איוב, בלעם ויתרו השתתפו בועידה הסודית של פרעה שבה נרקמה תוכנית האב נגד העם היהודי. בלעם שהשיא את העצה הזדונית לשעבד את העם היהודי לעבודת פרך, סופו שנהרג על ידי בני ישראל, איוב ששתק ולא הביע עמדה, נידון בייסורים. יתרו, שהיה היחיד שהעז להתנגד לתוכנית הדיכוי האכזרית, נאלץ לברוח למדין (שמות רבה א', ט').

בלעם היה יועצו האישי של פרעה. תפקידו של היועץ הוא לסלק מהדיקטטור את ייסורי המצפון הנובעים מהחלטותיו האכזריות. מאותה סיבה העדיף איוב לשתוק, ולא להתנגד לפרעה באופן ישיר.

תגובתו של יתרו היתה בלתי צפויה. הרי פרעה לא יקבל את דעתו. הוא היה נחוש בדעתו לשעבד את בני ישראל. בהתנגדותו לתכנית הזדונית הסתכן יתרו בהדחתו מתפקידו הרם, וברור מראש שאין תועלת לדבריו.

אמנם יתרו לא שת את לבו להגיון הקר ולאינטרסים האישיים שעלולים להיפגע. בהתנהגותו גילה יתרו שהאמת היא מעל הכל, והיא חייבת להישמע בכל מצב ואפילו באזניו של מלך אכזר. האמת חשובה אף מן החיים עצמם.

יתרו ראה בעצתו של פרעה מעשה מרושע של אדם החפץ להתאכזר לעמו של יוסף, אשר הציל את מצרים מחרפת רעב בשנותיה הקשות. כמי שנאמן לצו-המצפון האמין יתרו באמת הפשוטה המחייבת כל בן אנוש: אין משיבים רעה תחת טובה. את האמת הזו הטיח בפניו של פרעה ללא מורא, ואכן החשש התאמת: הוא הודח ממשרתו ונאלץ לברוח למדין כדי להציל את נפשו.

בארץ מדין האיר לו תחילה המזל. יתרו התחיל לטפס בסולם הדרגות עד שהגיע אל המשרה החשובה ביותר (שמות ב', ט"ז): "כהן מדין".

מדוע מופיע בתורה רק תוארו ללא שמו? התשובה היא שמעמדו הבכיר היה לשם דבר, ולכן די היה להזכיר את תוארו, והכל ידעו שהכוונה ליתרו.

אך ראה זה פלא: באותו פסוק נאמר: "ותבואנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהם" (שם), הייתכן שלכומר רם-מעלה אין משרתים? יתרה מזאת, הפסוק מספר שהרועים גרשו אותן ומנעו מהן לשאוב מים - מדוע מתנכלים לבנותיו המיוחסות של הכומר הראשי של מדין? מתברר שיתרו גילה עד מהרה שהדת של מדין יסודה בשקר, החליט לעזוב את תפקיד הרם והחל להטיף נגדה ברבים. בשל כך נידוהו בני המקום.

משרתיו נטשו אותו, החברה הוקיעה אותו, הוא נותר מבודד, ובלית ברירה נאלץ לשלוח את בנותיו לרעות את הצאן. הרועים חרפו וביזו אותן בגלל חטא אביהם "הבוגד", והיו מגרשים אותן ומתנכלים להן.

שוב מאבד יתרו את מעמדו הרם כתוצאה מדבקותו באמת. למוד נפילות הוא, אולם איננו חת מהוקעת השקר בפומבי, למרות התוצאות המכאיבות.

אמר ה': אתה רודף אחר האמת ומקריב את כל אשר לך כדי להשיגה, אם כך, אביא לביתך את משה שיישא את בתך, ובעזרתו תוכל לגלות את האמת המוחלטת.

מעתה מתחיל יתרו את הסיבוב השלישי והאחרון בחייו - לצעוד לקראת אור האמת.

"וישמע יתרו כהן מדין" (שמות י"ח, א'), יתרו שמע על שני ניסים כבירים שעשה אלוקים לעם ישראל, "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק", והחליט בליבו לבוא ולדבוק בעם ישראל, עמו של האלוקים.

אמנם לא שמיעת אוזן בלבד הובילה את יתרו לחולל את המהפך הקיצוני - לצאת אל מדבר סיני כדי לפתוח דף חדש. יתרו ניחן בשמיעה פנימית, ב"לב שומע". הוא התבונן בבשורות החדשות והגיע לתובנה מפעימה: מחד גיסא - נצפית בעולם התעוררות רוחנית המונית. בקריעת ים-סוף נאמר: "נמוגו כל יושבי כנען" (שמות ט"ו, ט"ו). זעזוע פקד את כל עמי תבל עם היוודעותה של המציאות האלוקית המנהיגה את כל הבריאה. בבת אחת נחתה עליהם ההכרה כי יש מנהיג לבירה ואין הם חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם, יש דין ויש דיין.

