"את חיי התורניים אני חייב לישיש יהודי ניצול שואה!" - חברי, אברך ת"ח מבני עליה,  שיתף אותי לאחרונה בקורות אותו בימי בחרותו: "זכיתי להתקבל לישיבה גדולה וחשובה בב"ב. תקוותי הייתה להיות מן הבחורים הטובים שבשיעור. אלא שדא עקא הייתי בחור בעל כישרונות ממוצעים. ובשיעור היו בחורים עילויים של ממש. חשקה נפשי לזכות להיות בכוורת זו. אך תקוותי נגוזה! בינוני הייתי, ואת זאת שמעתי במפורש מהסובבים אותי...  חשבתי אולי להיות מן 'הצדיקים' של הישיבה, אך גם שם היו צדיקים ממני... תקוותי האחרונה  הייתה להיות מן המנהיגים החברתיים הבולטים בישיבה אך גם שם התוצאה הייתה זהה. הרגשתי שאיני שווה מאומה. מצב זה דיכא אותי עמוקות, מפני שגם  במשפחתי הייתי ממוקם בעמדה נחותה, אחי הגדול היה בעבר מן העילויים שבישיבה, והיו כאלה 'שדאגו' להזכיר לי זאת... ומתחתי אחי הצעיר ממני  דמה בכישרונותיו לאחיו הגדול, וגם זאת נשמות טובות דאגו לומר לי... ומכלל הן אתה שומע לאו...

שקעתי בייאוש ותסכול. ונחמה מצאתי בבית הכנסת שבבית אבות הנמצא בקרבת מקום.  בינות לקשישים החביבים אין תחרות וקנאה... כאן שקט ונעים. נמסרים שיערי תורה ומעשי חז"ל. מחלקים ביסקוויטים וכוסות תה מהבילים. נעים היה להימצא בקרבתם. יום אחד ניגש אלי קשיש חביב בסיום השיעורים ושאל: היי בחור צעיר, הזקנת בטרם עת...?! אתה יודע שצריך לעבוד קשה מאד עד שמגיעים לכאן... מה  אתה עושה כאן?! " שתקתי. אך הוא לא הרפה וביקש תשובה מנומקת.

חשתי שעומד לפני יהודי חכם, החלטתי לספר לו את מצוקותיי. ספרתי לו על הדכדוך שאני שרוי בו. על כך שאין לי שום תחום שאני מיוחד בו. אני  בעצם סתם בחור אפור, עוד איזה 'מספר' ממנין הבחורים בישיבה, ללא שום תפקיד מיוחד שנועד לי בעתיד. וסיימתי ביבושת: העולם היהודי לא ירוויח או יחסר אם אהיה בו או לא.   

למשמע הדברים הזקן החביב פתאום הפסיק להיות כזה, פניו הרצינו על למאוד. בתגובה הרים האיש את שרוולו והראה לי את המספרים שעל ידו מזכרת דמים מימי השואה הארורים. ואמר בכאב רב: "אתה בדבריך נותן לנאצים הארורים את הניצחון!!" הזדעזעתי מהתגובה הקשה. הוא התרכך והסביר את דבריו: "אתה יודע מה המשמעות האמתית של מספרים אלו?! דע לך, המשימה של הנאצים הארורים הייתה להפוך את היהודים מבני אדם למספרים! שההבדל מאדם לאדם יצטמצם במספר ותו לא! מטרתם הייתה לתת לנו תחושה שאנו היהודים תת אדם- כבהמות המסומנות במספרים על גופם.

