|
''איש אשר רוח בו''
''איש אשר רוח בו''
|
|
|
שמור למועדפים
|
|
יהושוע בן נון ממשיך את הנהגת משה רבינו לאחר פרידתו מעם ישראל. מדוע דווקא יהושוע?! - מהם הקווים לדמותו של מנהיג בעם ישראל?
|
נגשתי פעם אל מרן רה"י הגראי"ל שטיינמן שליט"א ושאלתיו האם יש להתאמץ בנסיעות ארוכות מאד עבור חוגי בית שבו משתתפים בודדים ?! , ולעיתים מדובר על שני משתתפים בחוג בית שהנסיעה אליו אורכת שעתיים וחצי לכל כיון! ענה לי מרן שליט"א בחביבותו הידועה : בוודאי! אפילו עבור יהודי אחד! מלבד מצוות הצלתו הרוחנית כשלעצמה יש כאן גם הצלת כלל ישראל מפני שאולי בין אותם שני משתתפים מסתתר גואלם של ישראל: משיח בן דוד!!! כל יהודי 'חשוד' הוא כגדול הדור הבא. כל יהודי, כל נשמה, יהלום זוהר הוא. תפקידינו ב'ערכים' ללטש את השכבה החיצונית ולחשוף את המנהיג שבו.
פרשתנו: "פנחס" עוסקת בבקשתו של משה רבינו מאת הקב"ה: למנהיג ראוי לעם ישראל לאחר פרידתו מהעולם, פרשה מיוחדת זו נפתחת במילים : " וידבר משה אל ה' לאמֹר" (במדבר כ"ז ט"ו) רגילים אנו בכל התורה לראות את ההיפך: "וידבר ה' אל משה לאמֹר" מה פשרם של דברים?! מבאר רש"י: " להודיע שבחן של צדיקים שכשנפטרין מן העולם מניחין צרכן ועוסקין בצרכי צבור. "לאמר" - אמר לו, השיבני, אם אתה ממנה להם פרנס (מנהיג) אם לאו! "
כלומר משה רבינו אינו מסתפק בבקשה, אלא גם מבקש את התשובה. כך מבאר הספרי (רל"ח): "מה תלמוד לומר "לאמר?" אלא אמר לו הודיעני נא אם אתה ממנה פרנסים אם לאו. עד שהודיעו הקב"ה." ובאופן חריף יותר מבאר האור החיים הקדוש, שמשה התנה את הסתלקותו במינוי מקדים של מחליפו בהתאם לדמות שצייר. וזה לשונו: "שאם ימצא איש כזה הנה הוא 'מסכים' גם הוא לאסף אל עמיו כמאמרו יתברך". רבים מהמפרשים תמהים על תקיפות זו בלשון : "השיביני" האם בתביעת התשובה אין כאן ח"ו העזה כלפי שמיא ?!
ומשה רבינו ממשיך בבקשתו: " יפקוד ה' אלו-קי הרוחות לכל בשר איש על העדה." וכתב רש"י "אלו-קי הרוחות" למה נאמר ?, אמר לפניו: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך דעתו של כל אחד ואחד, ואין דומין זה לזה, מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו".
מבאר זאת המשגיח הגה"צ רבי מתתיהו חיים סלומון שליט"א: (מעובד, עם הוספות מהכותב) משה רבינו אומר להקב"ה, אתה יודע ומכיר את כלל ישראל, לפניך גלוי וידוע שדעת כל אחד שונה מדעת חברו. וע"כ רק אתה יכול לבחור מנהיג בשבילם- וכלל ישראל בלי מנהיג הרי זה דבר שאין הדעת סובלת. וזהי גופא הכוונה של תיבת: "לאמר" – הרי כלל ישראל אינם יכולים להתקיים בלי מנהיג. זו תפילה ובקשה, אבל זוהי ג"כ תביעה - "השביני"; אין אני יכול ללכת מהעולם כל זמן שאיני בטוח שכלל ישראל מקבל מנהיג חדש במקומי! והלא רק אתה יודע לבחור את האיש הראוי לזה- בבקשה מַנֶה עליהם מנהיג שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו. כי מנהיג לכלל ישראל חייב להיות סבלן !!, ואפילו משה רבינו עם כל הכוח של: "ואתה תחזה" (שמות י"ח כ"א) דהיינו שידע "חכמת הפרצוף" להבחין בכל אדם את כוחותיו ומדרגותיו – אבל לבחור מנהיג לכלל ישראל אין בכוחו!. למטרה זו צריכים כביכול את הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהוא אלוקי הרוחות לכל בשר, והוא לבדו היודע לבחור בשבילם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.
סבלנות זו – לא מידה פשוטה היא אלא כפי הנאמר: "והאיש משה עניו מאד" (שם י"ב ג) מפרש רש"י: "עניו- שַפֶל וסבלן" ומסביר המשגיח ממיר רבי ירוחם זי"ע שאין זה כפי שרגילים להבין, שהכוונה היא על התוצאות של הענווה – אלא אדרבא, כל המהות של מידת הענווה היא להיות שפל וסבלן. כלומר כתפיים בריאות המסוגלות להכיל בלי סוף. אך בעל גאווה אינו מסוגל לסבול ולשאת, כי הוא היפוכו של הסבלן.
