גורד השחקים הראשון הוקם בשנת אלף תתקצ"ו (1996) לבריאת העולם, 340 שנה אחרי המבול. תכנית היסוד שלו היתה להגיע עד לשמים ולכבוש את הרקיע. התכנון היה פרי יוזמה קולקטיבית של כל אוכלוסיית העולם בהנהגת נמרוד. בשורשיה של תוכנית זו היו גאווה, עזות וכפירה מכוונת בבורא. המגדל נהרס ופיזור ופילוג היו מנת חלקו של אותו הדור.

אנשי דור הפלגה גרמו במעשיהם לשינוי מהותי במבנה האנושות. בדור זה התפזרו בני האדם לארבע רוחות השמים, ונוצר קיטוב בין שבעים האומות. זהו הגרעין לתפוצת העמים עד ימינו, לתחרות הבלתי פוסקת ביניהם ולמלחמות התכופות הקיימות תדיר.

כדי להבין את האידיאולוגיה של דור הפלגה עלינו להבהיר תחילה את ההשקפה האמיתית לגבי ערכו של האדם. בבריאת העולם באה לידי ביטוי גדלות האדם. הקב"ה נפח בו נשמת חיים, וקבע את מהותו כ"צלם אלוקים". הקב"ה אמר לאדם הראשון: "כל מה שבראתי - לכבודך בראתי". אדם הראשון גם הוזהר: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי" (מדרש רבה קהלת ז'). אזהרה זו ניתנה לנוכח הכח הכביר האצור בדמותו של האדם לטוב ולמוטב. בכח מעשיו לרומם את עצמו ואת הבריאה לשיאים נשגבים, ובכוחו, חלילה, לקלקל את הבריאה. לשון המאזניים החורצת גורלות, הקובעת את גזר הדין של הבריאה - נתונה בידו.

גדלות זו הודגשה ביתר שאת בעובדה שאדם הראשון נברא יחידי. כל העולם נברא לצורך אדם בודד. אם עיקר תפקיד האדם הוא לפתח את חומריות העולם לטובת האנושות, היו צריכים להיברא ביום השישי המוני בני אדם שיפתחו את העולם יחדיו. אלא שלא הכמות היא הקובעת ולא אל החומריות משאת פניו.

למעשה, העולם משמש רק אמצעי עבור האדם, והוא נועד לתועלת התפתחותו הרוחנית. ההלכה קובעת ששמירת חיי האדם נמצאת תמיד בעדיפות עליונה והיא קודמת לכל הערכים האחרים, שהרי מטרת כל הבריאה היא למען האדם ותפקידיו בעולם.

לא כך סברו בדור הפלגה. באותו הדור הפכו בני האדם את הקידמה הטכנולוגית למטרה בפני עצמה. האדם נחשב בעיניהם כאמצעי בלבד, הוא שימש כ"כח עבודה" בשירות האידיאל של הפיתוח. השקפה זו התבטאה בהתנהגותם הבוטה: נפלה אבן מהמגדל - ישבו ובכו, מת אדם - אין איש שם אל לבו, כי יבוא אחר במקומו.

התכנית המקורית הייתה (בראשית י"א, ד'): "נבנה לנו עיר". במרכז העיר התכוונו לבנות מונומנט שיראה מרחוק (שם): "מגדל שראשו בשמים". כל אוכלוסיית העולם תחזה בפלא הארכיטקטוני, שיתנוסס לתפארת במרכז העיר. כולם יתפעלו מהחכמה הגלומה בו, וכל אוכלוסיית העולם תתאחד סביב הרעיון שהמגדל מסמל: פיתוח הטכנולוגיה כמטרת-על.

גם בחירת המיקום לעיר זו אינה מקרית. "וימצאו בקעה וישבו שם" (שם ב'). הם התיישבו דווקא בבקעה ולא בהר. אילו היו בוחרים לשבת בהר כדי להקים עליו את העיר, הייתה מלאכת הבניין פשוטה יותר. בהר מצויות אבני בניין לרוב, והמגדל גם הוא היה נראה למרחוק, אולם בבחירת הבקעה התכוונו אנשי דור הפלגה להדגיש את עליונותם הטכנולוגית, את האפשרות לבנות בנין שיראה למרחוק, גם אם הוקם במקום נמוך. זאת ועוד, הם חפצו להוכיח שאין הם צריכים לחצוב אבנים מן הסלע, הם יודעים לייצר אבני בניין בתהליך חדשני (שם ג'): "נלבנה לבנים ונשרפה לשריפה". נימרוד ביקש להחדיר לתודעת הכלל את חשיבות השימוש בחכמה לפיתוח הטכנולוגיה. אמנם הפרטים הטכניים של התכנית לא היו אלא קצה זנבו של הצפע הארסי, וכפי שנבאר:

גישתם המעוותת של בני דור הפלגה, לא זו בלבד שזלזלה בחיי אדם ורתמה את כולם למען השגת המטרה, אלא שהמטרה עצמה היוותה התרסה נגד הבורא וכפירה בהנהגתו.

"ויהי בנסעם מקדם" (שם ב'), "אמר ר' אלעזר ברבי שמעון: הסיעו עצמם מקדמונו של עולם. אמרו, אי אפשי לא בו ולא באלוקותו" (מדרש רבה ל"ח, ז').

דור הפלגה נכשל בכפירה מוחלטת. ההערצה ליכולת הפיתוח הטכנולוגית הביאה אותם אל עברי פי פחת. דור הפלגה פיתח אמנם את הבריאה והצליח בחכמתו לשכלל אותה, אולם בעקבות כך הם כפרו בקדמונו של עולם ודרשו לעצמם את המלכות על עולמו.

