מעשה שהיה בכפר נידח השוכן אי שם בעומק הג'ונגל , יום אחד הגיעו אל הכפר שני אורחים ,  איש עסקים בעל הופעה מרשימה מלווה בעוזר מסור.  פנה האיש אל כל תושבי הכפר והודיע,  כי היות וחובב  קופים הוא ,  מוכן הוא לשלם על כל קוף שיינתן לו 10 דולרים.    הכפריים, שבסביבתם היו  קופים רבים , יצאו בהמוניהם אל היער והחלו ללכוד אותם. האיש קנה מהם אלפי קופים תמורת 10 דולרים לאחד, ואולם משהצטמצמה אוכלוסיית הקופים עד כי קשה היה לאתרם, חדלו הכפריים ממאמציהם. כיוון שכך, הודיע האיש כי מעתה ישלם בעבור כל קוף 20 דולר. הודעתו זו חידשה את מאמצי הכפריים והם שבו במרץ למלאכת לכידת הקופים.

אלא שבמהרה אזלה שוב אספקת הקופים והכפריים שבו לעבד את חוותיהם. האיש העלה את הצעתו ל-25  דולר , אך אספקת הקופים הצטמצמה עד למאוד וקשה היה לראות אפילו קוף אחד ביער, שלא לדבר על ללכוד אותו.

איש העסקים הודיע מעתה שהוא מוכן לרכוש כל קוף ב-50 דולר, אבל מכיוון שהוא חייב לנסוע העירה לצרכים עסקיים מסוימים, העוזר שלו ייצג אותו בהעדרו ויבצע את רכישת הקופים בעבורו. כשנסע ה"בוס", פנה עוזרו אל הכפריים ואמר להם "הסתכלו על כל הקופים שבכלוב הענק הזה , אותם רכש מעסיקי,  אני מוכן למכור לכם כל קוף תמורת 35 דולר, וכשהבוס שלי ישוב לכאן תוכלו למכור לו אותם תמורת 50 דולר לראש!...".

התלהבו הכפריים, הם אספו וריכזו את כל חסכונותיהם וקנו מהעוזר את כל אלפי הקופים. מאז הם לא ראו יותר  לא את האיש ולא את עוזרו... כל מה שראו סביבם היו אלפי קופים אותם רכשו במיטב כספם!...

בסיפור/ משל זה משתמשים מרצים לכלכלה נכונה למתעניינים  בהשקעות, כיצד עובד שוק המניות בישראל... אך יש גם בסיפור זה- משל נפלא כיצד בתכסיסים אלו מפיל היצר הרע את האדם ברשתו.

בסיומה של פרשת חוקַת,  מספרת לנו התורה על מסלול הליכתם של בני ישראל במדבר,  בבואם ליד  נחלת סיחון  הם מבקשים ממנו  לעבור דרכו  בדרכם ארצה. סיחון מלך האמורי  מסרב ויוצא כנגדם למלחמה, שבסופה כובש העם את ארץ סיחון. כפי הנאמר : "ויכהו ישראל לפי חרב וירש את ארצו... ויקח ישראל את כל הערים האלה וישב ישראל בכל ערי האמֹרִי  בחשבון ובכל בנותיה" (במדבר פרק כ"א – כ"ד כ"ה)    לאחר מכאן מאריכה התורה בתיאור נרחב על הזכות לכבוש את חבל הארץ ששמו "חשבון" כפי הנאמר: " כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי, היא, והוא נלחם, במלך מואב הראשון, וייקח את-כל-ארצו מידו, עד-ארנון.  על- כן יאמרו המושלים, בואו חשבון; תיבנה ותיכונן, עיר סיחון."

יש להבין מה פשר ההרחבה בפסוקים אלה? מה תועלת יש לו זה ליהודי את שהתרחש במלחמות העמים בהיסטוריה ?!  כדי  להבין זאת יש להבהיר קודם  את פשוטם של מקראות.  הקב"ה ציווה את בני ישראל שלא לכבוש את ארץ מואב, כפי שאמר משה  בספר דברים: "ויאמר ד' אלי אל תצר את מואב, ואל תתגר בם מלחמה, כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את עָר יְרֻשָּׁה " (ב' ט')  כשהדגש הוא כל עוד האדמה בחזקת המואבים.    אולם מצווים הם  כן להילחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן, אם וכאשר הם  יסרבו לעם ישראל לעבור בארצם. במחוז  זה של סיחון ישנו חבל ארץ הנקרא "חשבון". סיחון מלך האמורי כבש את חשבון ממואב, והפך אותה לעיר הבירה שלו.

כפי הנאמר לעיל  מלך האמורי - סיחון סירב לבני ישראל לעבור בארצו ופתח איתם במלחמה. במלחמה זו בני ישראל נצחו וכבשו את ארצו של סיחון. אלא שהם היו בבעיה, משום שעיר הבירה - חשבון, הייתה שייכת בעבר למואב, וחל עליהם איסור לכבוש חלקים השייכים לה... לכן מדגישה התורה, מכיוון שכעת עסקינן  לאחר המלחמה שבה כבש סיחון את חשבון משליטת מואב, ממילא  אין מניעה לכבוש את חבל "חשבון"  ולמרות עברה ההיסטורי.

על כיבוש חבל חשבון בידי האמורים אומרת התורה: " על- כן יאמרו המושלים, בואו חשבון, תיבנה ותיכונן, עיר סיחון."  פשוטם של מקראות: כאשר כבש בעבר סיחון את מואב, אמרו המושלים, דהיינו, המלכים והמשוררים של אותה תקופה "בואו חשבון" כלומר, הם התפעלו  מהניצחון של המצביא המהולל  "סיחון" אשר בחכמתו ובאסטרטגיה הצבאית כבש את חשבון.  ואוי לה למואב על הפסדה.

