בפרשת השבוע מופיע פסוק המהווה את יסוד חיינו. הפסוק עוסק בבחירה בין טוב לרע ובו האדם מצווה לבחור בחיים (דברים ל', י"ט): "העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים".

עקרון הבחירה החופשית מהווה את הבסיס לכל מערכת המצוות, וכפי שניסח זאת הרמב"ם: "רשות לכל אדם נתונה, אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו... כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה" (פרק ה' מהלכות תשובה).

מטרת הבריאה היא שהאדם יבחר מרצונו ומהכרתו בטוב וימאס ברע. בחירה חופשית תתכן רק כאשר ניצבות לפני האדם שתי האפשרויות וביכולתו לבחור באחת מהן. יכולת הבחירה ברע היא הנותנת תוקף לבחירה הרצויה בטוב, והיא המקנה משמעות לעבודה העצמית של האדם הבוחר במילוי צו הבורא כיעדו המרכזי בחיים.

בנקודה זו דומה האדם לבוראו. האדם, יציר כפיו של הקב"ה, פועל מרצונו החופשי, ואין כל גורם המכריח או כופה אותו לכך. זוהי סגולתה של הבחירה החופשית שנמסרה לידיו של האדם. בנקודה זו בולט יחודו של האדם על פני כל יצורי תבל. האדם, שלא כבעלי החיים האחרים, מסוגל לכלכל את צעדיו על פי רצונו ובניגוד לכללי תורשה, סביבה וכדומה. מעשי האדם מקורם ברצונו ובכוחו להתעלות מעל לגורמים חיצוניים.

עקרון הבחירה מנוגד לחוקי הבריאה. האדם בוחר מרצונו החופשי, ללא סיבה שמכריחה אותו לבחור. בטבע לא קיימת תופעה דומה.

יחיד ומבודד ביקום כולו, עומד האדם, כשאינו כפוף לחוק סיבה ומסובב. הבחירה הינה חופשית לחלוטין, ואינה כפופה לתופעה כלשהי שקדמה לה. לו נבעה הבחירה של האדם מסיבה שקדמה לה, כי אז לא היתה זו בחירה חופשית!

בשורשו הרוחני של העולם קיים חוק רוחני שעשיית מעשים טובים מצעידה את הבריאה כולה לקראת שלמות, ולעומת זאת עשיית מעשים שליליים פוגעת אנושות במהות הפנימית-רוחנית של העולם.

יחד עם העולם כולו שנפגע על ידי החטאים, נפגע באופן מיוחד האדם שביצע חטא זה. לא מדובר רק בעונש. הגמול השמיימי במהותו אינו דומה לקנס על עברות תנועה. הגמול הינו תוצאה ישירה של מעשי האדם. מי שפועל גדולות ונצורות בתחום המצוות זוכה לשכר רב. שכר זה קשור בקשר בל יינתק למצוות עצמן.

לכל אדם ניתנת בחירה חופשית. תכונותיו הראשוניות של האדם מכוונות את דרך הבחירה האינדיבידואלית שלו. הן קובעות כיצד יהיה ביכולתו, למרות מידות בסיסיות מסויימות המלוות אותו משחר ילדותו, להמריא אל על.

נתוני הפתיחה שונים מאדם לאדם. כל אדם ומאבקיו. אולם איש אינו יכול למשוך את ידו מחובת העבודה הרוחנית, המוכיחה כי הוא נברא בצלם אלוקים והוענקה לו נשמה ממעל. נשמה זו נושאת את חותם מקורה, את התכונה האלוקית המופלאה של חופש, חירות ואי כבילות לחוק סיבה-תוצאה.

הפעלת הבחירה החופשית מתוך רצון חופשי היא המעלה אותנו לספירה אלוקית של על טבעיות, והיא מאפשרת לנו להשתחרר מכל כפיפות לטבענו. רק השימוש בבחירה החופשית מוציא אותנו מדרגת הנבראים כדומם, צומח וחי, ומעלה אותנו אל דרגתנו האמיתית: נושאי צלם אלוקים, המסוגלים להשתחרר מכבלי הטבע!