למסקנה זו הם הגיעו מתוך פרוש מוטעה של סדרי הבריאה. אנשי הדור ההוא התבוננו בעולם המופלא והגיעו למסקנה מקוממת. על פי השקפתם, עם החיות, עם הבהמות ועם כל היצורים עלי אדמות, מלבד האדם, הטיב הבורא הטבה מלאה. הם אינם זקוקים לבגדים, ומבנה גופם מספק להם הגנה מפני פגעי מזג האוויר ותהפוכותיו, מעונם - נמצא בטבע והוא קל להשגה, וגם מזונם - מוכן לאכילה ללא עמל.

לעומתם קיבל האדם רק את הבסיס למילוי צרכיו. ניתנו לו חומרי גלם בלבד. כדי שיוכל ליהנות מהם, עליו להשקיע מאמץ. המזון, הלבוש, המגורים וכל יתר צרכי האדם מושגים רק לאחר תהליכים מייגעים. יש להפוך את החיטה לקמח וממנו ללחם, את הכותנה - לאריג ולבגד, וכן הלאה.

אמרו בני דור הפלגה: אם פחותים אנו מן הבהמות, אם עלינו לבצע את עיקר המלאכה לצורך קיומנו, אין אנו חפצים לא באלוקים ולא בהנהגתו (חלילה). בעקבות מחשבה זו הם הידרדרו אל השלב הבא, ונטלו את המלכות לעצמם. את ההטבה האמיתית לאנושות, הם טענו, אנחנו מיטיבים בעזרת הפיתוח הטכנולוגי, לכן הבה "נעשה לנו שם", שמנו יתפרסם לתהילה, וידעו הכל שאנו המיטיבים האמיתיים. הפכנו חומרי גלם למוצרים מושלמים, והבאנו הטבה שלמה לאדם, ואם כן, לנו יאתה המלוכה.

בדור זה התערערו שניים מהיסודות האיתנים שעליהם עומד העולם: האמונה בבורא העולם וגדלות האדם מבחינה רוחנית.

כתוצאה מהסגידה לטכנולוגיה איבד האדם את מעמדו והפך לכלי שרת של הפיתוח המואץ. במקום שהפיתוח ישרת את האדם, הוא הפך לאדונו. השיטה החדשה סחפה את ההמונים, המגדל התחיל כבר להתנוסס בבקעת שנער.

עונשם של בני דור הפלגה היה שונה מעונשם של בני דור המבול. בדברי רבותינו מבואר כי הסיבה לכך היא העובדה שבדור ההפלגה שרר שלום ביניהם. שלום זה שימש כתריס בפני הפורענות, אך כדי שלא ימשיכו במעלליהם, בלל ה' את שפתם וגרם לפיזורם בארבע כנפות הארץ.

פיזורם בא למנוע ההתלכדות של האנושות סביב הרעיון הכפרני. הפילוג הוא שאיפשר את המשך קיום העולם. הפילוג יביא את האנשים לויכוחים בצדקת דרכו של כל אחד, ומתוך כך תיווכח טעותם ותתברר האמונה בבורא.

אודות טענתם כי פחותים הם מבעלי החיים, חשוב לבאר מה הייתה הכוונה האלוקית בכך שנתנו לאדם חומרי גלם בלבד:

האדם, בחיר הנבראים, קיבל מאת האלוקים חומרי גלם בסיסיים, ומהם עליו להכין את תנאי חייו הבסיסיים. המטרה ב"אפליה" מדומה זו היא לקשור אותו בקשר אמיץ אל בוראו ולהגביר בו את כח האמונה והתפילה. עתה חייב האדם לשאת את עיניו למרום ולבקש גשמים, פרנסה והצלחה.

ההטבה השלמה שקיבלו בעלי החיים בבריאה, היא דווקא משום נחיתותם, אין להם קשר תמידי עם בוראם, ואילו האדם קיבל רק חומרי גלם, מפאת גדלותו ומפאת קרבתו היתרה אל הבורא.

זאת ועוד, הסגידה של בני דור הפלגה למעשה ידיהם הייתה משוללת כל יסוד הגיוני. במה הם התפארו? בלבנים מלאכותיות? והרי גם את הבינה ואת הדעת לייצר ולשכלל את החומר חלק להם הבורא. אנו מתפעלים מפיתוח טכנולוגי מרעיש? ניחא, אבל, חשוב לחשוב צעד נוסף קדימה – מי הקנה לאדם את הדעת להמציא כל זאת.

לדאבוננו, ההד החוזר מבקעת שנער השוממה - עדיין אקטואלי. אף שדורנו רחוק אלפי שנים מדור הפלגה, אנו לוקים בחלק מן החסרונות שבהם לקו בוני המגדל. האמונה בה' נדחקה לקרן זווית, והאדם הפך לאמצעי לטכנולוגיה המתפתחת סביבו בקצב מסחרר. כיום מתלכד העולם שוב סביב הרעיונות אשר הנחו את בני אותו דור. ערכו של האדם נמדד גם כיום בהישגיו החומריים. הסגידה לטכנולוגיה ולמדע הפכה את האדם לנקודה מזערית נטולת חשיבות ביקום. דרגתו המיוחדת כ"צלם אלוקים", כנציג הרוחניות, כמעט שנשכחה מן החברה. ראוי שניתן את דעתנו לכך, כדי שלא נשקע שוב באותה טעות שבה טעה דור מקימי המגדל.