כאן עולה לה שוב השאלה המתבקשת: מה ענין זה שייך לנו ?!  עונה על כך הגמרא: "  "אמר רב שמואל בר נחמן אמר רבי יוחנן מאי דכתיב: "על כן יאמרו המושלים"?  עונה הגמרא במסכת בבא בתרא  (ע"ח)  הסבר מפתיע : " המושלים- אלו המושלים ביִצְרַם. בואו חשבון- בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה.      אלו הם דברי רבי  יהודה הנשיא במשנה באבות, ושם מבאר את דבריו רבי עובדיה מברטנורא: " והוי מחשב הפסד מצוה - מה שאתה מפסיד מסחורתך וממונך מפני עסק המצוה, כנגד השכר שיעלה לך ממנה בעולם הזה או בעולם הבא, שיהיה יותר מאותו הפסד. ושכר עבירה - הנאה שאתה נהנה בעבירה, כנגד הפסד שעתיד לבוא לך ממנה."  תבנה ותכונן- אם אתה עושה כן תִּבַּנֶה בעולם הזה, ותִּכָונן לעולם הבא. עיר סיחון- אם משׂים אדם עצמו כּ-עַיר זה, שמהלך אחר סייחה נאה. מה כתיב אחריו ? 'כי אש יצאה מחשבון' וגו'..."

תשובתה של הגמרא  דורשת ביאור, שכן, מוסר השכל זה נראה רחוק מאד מפשוטם של הדברים.

מבאר הגר"י יעקבזון שליט"א  שכאשר נעמיק במה שהתרחש שם בחשבון נעשה גם אנו את חשבון נפשנו. הנה, במבט שטחי וארצי כאשר סיחון צלח את המלחמה וכבש את חבל חשבון שכפי המבואר שם חבל  ארץ זה היה מקום אסטרטגי ולכן היה קשה לכיבוש. אך סיחון הגיבור כבש אותו. סביר להניח שאילו הייתה תקשורת בימים דאז,  היו הכותרות בחדשות: "סיחון ניצח כאסטרטג מדופלם",  "האמורים נהפכו למעצמה עולמית" "מואב הובסה קשות". הפרשנים הצבאיים מלאו טורים במדורי סוף שבוע. אך הפרשנות האמתית והיחידה כתובה בתורה: " עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן וגו' ".  המתבונן במבט גבוה יותר, פנימי יותר - מבט אלוקי, מבין שכול דברי הפרשנים האנושיים הם הבל הבלים!  לא גבורה, ולא אסטרטגיה, ישנו חשבון גבוה יותר וזהו חשבונו של עולם חשבונו של רבש"ע! שסלל את הדרך לעתיד, כשעם ישראל יצטרך לכבוש את המקום  מבלי לעבור על איסור.

כעת ניתן להבין את דברי רב שמואל בר נחמן :  כך ניתן ללמוד את כוחו וחולשתו של היצר הרע. כאשר יהודי נפל לפיתויי יצרו עליו "לעשות חשבון"  כיצד התרחש תהליך הנפילה? היכן נקודת חולשתו?  כידוע , כוחו הגדול של היצר הרע,  שהוא מספק לאדם "הנאה מידית"  הוא משלם ב"מזומן", מיד, ובו במקום...  בעוד שהיצר הטוב  משלם בשיק' דחוי....  כלומר הוא דורש מאדם להסתכל רחוק וגבוה, לצפות את העתיד.  שורש המלחמה בין יצר הרע  ליצר הטוב, בין הטוב לרע, בין המאמינים לשאינם מאמינים, בין אנשי העוה"ז לבני תורה, הוא בין אנשי ה"עכשיו" לאנשי ה"חשבון", בין אנשי ה"נעים" והַעַרֶב" לאנשי הטוב והמועיל. בין הרואים רק את אשר לפניהם ובין הצופים לעתיד. לבוא "חשבון"- משמעו, כי אף שייתכן שכרגע אתה לא מבין לאן כל המהלך הזה מוביל, אך 'בואו חשבון'- תתבונן גבוה יותר, עמוק יותר, פנימה יותר!.

זוהי א"כ התשובה לשאלה אודות אריכות הדברים בעניין. בתורה אין סיפורים ללא מוסר השכל. ובכל מלחמה ארצית יש את מלחמת היצרים התמידית. וכאשר מתבוננים בעומקם של דברים מגלים את הסוד כיצד פועל היצר הרע, היכן הוא טומן את מלכודותיו השטניות, כמו במשל הקופים מול אותם כפריים נבערים, לו רגע לפני שהסתנוורו מהדולרים החלומיים  שהבטיח העוזר הערמומי, היו חושבים רגע : וכי להבטחותיו יש כיסוי?...  וכי לאלפי לקופים זקוק האיש  או לאלפי דולרים?...  "על כן יאמרו המושלים באו חשבון"  רגע לפני הנפילה על היהודי לחשוב קמעה על העתיד,  עם אלו קופים עלובים הוא עלול להישאר... עם איזו עגמת נפש הוא יתמודד בעתיד על טיפשותו.  וכשיעשה זאת ייווכח שכדאי לו להתגבר בהווה שכולו  הבל הבלים, בשביל העתיד הנצחי הזוהר.                                                                                                                                                                                                             חודש טוב ומבורך.