העולם נברא במטרה לבחון את האדם. לפי תוצאותיו של הניסיון נקבע מעמדו של האדם וערכו. אם עמדת בניסיון - עלית מבחינת אישיותך, ואתה יכול לצפות, ביתר בטחון, לבואו של הניסיון הבא. אם, חלילה נכשלת - הנמכת את קומתך הרוחנית, ואתה בלתי מוכן לקראת בוא הניסיון הבא.

בכל ניסיון ניתנת לאדם הזדמנות לבטא את נשמתו! אמנם, נטייתו הטבעית של האדם מושכת לדרך אשר אילו בחר בה, לא היה קיים הבדל בינו לבין שאר הברואים. אולם, מאידך, ניתנת לו אפשרות עילאית לבטא בעזרת רצונו החופשי בחירה  שאינה כבולה לטבעים של יצריו.

בתום ימיו של האדם, חלקו מכל עמלו הוא הביטוי של עבודתו הרוחנית, ההתחשבות בחלק הנשמה שבו. את חייו של האדם מסכמים על פי מידת ההוצאה מן הכוח אל הפועל של היכולת העליונה שניטעה בו.

אין בריה בעולם שאינה ממלאת את רצון הבורא, אלא שהמאמינים עושים זאת מרצונם הטוב, והאחרים עושים זאת בעל כורחם, ולעיתים ללא ידיעתם.

ננקוט בדוגמה המבהירה כיוון חשיבה זה: פרעה גזר על בני ישראל גזירה נוראה: "כל הבן הילוד - היאורה תשליכוהו!" הסיבה לאותה גזירה אכזרית נבעה מכך שהחוזים בכוכבים ניבאו לו שבעוד זמן מה עתיד להיוולד תינוק שברבות הימים יהיה מושיעם של ישראל. מאחר שלדעתו של פרעה עתידה של מצרים עמד בסכנה, לנוכח התגברות ישראל, הוא הפעיל את כל האמצעים שהיו ברשותו כדי להציל את המדינה.

הדבר האחרון שניתן היה להעלות על הדעת במצב זה הוא שדווקא, פרעה מלך מצרים, יציל את משה. ויותר מכך, שההצלה תבוא דווקא בזכות הגזירה ההיא!

בתו של פרעה טיילה על יד הנילוס וגילתה את התיבה שבה שכב התינוק משה. הוא הוסתר שם כדי להצילו מגזירת פרעה. היא אספה אותו אל ביתה וגידלה אותו, כאילו היה בנה. היכן הוא גדל? במסתרים, בהיחבא? לא ולא! בביתו של פרעה! ומי גרם לכל זאת? הגזירה! פרעה עצמו הכין את סיפור ההצלה, באמצעים שפרעה האמין שבכוחם להביא לחיסולו של מושיע ישראל.

גם במגילת אסתר אנו רואים השתלשלות עניינים דומה. המן הכין את מפלתו במו ידיו. כל ניסיון שנערך מצדו להגדיל את מעמדו ולהצר ליהודים, הפך לו לרועץ.

המן יעץ לאחשורוש לסלק את ושתי כדי להתנקם בה על שפגעה בכבוד המלך. מהלך זה הביא להמלכת אסתר. בנוסף, המן ביקש שיוליכו אותו בבגדי מלכות ברחובות העיר – ומצא את עצמו מוליך בצורה זו את מרדכי. המן הכין עץ גבוה כדי לתלות את מרדכי, ובסופו של דבר הוא נתלה עליו.

בהנהגה זו מנהיג אלוקים את העולם. הוא אמנם נותן לאדם בחירה חופשית לפעול כפי רצונו ועל פי הבנתו, אולם בסופו של דבר, כתוצאה ממעשיו של האדם, נעשה רצון ה'. בפני כל אדם ניצבות שתי דרכים המוליכות לאותו מקום, לתכלית הבריאה. ההבדל ביניהן הוא, שעל הליכה בדרך אחת מקבלים שכר, ועל הליכה בדרך אחרת נענשים…