משה רבינו מסיים את בקשתו בעוד הוספה: "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" הרי כל ישראל צריכים רועה ואינם יכולים להתקיים בלי רועה, בלעדיו לא ידעו את הדרך אשר ילכו בה. חייב להיות לפניהם איש למופת ודוגמא לייעוץ ולתמיכה. משה רבינו טוען כי הוא אינו מוצא מישהו העונה לכך! וע"כ: "יפקוד ה' " רק הקב"ה יודע תעלומות סתרי לב האדם יכול להצביע על איש זה.
בתגובה מצווה השי"ת:" ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו " (כ"ז י"ח) שואל המשגיח: וכי היה אדם שמשה רבינו הכיר אותו יותר טוב מאשר את יהושוע בן נון? שעליו התורה מעידה: "נער לא ימיש מתוך האהל?" (שמות ל"ג י"א) וכי משה רבינו לא ראה בתלמידו הקרוב ביותר את תכונות המתאימות להנהגת עמ"י?!
ומיישב זאת לאור דבריו הנפלאים של הסבא מנובהרדוק זי"ע בספרו: "מדרגת האדם" שהתשובה נעוצה במילים: "איש אשר רוח בו" הקב"ה אמר למשה רבינו- אתה מחפש מנהיג שהוא בבחינת: "אלו-קי הרוחות לכל בשר", שיהיה: "איש על העדה", איש שיודע רוח כל אחד ואחד תכונתו ,טבעו, ומידותיו, ולפתור לפיהם את שאלותיו , על מנהיג זה אתה מבקש מה': "יפקוד ה' אלוקי הרוחות" כי רק ה' יודע למוצאו . עונה לו הקב"ה: "איש אשר רוח בו" לא נצרך דווקא: "רוחות לכל בשר" כי עִם: "רוח בו" דהיינו שיש בו הרוח להיות מנהיג על עצמו! הוא הבודק עצמו ומושל ושולט על עצמו ועל מצבי רוחו. איש המושל ברוחו ועוצר בנפשו, אדם שהוא מנהיג על עצמו, יהיה גם ראוי להיות מנהיג על הציבור!, כי בהיות רוחו כל כך חזקה עד שיכול למשול על טבעו ומידותיו, לפתור לעצמו כל שאלותיו ותביעותיו על פי ההשקפה האמיתית, ואינו מפחד מכל הרוחות שבעולם – אדם כזה מסוגל להנהיג את הציבור ולחנכם כל אחד חינוכו המיוחד לו לפי דרגתו ומהותו! יהושע בן נון : "איש אשר רוח בו" – הוא זה שיכול להנהיג את כלל ישראל.
לכאורה כל זה אינו נוגע ליהודי הפשוט אלא רק לראויים להיות מנהיגים של כלל ישראל. אך לכשנתבונן בילקוט שמעוני נגלה פרט מדהים על יהושוע בן נון נאמר בפסוק במשלי: "וכסיל אדם יבלענו (כ"א) - זה יהושע!, שלא היה בן־ תורה, והיו ישראל קוראים אותו כסיל!, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו" יש להבין לשם מה המדרש כותב זאת? מדוע חשוב לכל כלל ישראל לדעת לדורות שיהושע לא היה ברוך כישרונות אלא היה נחשב לכסיל בעיני עם ישראל איזה מסר חינוכי יש בכך?!
ונראה ליישב לאור דברי מרן החזון איש זי"ע שאמר דבר מפליא ומדהים ביותר: "כמדומה שרוב גדולי ישראל לא היו בעלי כישרונות בצעירותם!!" ולמרות זאת הגיעו לאן שהגיעו. ז"א שמכוח רצונם העז לצמוח ולגדול זכו לסייעתא דשמייא וזכו להנהיג את כלל ישראל. כך גם בעניינינו על יהושוע נאמר במדרש: "נער- לא ימיש מתוך האהל- יהושע בן נון היה עוסק בתורה מקטנותו ועד זקנתו", ובמדרש אחר נאמר הנימוק שאמר הקב"ה למשה מדוע יהושוע הולם את התפקיד: "יהושע הרבה שֶרתְּך, והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב, בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורש את המחצלאות הואיל והוא שרתך בכל כוחו כדאי הוא שישמש את ישראל." ואין סתירה בין המדרשים יהושוע בן נון הגיע לגדלותו בזכות תכונת ההתמדה האין סופית למרות שלא היה ברוך כישרונות, יחד עם זה היה בעל מידות טובות מופלגות שדאג לכל תלמיד שיהיה לו מקום הראוי ללמוד את תורת משה, ובכך שלא עזב את משה ולו לרגע קט נחשף הוא לכל פרט ופרט מדרכי הנהגתו ולפיכך זכה להיות מנהיגם של ישראל לאחר משה רבינו.
מאמר זה נכתב לע"נ הטהורה של כבוד קדושת מרן האדמו"ר מסערט ויז'ניץ זצוק"ל שעזבנו אמש לאנחות. הרבי היה דמות מופת למנהיג שהקים ובנה ממלכה מהמסד עד לטפחות בעיר חיפה ובמקומות אחרים בעולם. ידע להלוך ולדבר אל כל יהודי באשר הוא באהבה אין קץ ובחיוך שלא נמוג מעולם. חינך את תלמידיו בכל כוחותיו עשרות שנים להיזהר ולהישמר שמירה יתירה מלדבר סרה על יהודי לשון הרע ורכילות, עליו ניתן לומר: "ואי להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא" זכותו תגן עלינו אמן . ת.נ.צ.ב.ה.
|
|
|
נתקבלו 1 תגובות
פתיחת כל התגובות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|