אך זה לא עלה בידם! אנו נצחנו אותם!  זכיתי  להקים בס"ד משפחה יהודית לתפארת על אפם וחמתם. משפחה שבה שמתי דגש רב שכל ילד יהודי ידע ויבין ייחודיותו, כמו ששמו שונה מאחיו, כך יש לו תפקידו מיוחד בעולמו. לכן אני מזדעזע מדבריך, אני מבקש ממך שלא תעז בחיים לומר את המילים הנוראות האלו: "אני סתם מספר" סתם מספר?!  הלא יהודי אתה! בן מלך אתה ! זכית להיות יהודי שומר תורה ומצוות ובעיקר "בן ישיבה". אז אנא ממך במקום להתעסק בתחרות קטנונית, עליך להביט אל תוך עצמך- אתה מול עצמך!!, אתה מול הזכות הגדולה שנפלה בחלקך לזכות להיות חייל בלגיונו של מלך מלכי המלכים. חזור לישיבה, צעיר ורענן אתה, החיים לפניך. התעלם ממעמדות ותפקידים. איש לא יקבע את ערכך מלבדך! הבט פנימה וקדימה. תהיה אתה מי שאתה. ואז תבין את ייחודיותך שלא היה כמוך ולא יהיה כמוך".

לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנה, בשבת קודש בששה לחודש סיון, שנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה לבריאת העולם, רעש העולם והזדעזע, כאשר הופיע בורא עולם בהר סיני ונתן את התורה לעמו ישראל. מעמד זה נחקק באומה הישראלית לא כאירוע היסטורי מרשים שהפך לנחלת העבר, אלא כאירוע מכונן שעליו מתבססים כל חיינו בעבר, בהווה ובעתיד.

מכל הניסים הגדולים והנשגבים שהיו מנת חלקו של עם ישראל מראשיתו ועד ימינו אין ספק שהמשמעותי והמכונן מכולם היה מעמד הר סיני, שעליו אנו קוראים בפרשת השבוע, מעמד שבו עם שלם הגיע לפרק זמן מסוים לדרגת נבואה, וראה בצורה מוחשית איך הקב"ה מתגלה ומוסר לו את התורה. העם ראה בצורה הכי מוחשית את אמיתות תורת משה.   ההיסטוריה העולמית לעולם לא תהיה אותו הדבר לאחר מאורע שכזה, וגורלו של עם ישראל נקבע לצמיתות כנושאי דבר ה' בעולם. 

כפי הנאמר בחז"ל עמדו למרגלות הר סיני בשעת מתן תורה כשלושה מיליון יהודים! מלבד מיליוני נשמות עם ישראל והגרים שהצטרפו לעם ישראל עד לסוף הדורות. כולם עמדו ברתת ובזיע למשמע קול האלוקים. אך למרבה הפלא הדיבור היה דיבור 'אישי' ולא כמצופה דיבור כללי: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "לא יהיה לך" "לא תשא" "לא תרצח" וכו'  מדוע השׂפה היא שפה אישית ולא כוללנית כמו: "אנכי ה' אלוקיכם" "לא תרצחו" "לא תגנבו" ?!

נראה לבאר זאת לאור דבריו של  הגרש"ר הירש זצוק"ל בביאורו את הדיבר הראשון בעשרת הדברות: "אָנֹכִי ה' אלוקיך" (שמות כ' ב')  יש להבין מדוע  נאמר ביטוי: " אָנֹכִי"  ולא: "אני ה' אלוקיך?! התשובה היא וז"ל: "המילה "אני" מציינת יותר את אישיות המדבר בניגוד לזו שאליה מופנה הדיבור. הווה אומר, האישיות בעלת הדיבור והפעולה. ואילו "אנכי" מגלה את המדבר כאישיות הקרובה מאד אל זו שאליה מופנה הדיבור, היא מקיפה אותה, נושאת אותה, ומחזיקה בה, ורק על ידיה זוכה באמת גם האישיות שאליה מופנה הדיבור בהווייתה האישית ובעמידה בטוחה על יסוד איתן.  מה נורא הוד גבורתו של מעמד זה: בעיצומו של זעזוע עולם, בהימוט מוסדי ארץ, מגלה ה' כישות היחידה, האמתית המוחלטת - כ"אנכי" – בתבל כולה, ורק על ידי ה"אנכי"  של ה' קיימת כל יישות אחרת בכוח ובפועל. ומיד פונה ה' אל כל יחיד ויחיד בישראל ואומר: אני "אנכי" שלך- אנכי ה' אלוקיך.