הארוע ההיסטורי הותיר חותם לדורות. כעבור ארבעים שנה מעידה רחב באזני המרגלים ששלח יהושע: "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים, ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם. כי ה' אלקיכם הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב', י"ב).

ומאידך גיסא - מלחמת עמלק. שבועות ספורים בלבד חולפים מן הארועים הדרמטיים, והנה מאיים ארוע בלתי צפוי על שלוותו של העם שיצא ממצרים. העמלקי יושב הנגב התנער מן הבהלה הכללית, התכחש להתעוררות הקולקטיבית ויצא להילחם בישראל.

יתרו התבונן בסתירה שבין ההתרחשויות וניסה לפענח את האבסורד: פחד כל העמים מקריעת ים סוף, ולמולו - התגובה הבלתי נתפשת של עמלק.

יתרו הסיק ששום קורנס לא יוכל להבקיע לב אבן, אלא הכל תלוי בטיבו של אדם. אם האדם משוחרר מיצר תאווני ושליט ביצרו, מאירים הגילויים האלוקיים את נפשו, האותות והמופתים מרתיעים אותו מלהמשיך בטעותו ומקדמים אותו לאמונה השלמה.

אולם אם הוא שקוע בביצת תאוותיו והוא עבד נרצע ליצריו, עלולים הגילויים להרע את דרכו, האמת שמתבררת דרך המופתים מקוממת אותו, היא קוראת תגר על דרך חייו, והוא מוצא את עצמו מוכרח לצאת למלחמה נגד הטוב כדי להשתיק את קול האמת המאיים עליו.

עמלק, סמל הרשע, לא יכול להישאר שווה-נפש מול הבשורות החדשות. מכל העמים הוא זה שקם, הוא זה שהתמרד, חגר את חרבו ויצא להילחם בחרוף נפש נגד העם שפרסם בעולם את האמת המרגיזה והמחייבת.

יתרו הפיק לקחים. שמע - ובא! יתרו החליט שעליו לעזוב את החברה שבה הוא חי, עזב הכל מאחוריו ובא להדבק בעם האמת. באמצעות עם זה יוכל להגיע אל האמונה האמיתית אשר לקראתה הוא צעד כל ימיו.

נוטל יתרו את מקל הנדודים ומתחיל את "הסיבוב השלישי" של חייו. שוב עוזב הוא את כל המוכר, הקרוב והמבוסס, משאיר מסכת חיים פרומה ויוצא לבדו אל המדבר. לאנשים הפוגשים אותו בדרך ושואלים אותו ליעדו, הוא עונה בבטחה: אני יוצא אל מדבר סיני. הם אינם מרפים ממנו ושואלים: למדבר?! והלא זהו מקום שממה וציה, אין לחם לאכל ומים לשתות.

יתרו עונה בעוז רוח: מחשבתכם מרוכזת בשאלה כיצד לחיות, אותי מעניין: בשביל מה לחיות? אני צועד אל האמת הנצחית ושום מכשול לא ימנע ממני להשיגה.

כשהגיע למדבר סיני מכריז יתרו: "עתה ידעתי כי גדול ד' מכל האלוהים" (שמות י"ח, י"א). "מכל האלוהים" - כי לא היה בעולם אליל שיתרו לא עבדו. יתרו מתוודה ומספר קבל עם ועדה את סיפורו האישי, המאלף: כל ימי עסקתי בחיפוש אחר האמת, ועתה מצאתי את אבידתי. כאן, במדבר סיני, גיליתי את הבאר, מקור המים החיים, האמונה בא-ל חי.

יתרו חתר כל ימיו לחשוף את האמת ואף הקריב למענה רבות, והוא אמנם זכה לגאולה פרטית. עוד בהיותו במדין שלח אליו הקב"ה את משה רבנו כדי לכוון אותו אל הדרך העולה להר סיני.

יתרו מלמדנו כי המתמיד לחפש את האמת ומוכן להקריב למענה, סופו שימצאנה וידבק בה.

כדי להנציח עקרון חשוב זה זכה יתרו שפרשת מתן תורה תקרא על שמו. ללמדנו, שהתורה שניתנה במעמד הר סיני, מגדלת ומרוממת לגבהים רק את אלה העמלים כל הזמן בחיפוש האמת ובהבנת משמעות החיים. יתרו משמש דוגמה חיה ליסוד זה, ובהתנהגותו הניח יסוד ובסיס כהכנה לקבלת התורה.