הם התאמנו שם מהבוקר, אך הפעם הם דווקא נהנו מיום המטווחים. המפקדים חילקו אותם לארבע קבוצות ובזמן שקבוצה אחת נכנסה להתאמן, הורשו שאר החיילים במחלקה לנוח בסככה שהקימו. הספורט היחידי שלהם היה לרוץ מהסככה לאזור המטווח...

לקראת הצהריים, כשהיה כבר צמא, מיהר ג'ון לכיוון הברזייה שעמדה קרוב אליהם. הברז נתקע וג'ון ניסה לתקן אותו, אך כעבור כמה דקות הוא פשוט התייאש. כשחזר לכיוון הסככה, הבחין בחייל נוסף שעשה את דרכו לכיוון הברזייה. "חבל על המאמץ", ג'ון צעק לכיוונו, "אין סיכוי שתצליח לתקן אותו". החייל השתכנע והתקדם חזרה לכיוון הסככה.

כעבור מספר דקות יצאה קבוצת חיילים מאזור המטווח. הם עשו את דרכם לכיוון הברזייה, אך לפני שהספיקו להגיע הם שמעו לעצת החיילים בסככה, שהמליצו להם לחסוך באנרגיות. כולם השתכנעו חוץ מחייל אחד – ג'ורג'. הוא לא התייחס אליהם בכלל והמשיך בנחישות לכיוון הברזייה בניסיון לתקן את הברז.

לבסוף הוא הצליח. כאשר הבחינו בכך שאר חיילי המחלקה הם התקדמו לכיוונו. "כיצד הצלחת לעשות זאת?" שאל ג'ון בהתפעלות.

ג'ורג' הוציא לפתע את אטמי האוזניים. "סליחה", הוא השיב בחיוך, " לא הצלחתי לשמוע אותך, מה אמרת?..."

שנה חלפה לה מאז יציאת בני ישראל  מצרים, שנה שבה חוו את ניסי "קריעת ים סוף",  "מעמד הר סיני", זכו ל- "מתן תורה"  ול-"הקמת המשכן"- המקום המחבר את הארץ לשמיים ובו יעבדו את בורא העולם.  והנה, הגיע הזמן לקיום ההבטחה האלוקית שניתנה לאברהם אבינו ב"ברית בין הבתרים" אחרי קיום  החלק הראשון של : "גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום... " עם ישראל עומד להתקדם לעבר הארץ המובטחת: "ארץ ישראל" עם ישראל ידע היטב כי  הארץ לא תיכבש בקלות. מאבק קשה ונחוש יהיה עליהם לעבור,  ארץ ישראל לא נקנית בקלות, שבעת העמים השוכנים בה לא יעניקו אותה על מגש של כסף... על הארץ  צריך להילחם! וכדי להתכונן למלחמה הצפויה, מתבקש הצורך הטבעי  לשלוח מרגלים שיאספו אינפורמציה חיונית.

אך, לדאבון לב, שליחות זו הפכה בסופו של דבר לטרגדיה של ממש. עשרה מהמרגלים מוציאים את דיבת הארץ, וגורמים בכך למורך לב לעם, עם ישראל בוכה לילה שלם על עתידו העגום. הקב"ה כועס על בכי חינם זה, וכתוצאה מכך נענשים בעונש קשה מנשוא כפי הנאמר: "חי אני נאם השם אם-לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם" (במדבר י"ד, כ"ח), הגזירה אשר נגזרה על דור יוצאי מצרים שלא יכנסו לארץ. אולם לא זו בלבד - היה למקרה זה תוצאות גורליות לדורי דורות. כך למדונו רבותינו ז'ל על הפסוק: ''ויבכו העם בלילה ההוא", אותו הלילה ליל תשעה באב היה. "אמר להם הקב"ה לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות" (תענית כ"ט). אותו לילה הפך למועד לפורענות, לילה אשר בו חרבו שני בתי מקדש . נעים זמירות ישראל משקף זאת בספר תהלים: "וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו... וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות" (תהלים ק"ו).

ואם כל דברי תורה צריכים לימוד, הרי פרשתנו שממנה תוצאות לכל דור ודור דורשת לימוד ועיון מדוקדק. רבים ממפרשי התורה ראשונים ואחרונים, מנסים ליישב את השאלה המתבקשת כיצד אנשים כה גדולים, נשיאי שבטים, נפלו בחטא זה? כיצד הגיעו לדיוטת הכפירה?! המפרשים מפרשים את משנתם בשורש חטאם ומניעיהם של המרגלים שהיו נשיאי שבטים אנשים רמי מעלה. ביאורים אלו לא נועדו להשחיר את פניהם. כי אם ללמד לקח ומוסר השכל לכול יהודי באשר הוא. להתבונן ולהרהר בעצמו כיצד לסלק מכשולים ומפריעים בדרכו הסלולה למילוי תפקידו עלי אדמות.