וממשיך ומחדד שם את הדברים: "האמת היסודית של ההוויה היהודית אינה זו שאני מאמין רק במציאות ה' בכלל, ואף לא זו שה' הוא אחד ואחד בלבד, אלא זו שה' האחד והיחיד, אלוקי האמת, הוא קלי, שהוא ברא ויצר אותי, הציג אותי על מעמדי והעמיד אותי על חובתי, ועדיין הוא יוצרי ומעצבי, נוצרי, מדריכי ומנהלי, כל נשימה ונשימה וכל רגע ורגע של הווייתי- מתת בלתי אמצעית היא של גבורתו וחסדו, ושעלי להקדיש כל רגע ורגע מחיי בהווה ובעתיד – לעבודתו בלבד."

כלומר, במעמד הר סיני רצה הקב"ה להדגיש  שני הדגשים בסיסים לכל יהודי ויהודי באשר הוא, א. קשר אישי בין הבורא לנברא. הקב"ה פונה  בלשון: "אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא אנכי ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" כדי להדגיש את הפן והיחס האישי אל כל יהודי ממיליוני המשתתפים במעמד נשגב זה, אני ה' אלוקיך הוצאתי אותך באופי אישי מבית העבדים, ומעתה אני ה' אלוקיך ולא שום כוח אחר יוכל לשעבד אותך.     

ב. אך בנוסף נראה לומר שישנו כאן הדגש נוסף והוא, ייחודיותו של כל יהודי כלפי עצמו.  נקודת ה-"אנכי" שיש בכל יהודי בעצמו. כלומר, יש כאן פנייה אישית לכל יהודי שידע את ייעדו ותפקידו בממלכת כוהנים וגוי קדוש. דגש זה ניתן דווקא במעמד מיליוני אחים יהודים הניצבים זה לצד זה. כאשר נראה שכולם זהים ודומים. אך לא! ישנם כאן מיליוני יהלומים ססגוניים שלכל אחד ואחד יש את הגוון המיוחד משלו. ואין האחד זהה לחברו. וכל אחד ואחד שומע באוזן שלו את: "אנכי ה' אלוקיך" שלו, את בשורת הקשר האישי של הבורא אליו.  ומאידך את: ה"לא תרצח" שלו. כלומר את דרגתו מהזהירות הנדרשת מאיסור הנורא של: "לא תרצח". כי הלא לאיסור: "לא תרצח " יש גוונים רבים. כדוגמת: "מלבין פני חבירו ברבים" שהוא נמצא תחת קטגוריית "לא תרצח" וכו'.

כביאור רבי יוחנן בן זכאי על פשר עונש הרציעה לעבד עברי המעדיף להישאר אצל אדונו מאשר חיי חירות: "אמר הקב"ה: אוזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי "כי לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים... (קידושין כ"ב) "אוזן" בלשון יחיד ולא אוזניים ששמעו. האוזן האישית של כל יהודי ויהודי ששמעה את הבשורה "כי לי בני ישראל עבדים" אך לא הפנימה זאת תרצע. כל זאת כדי להדגיש  לכל יהודי ויהודי את ייחודיותו בתוך כל קשת הצבעים היהודית. אתה לא עוד מספר כאן! אלא אתה יהלום מיוחד במינו באוצר היהלומים היהודים . במעמד הר סיני קיבל כל יהודי את "תעודת הזהות" היהודית שלו. את היעד האישי שלו בעולמו. הוא התבשר שעליו להיות: יהודי ייעודי.

יהי רצון שנזכה לבטא בשלמות את חלקנו היהודי בממלכת כוהנים וגוי קדוש.