שלום לכם.
באחד מארצות העולם היה מלך אהוב מאוד על נתיניו. רק מה לעשות, חיסרון מסוים היה בו, הוא היה בעל רגל אחת, ובנוסף סבל מגיבנת בגבו, ובשביל להשלים את מראהו אחת מעיניו הייתה  סגורה באופן מתמיד... אין מה לומר, פשוט מושלם!
ויהי היום והמלך החליט לתלות על קיר טרקלינו את דיוקנו. קרא המלך לאחד הציירים הגדולים במדינה, וביקש ממנו לצייר את דיוקנו ובתמורה יקבל שכר רב. הצייר קיבל את ההצעה בשמחה וניגש היישר לעבודה. לאחר מספר חודשי עבודה הגיע הצייר לארמון המלך ובידו יצירת האומנות, דיוקן מדויק של המלך. ראה המלך את הציור, ובמקום להתלהב מהדיוק הרב, כעס המלך, פניו האדימו ונזף הוא בצייר- "אתה לא מתבייש?", "ככה אתה מבזה אותי?", "אתה מצייר אותי כזה בעל מום?..." הצייר נדהם. אדוני המלך, ביקשת דיוקן, זה מה שעשיתי...המלך לא נרגע והורה להשליך את הצייר לכלא בעוון ביזוי כבוד המלך.
קרא המלך לצייר נוסף, והטיל עליו את מלאכת הציור. הלה למד מניסיון העבר, וכבר היה "חכם" יותר, והחליט "לשפץ" את מראה המלך. יישר את גבו, סידר את עיניו, וכמובן, הוסיף לו רגל. לאחר חודשי עבודה בא לארמון להראות למלך את יצירת המופת. והנה שוב, המלך כעס נורא, "מדוע אתה משנה את המראה שלי?" נזף בו, "מה, אני לא מושלם במראה הנוכחי שלי?"  והורה להשליכו לכלא, שישמש כחברה לצייר הראשון...
קרא המלך לצייר נוסף, שלישי. הצייר נכנס לדילמה, מה יעשה? כיצד יצייר את המלך? חשב וחשב, ולבסוף "הבריק" במוחו רעיון. הוא יצייר את המלך מהצד כשהוא יורה בחץ וקשת תוך כדי רכיבה על סוס. וכך, יראו בציור רק רגל אחת, כי השנייה מצידו השני של הסוס. הגב כפוף כמו כל אדם  שיורה תוך כדי רכיבה. ועין אחת עצומה, כמנהג היורים, בשביל למקד את הפגיעה... מיותר לציין שהמלך נהנה מאד ונתן לצייר את שכרו המושלם.
נו משה, סיפור יפה, מה אתה רוצה ממנו?

שימו לב, ידידיי.
אנו נמצאים כעת בין שתי פרשיות שעוסקות בעניין לשון הרע. בשבת האחרונה קראנו בבית הכנסת את פרשת "בהעלותך". שם מסופר בין היתר על מרים, שדיברה לשון הרע על אחיה- משה רבנו, וכתוצאה מכך נענשה ולקתה בצרעת. בתורה ישנם מקרים נוספים שאנשים לקו בצרעת עקב לשון הרע. מדוע? כי אלוקים מעניש את האדם מידה כנגד מידה. כשאדם מספר לשון הרע על פלוני ומספר בגנותו, הוא בעצם גורם לחברה להתרחק ממנו. אומר אלוקים, אתה גרמת לחברך להיות מבודד מהחברה- תיענש במידה כנגד מידה, תלקה בצרעת ואתה תהיה מבודד. שהרי מי שלקה בצרעת הוצרך היה להתרחק ולצאת מחוץ למחנה ישראל וכמאמר התורה "בדד ישב מחוץ למחנה".  כשאדם לבד, הוא מארח לחברה את היקר לו מכול- את עצמו... וכך יש לו זמן לחשוב על עצמו, ולחפש דרכים כיצד להשתפר.
בשבת הקרובה נקרא את פרשת "שלח", שם מסופר על חטא המרגלים. כמובן שצריך להעמיק בנושא כדי להבינו לאשורו, אבל "בגדול" המרגלים נתבעו על כך שהוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל. ועונשם היה שאכן לא זכו להיכנס לארץ שאבותינו כה יחלו לה...
פרשיות אלו אינם סתם מאורעות היסטוריות, לצערנו כולנו נמצאים בסרט הזה בצורה כזו או אחרת... בתלמוד נכתב שכמעט ואין מישהו שאינו נכשל באבק לשון הרע. 
בין שתי פרשיות אלו, אין  יותר מתאים מהסיפור שפתחנו בו.
אתה רואה חבר שלדעתך יש בו מום. אתה רואה אדם מתנהג בצורה שנראית בעיניך לא ראויה, דע לך, הכול תלוי איך אתה מצייר את הדברים.  בידך, או יותר נכון בדעתך, היכולת לצייר את המציאות כך שתראה יפה יותר. חכמינו במשנה קוראים לזה "הוי דן את כל האדם לכף זכות". זה אולי קצת קשה, אבל בהחלט אפשרי.
בואו ננסה להיות כאותו צייר שלישי, שלא שינה את המציאות, להפך, לקח את המציאות והפך אותה ליפה יותר...
חברים, בואו ונצייר עולם חדש...