ננסה לגעת בתובנה אחת מהן. הנה לכשנדקדק במידע שמסרו עשרת המרגלים נמצא, שבין כל הפרטים שמסרו התגנב גם פרט קטן, לכאורה צדדי, לכאורה בלתי חשוב, אולם ממנו המפתח להבנת ההבדל בהערכת הנתונים הממשיים שבין המרגלים לבין יהושע וכלב. זוהי התוספת הקטנה והתמימה:

"וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם." (שם ל"ג) רש"י מבאר: " "וכן היינו בעיניהם" - שמענו אומרים זה לזה נמלים יש בכרמים כאנשים". שואלים המפרשים למה רש"י שינה מלשון התורה וכתב: "נמלים" במקום " חגבים"?

הגמרא במסכת סוטה (ל"ה.) מספרת את הרקע לדברים. כפי שנכתב בח"ל באותו יום היו לוויות רבות בארץ כנען. וכשחזרו האבלים מלוויותיהם, ישבו לקבל את המנחמים תחת עצי הארזים שבשדות. וכשראו המרגלים את אותם 'נפילים' אימתניים, היו יראים מהם, וע"כ טיפסו על האילנות וישבו שם בכדי להיסתר מפניהם. ושם שמעו המרגלים את הנפילים שהיו אומרים זה לזה: "אנו רואים באילנות אנשים הדומים לחגבים..." עד כאן שומעים אנו אינפורמציה טהורה. אלא שכאן הם הוסיפו מעצמם את תחושותיהם הסובייקטיביות :

" וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים".

בנקודה זו נחשף אחד המניעים הנפשיים  השליליים שהובילו לנפילתם.  אנשים רמי מעלה  אשר ראו נפלאות בארץ חם, נוראות על ים סוף, אשר שמע קול אלוקים חיים מדבר אליהם מתוך האש, כיצד שכחו  את גדולתם ותפארתם?!  ענקי הרוח אלו  מטפסים מפחד  בשר ודם על עצים, ושומעים שהם מכנים אותם כ- 'חגבים', ובעקבות זה מביטים על עצמם  בביטול ובלעג עד כדי נמיכות של נמלים וחגבים...?! וכי לא ראו את אשר ראו יהושע בן נון  וכלב בן יפונה,  באותם בני הענק כנמר של ניר, כענק  העומד על כרעי תרנגולת. אשר אין בו כלום מלבד עצמות ובשר גדולים ותו לא?!

מבטם המעוות של עשרת המרגלים מלמד על אחד השורשים של החטא: הביטול העצמי הפסול, חוסר ההערכה בסגולתם כבני עם השם. חוסר הערכה בכוחות הנפש העצומים הגנוזים בגנים של העם הזה, הוא שהוליד את הפחד מפני התנגשות עם עמי ניכר ועם תרבויות ניכר. הוא שהוליד את הבהלה שלא יוכלו להחזיק מעמד כשיבואו להתמודד עם האתגרים המאפיינים את ארצנו הקדושה. מכאן הגיעה התפיסה  שלא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ולאוכלי תרומה, ואשר על כן מוטב לשבת במדבר לאכול את המן ולדחות את הכניסה לארץ עד אין קץ... "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (שם, ל'א). חז"ל בהרגשתם הנפלאה מוסיפים: "דבר גדול דברו המרגלים באותה שעה, כי חזק הוא ממנו - ממנו כביכול, אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם...' (שם ל'ה, א'). כי אי-אימון בכוחם של הסגולי של עם השם -ישראל,  מוביל  לאי-אימון במושיעם של ישראל רח"ל.

ובעקבות  סיפור החגבים של חטא המרגלים, העם הושפע שלילית וחש עצמו חלש. במקום התחושה של רוממות עם ישראל על אומות העולם, רואים  עצמם בני ישראל  קטנים ושפופים. על כך זועק המדרש במקום את תביעת הקב"ה מעם ישראל : מי הרשה לכם לומר "וכן היינו בעיניהם"?!. יודעים הייתם מה עשיתי אתכם לעיניהם, מי יאמר שלא הייתם בעיניהם כמלאכים?! מה גרמתם לעצמכם?! למה עשיתם את עצמכם קטנים?!. כפי שתבע שמואל הנביא משאול המלך: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ השם למלך על ישראל" (שמואל א' ט"ו י"ז)

