרגלים בקשו נשיאי העם לכפר על חטאם: "וישכימו בבוקר ויעלו אל ראש ההר לאמר, הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה', כי חטאנו" (במדבר י"ד, מ'). משה מסרב לבקשתם וקובע: "למה זה אתם עוברים את פי ה', והיא לא תצלח". בתשובתו מלמדם משה כי ההצלחה תלויה בסייעתא דשמיא, ולא בהגיון האנושי או בכח הזרוע. בנוסף לזאת הוא קובע כי אפשר שהציווי מאתמול השתנה, ומתוך כך ההצלחה של אתמול תהפוך לכשלון של היום.
קביעתו של משה מלמדת כי הצלחת ההחלטה תלויה בהתגשמותם של שני תנאים. א. בהתאמתה לרצון השם, על פי דברי הנביאים, ב. לכל החלטה נדרשת התאמה מחודשת לרצון ה'.
אלא שאליה וקוץ בה. בעוד שבימי משה, אדון הנביאים, ניתן היה לבחון את התאמתן של החלטות היחיד והרבים לרצון ה', בימינו הופכת התאמה זו לכמעט בלתי אפשרית. מדוע "כמעט"? כיון שלמרות הכל אפשרי הדבר, אפשרי בהחלט.
"מאן מלכי רבנן"
במסכת מגילה לימדונו חז"ל: "אם יאמרו לך זקנים סתור, וילדים בנה - סתור! שסתירת זקנים - בנין, ובנין נערים - סתירה" (מגילה ל"א, ב'). חז"ל שידעו כי הצלחת העצה מותנית בהתאמתה לרצון ה', גילו את אוזנינו כי בחינת התאמת ההחלטה לרצון ה' אפשרית, גם כאשר נסתתמו שערי הנבואה, וזאת משום ש"חכם עדיף מנביא".
עצתם של חכמי ישראל אפשר שתראה לעתים בעיני המתייעץ כ"תלושה מן המציאות", כסתירה ולא כבניין, כימין שהוא שמאל וכשמאל שהוא ימין. אלא שעטיפתה החיצונית מטעה. ההיגיון והנתונים העובדתיים אינם מהווים תנאי להצלחת ההחלטה. מה שיקבע הוא התאמתה לרצון ה', ולכך זכו החכמים לכוון.
חז"ל לימדונו את סוד הצלחת האומה באומרם: "אימתי ישראל עומדים? כשיש להם זקנים. למה? כשהיה בית-המקדש קיים, היו שואלים בזקנים, שנאמר: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך'... כל מי שנוטל עצה מן הזקנים, אינו נכשל".
בדרך זו ניתן להבין את עומק קביעתם של חז"ל: "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים, חכמה מתווספת בהם". בנוהג שבעולם, כשאדם מזדקן נחלש שכלו, ואף חיבורו למציאות היומיומית מתערער. עובדה זו היא שגזרה את גורל הזקנים, בעידן התבונה, לשבט ולא לחסד. בעולם בו סוגדת החברה לנפלאות התבונה האנושית, יהפוך כיבוד הזקנים למחווה שמקורה ברחמים, ולא לכבוד לחכמתם שאיננה. אם ההיגיון והשכל מהווים תנאי להצלחה, כיצד יישמע האדם למי שהגיונו יבש וחכמתו התנוולה?
הציווי התורני: "שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך", אינו "למרות" אלא "בגלל". אין אנו מצווים לשמוע בקול זקנינו, למרות ניתוקם מן החומר, אלא בגללו. כאשר הצלחת העצה תלויה בהתאמתה לרצון ה'.
|
|
|
|