התורה היא הדת היחידה שאינה מסתירה את חטאי מנהיגיה. הדברים נכתבו כדי שנפיק מהם לקחים. עם זאת, לפני שנדון בפרשת המרגלים, חשוב שנצא עם תובנה אחת: אנו קטנים מכדי לשפוט אותם ענקי רוח - אנשי דור המדבר, שחוו את ניסי יציאת מצרים וההליכה במדבר והגיעו לדרגת נבואה במעמד הר סיני. לכן, נקרא את הדברים, נפנים אותם, אך נדע שאנו דנים בהם לפי מושגינו, לפי הבנתנו האפסית בבני אותו דור.

בעקבות חטא המרגלים נגזר על העם שיישארו במדבר במשך ארבעים שנה. כולם, מגיל עשרים, ימותו בו, ולא יזכו לחון את ארץ כנען. המתבונן בפסוקי הפרשה, עומד תמה: היכן היתה הטעות? והרי אלוקים ציווה את משה כי ישלח אנשים שיתורו את ארץ כנען, וכפי שנאמר: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען, אשר אני נותן לבני ישראל. איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו, כל נשיא בהם" (במדבר י"ג, ב').

משה לוקח נציג מכל שבט, אדם חשוב ואחראי ושולח אותם למשימה הגדולה . הוא גם נותן הוראות מדויקות ומשימות ברורות:

1. "וראיתם את הארץ מה היא?" האם הארץ מגדלת אנשים חזקים או חלשים?

2. "ואת העם היושב עליה, החזק הוא הרפה?" העם היושב בה -מה טיבו?

3. "המעט הוא אם רב?" כמה  תושבים חיים בה?

4. "ומה הארץ אשר הוא יושב בה, הטובה היא אם רעה?" מהו טיב האדמה?

5. "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים?" האם הערים פרוזות או מוקפות חומה?

6. "ומה הארץ, השמנה היא אם רזה?" מהו טיב האדמה, הראויה היא לחקלאות?

7. "היש בה עץ אם אין?"

משימה נוספת הוטלה עליהם: "והתחזקתם, ולקחתם מפרי הארץ, והימים ימי ביכורי ענבים".

 המרגלים שבים לאחר ארבעים יום ממשימתם, ומגישים דו"ח, ואף מביאים מפרי הארץ כאשר נתבקשו.

הדו"ח מכיל את הנתונים הבאים:

1. "וראיתם את הארץ מה היא?" - "באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש".

2. "ואת העם היושב עליה, החזק הוא הרפה?" - "אפס כי עז העם היושב בארץ".

3. "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה, הבמחנים אם במבצרים?" - "והערים בצורות גדולות מאוד".

בטרם הספיקו לספק את יתר הנתונים, מתערב כלב בן יפונה, משבט יהודה (במדבר י"ג, ל'): "ויהס כלב את העם אל משה, ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה".

כלב מתעלם מהנתונים הקשים שסיפקו המרגלים, נתונים שלכאורה נתבקשו לספקם.

כל בר דעת יודע כי מדינה השולחת מרגלים לרגל במדינת אויב, לא תוציא מכרז לבחירת מרגלים, ועל אחת כמה וכמה שלא תבחר את המפורסמים והידועים למשימת ריגול. ריגול בארץ אויב חייב להיעשות בהיחבא ובדממה. על המרגלים להיות אנשים אנונימיים.

התורה אינה מציינת כי משה נצטווה על ידי האלוקים לשלוח מרגלים. הוא נצטווה לשלוח תרים: "שלח לך אנשים ויתורו". מטרת שליחותם כנציגי השבטים, הבאים לרשת את הארץ מידי הכנעני, היתה להכין את הקרקע לחלוקה, בהתאם לצרכי כל שבט ושבט, כמשל (בראשית מ"ט, י"ג): "זבולון לחוף ימים ישכון". על נשיא השבט לברר בעבורם נחלה על חוף הים, שתתאים לייעודם של בני שבט זבולון. וכן בכל שבט, תפקיד נשיאם לברור לשבטו את החלקה המתאימה להתיישבותם של בני השבט. המשימות שהטיל משה על ראשי השבטים- מטרתן היתה לבדוק את טיב האדמה ואת החלוקה הפנימית של הארץ, כדי לאפשר חלוקה עתידית לפי הנתונים שיקבל. לא לחינם אין לשבט לוי נציג בין המרגלים, שכן אין להם חלק ונחלה בארץ.

אך המרגלים לקחו את משימתם לאפיק שונה לחלוטין. הם ראו את עצמם כמרגלי חרש, הבאים לראות מהיכן ניתן לכובשה וכיצד יתמודדו עם העם היושב בה. שינוי ההגדרה במשימת הריגול נחשב ככפירה ביכולות בורא עולם, המוציא אותם ממצרים מבית עבדים. הם הגדילו ראש והתגאו במקום שלא נתבקשו, כאילו הם אלו המנהלים את המלחמות ואת כיבוש הארץ, ואין יד ה' בעניין.

המסר הנחקק לדורות הוא אפוא לבחון את ציווי האלוקים כפי שציווה, ולא כפי שאנו מנסים להבינו, מול האין סוף האלוקי. כשבן אנוש מנסה לפרש את ציווי הא-ל בהתאם לרמתו, קיים כר נרחב לטעויות.