נקודה נוספת מלמדנו הרבי מקאצק זי"ע בסוגיה זו דווקא מזווית אחרת, על המילים: "וכן היינו בעיניהם"  מה פשר הדבר?!  וכי מה אכפת להם איך הם נראים בעיני אחרים?!... ממתי יהודי אמיתי מתפעל ממה שיאמרו הגויים על יהדותו?!   ה"שפת אמת" זי"ע מוסיף נופך לדברי השרף מקאצק, בביאור המדרש על פי דברי רש"י שכתב: " שאמרו נמלים יש בכרמים כאנשים " מדייק  מרנא הגר"א  זי"ע  על לשון רש"י : " שלא אמרו "אנשים שנראים כנמלים"  אלא:  "נמלים שנראים כאנשים"... -מורה על זלזול ונחיתות. שינה רש"י מלשון הפסוק : "חגבים  לנמלים להורות על עניין זה שהנמלים פחותים מהחגב ואפילו במשהו, ומבחינתם היה זה נקודת השבירה לדימוי העצמי שגרם ל'וכן היינו בעיניהם' וכל זאת בא מצד ש'ונהי כחגבים בעינינו' זה השפיע עליהם. שכן הוא דרך העולם שאם בעיני עצמו הוא כחגב, אז בעיני חברו הוא שפל עוד יותר, מבאר ה-שפת אמת  שזה ביאור המדרש ששאל הקב"ה מנין שמעו המרגלים מה אמרו ענקים אלו? אלא מאחר שלא האמינו בעצמם, גרמו לעצמם שהושפלו גם בעיניהם, ואילו היו מאמינים בקב"ה  שיושיעם היו נראים בעיניהם כמלאכים, ולא היו שומעים את כל עניין הנמלים.

בעלי המוסר מפרשים את פשר השינוי בדברי רש"י נמלים במקום חגבים, כפי שמבאר הזוהר(מתורגם) :

"אבל לקחו לעצמם עצה רעה. ולמה לקחו עצה זו? אלא אמרו: אם יכנסו ישראל לארץ יעבירו אותנו מנשיאותינו וימנה משה נשיאים אחרים, שהרי אנחנו זכינו במדבר להיות מנהיגים אבל בארץ לא נזכה. ועל שלקחו לעצמם עצה רעה מתו הם וכל מי שקיבל דבריהם. (חלק ג' קנ"ג)

כלומר, שהגורם לכשל המרגלים היה חששם מכך שלאחר הכניסה לארץ הם יצטרכו לוותר על מעמדם כמנהיגי העדה. ראיה צרה של נגיעה אישית. וכשאדם מונע ע"י נגיעה אישית, אזי כל מגמתו ומבטו זה למצוא חסרונות! וע"כ לא שתו ליבם לראות השגחת ה' שהראה להם  ניסים ונפלאות בכל אותם הימים, כמו יופייה  וגודלה של פירות הארץ. ריבוי הלוויות של תושבי הארץ אשר הסיח את דעתם מהמרגלים וכו'.  אך הם הגדילו לחטוא לראות בפעולות אלו כהוכחה וראיה לדיבת הארץ, ועל כישלונם במלחמות העתידיים. ואמרו לא נוכל לעלות, ובזה הכניסו מורך בליבם של ישראל. אילו זכו היו רואים יד ההשגחה עין בעין, וממנו היו למדים שינצחו. כמו שהיה עם המרגלים בימי יהושע, אפילו שהיו צריכים להסתתר ג' ימים, לא פחדו, ולהיפך עוד אמרו: "וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו".

לאור זה מבאר הרב אהרן רכניצר שליט"א  יש אולי לומר  בדרך אפשר, להוסיף עוד אות וסימן שממנו יכלו ללמוד שינצחו את שבעת האומות והוא ע"פ דברי רש"י בגמרא במסכת מנחות (ע"א: ) " אכלה חגב קרסמוה נמלים" , מפרש רש"י:  "דרך חגב לאכול מלמעלה, דרך נמלה לקרסם קנה השבולת מלמטה". כלומר,  נמלה מכרסמת את גבעול הפרי ונופלת אתו ארצה, ונושאת אותו בשלמותו לקן, וכך אוכלת כולו ללא הפרעה. וזה היה רמז חיובי עבור המרגלים שבני ישראל  יצליחו לכרות את יושבי הארץ כדוגמת הנמלה!! אך המרגלים תחת אשר ישמעו לקול האות הזה, הפנימו זה להיפך ממש, והבינו שכוונת אנשי הענק לצחק מהם, וזהו מה שנאמר:  "חייהם שאני נותן להם מקום לטעות", בבחינת "בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו", וזו א"כ כוונת רש"י בהוספת דבריו:  "שמענו אומרים נמלים"  ולכן נקט דווקא נמלים. שאילו זכו היו שומעים ענין הנמלים מבינים הסימן שמכוון לטובתם.

בעלי המוסר מלמדים אותנו את הפתרון לתופעה זו  כמובא ב "נועם מגדים"  על הפסוק: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". כשהאדם הולך לעשות רצון קונו עליו לשלוח את האנשים מסביבו!... לא להתייחס למה יאמרו הבריות.  כפי שפותח  השולחן ערוך  בסעיף הראשון:  "ולא יבוש מן המלעיגים עליו". אלא יסתכל כלפי מעלה וילך בכוחותיו שנטע בו הקב"ה.