ש. בוגר סמינר רווקים של "ערכים", פגש קבוצת נערים בעלי תשובה שעמדו נרגשים בפתחה של הישיבה ביומם הראשון. הוא רצה לשתף אותם בסיפורו האישי  על תהליך התמודדותו בתחילת דרכו בישיבה:  ביומי הראשון כאן, נפגשתי עם הרב, הוא פתח בפני את הגמרא, ונתן לי הקדמה ארוכה  על צורת הלימוד בה וכיצד לומדים ומתפתחים בלימוד התורה. רציתי מאד להצליח בלימוד, אך למרבה הצער התקשיתי לא קלטתי מאומה, הרב ניסה בכמה שיטות אך פשוט לא התחברתי, הוא קישר אותי לכמה מומחים, אך מוחי לא קלט גמרא! ניסיתי ללמוד משניות, הלכה, נביא, מוסר, חסידות, אך משום מה לא הצלחתי להתמיד. שקעתי בייאוש ודכדוך. חשבתי לעזוב את הישיבה. ראש הישיבה בקש ממני, להישאר בישיבה ולהיות אחראי על האדמיניסטרציה של הישיבה. העיקר להישאר בין כותלי הישיבה ולספוג מחמימותה.

במהלך עבודתי, שמתי לב שתקופה ארוכה נשרפות נורות התאורה בישיבה חדשים לבקרים. הזמנתי מספר חשמלאים למקום והם לא מצאו סיבה הגיונית לתופעה. החלטתי לחקור את הנושא עד לפתרונו. קראתי ספרים בעניין, בדקתי מאפיינים שונים בארון החשמל. והנה לאחר כמה חודשים עליתי על הבעיה. בהשקעה מועטה ובשינוי קל הבעיה נפתרה. ראש הישיבה ששמח מאד על פתרון הבעיה, קרא לי לשיחה. בפתח הדברים הודה לי נרגשות. ואז פתח עמי בשיחה:" שמעת פעם את השם: 'תומאס אלווה אדיסון'" ?  "אכן", עניתי, "הוא זה שהמציא את נורת התאורה". "נכון ", ענה הרב, "אמנם  אדיסון לא היה הראשון שפיתח את נורת הלהט החשמלית. מספר מעצבים כבר החלו לפתח אותה, אך אדיסון לקח את העיצובים הקיימים ודחק בעובדיו לייצר נורה חשמלית הנדלקת לזמן ממושך יותר. ואכן, הם הצליחו לעשות זאת ב-1879 לאחר 4 שנים של ניסיויים ויותר מ-2000 ניסיונות בחומרים שונים! נוצרה הנורה הראשונה למוצר צריכה המוני.

התבונן נא, פנה אלי הרב ברוך, תומס זה, ארבע שנים הוא השקיע בפרויקט, יותר מאלפיים ניסיונות!! עד שנוצרה הנורה הראשונה. הוא לא התייאש ולא נשבר. האם גם אתה עשית אלפיים ניסיונות?... אולי ההשגחה סובבה שדווקא אתה עם המוח שלך תגלה מה שלא גילו חשמלאים מקצועיים, אולי יש כאן יותר מרמז דווקא בנורה המאירה, שגם אתה אם תתאמץ יותר תאיר את  העולם באור תורתך!! אני מבקש ממך עזוב את הכול! הכנס לבית המדרש, והתחל שוב ללמוד, והשי"ת ייתן לך סיוע משמים."

שמעתי לרב, פתחתי את הגמרא מחדש, לא היה לי קל... אך נלחמתי, נאבקתי, וב"ה גם הצלחתי! כיום אני משמש כרב בישיבה המוסר שיעור בגמרא."           

פרשת חוקת פותחת במצוות: "פרה אדומה" , חז"ל במדרש פליאה מגלים לנו  שיח סוד  מופלא ביותר  שהתקיים בין משה רבינו להקב"ה בפרשה זו: "בשעה שעלה משה למרום, שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה אדומה, (ואומר) הלכה בשם אומרה: "רבי אליעזר בני אומר:  עגלה בת שנתה ופרה בת שתים". (פרה פ"א מ"א)   אמר משה לפניו: רבונו של עולם! העליונים ותחתונים שלך הן, ואתה אומר הלכה בשמו של בשר ודם?!  אמר לו (הקב"ה): צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי, ועתיד לפתוח בפרשת פרה אדומה תחילה, רבי אליעזר אומר עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמר לפניו: רבון העולמים יהי רצון שיהא מחלצי, אמר לו:  חייך שהוא מחלציך, הדא הוא ד-כתיב: "ושם האחד אליעזר" (שמות י"ח-ד) – ושם אותו המיוחד אליעזר". (תנחומא ח')

לאור דברי מדרש זה  מבאר רבי יחזקאל לנדא זי"ע בספרו "ציון לנפש חיה", את הטעם שהזכיר רבינו הקדוש במשנה הראשונה בתורה שבעל פה מסכת ברכות  את התנא רבי אליעזר:  "מאימתי קורין את שמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, עד סוף האשמורה הראשונה דברי רבי אליעזר". מבאר הצל"ח:

"נראה לי שרבינו הקדוש רצה לעשות נחת רוח למשה רבינו, והתחיל תורה שבעל פה במשנת רבי אליעזר, ד-איתא במדרש שמשה רבינו בשעה שעלה למרום, שמע שהקב"ה אמר אליעזר בני אומר פרה בת שתים, והתפלל משה רבינו יהי רצון שיצא זה מחלצי, ואמר לו הקב"ה חייך שיצא זה מחלציך, ולכן נתכוון רבינו הקדוש להתחיל תורה שבעל פה במשנת רבי אליעזר, שיצא מיוצאי חלציו של משה רבינו".

יש להתבונן בפשרו של שיח סוד זה ברובד הפשט. א. במה זכה מדוע  דווקא רבי אליעזר שדווקא את דברי תורתו שמע משה רבינו מפי הקב"ה? ב. מדוע זכה לתואר: "צדיק אחד בעולמי"? ג. מדוע בחר רבי אליעזר עצמו לפתוח דווקא בפרשת: "פרה אדומה"?

כדי להבין זאת עלינו לחקור  אחר מסלול חייו המופלא של רבי אליעזר. רבי אליעזר בשמו המלא הוא: רבי אליעזר בן הוּרקנוּס - במשנה ובגמרא מוזכר בשם "רבי אליעזר", או "רבי אליעזר הגדול" - מגדולי התנאים בדור השני, בתקופת חורבן בית שני ולאחריו, ומבחירי תלמידיו של "רבן יוחנן בן זכאי", וכונה על ידיו "בור סוּד שאינו מאבד טיפה" וזאת מפני עמלו לזכור את כול דברי תורתו.

מספרים לנו חכמינו ז"ל בפרקי דרבי אליעזר (פרק א) כי רבי אליעזר התחיל ללמוד תורה אצל רבן יוחנן בן זכאי בגיל עשרים ושמונה שנים:

"מעשה ברבי אליעזר בן הורקנוס, שהיו לאביו חורשים, והיו חורשים על גבי המענה (אדמה רכה), והוא (רבי אליעזר)  היה חורש בטרשין (אדמה סלעית וקשה), ישב לו והיה בוכה. אמר לו אביו: מפני מה אתה בוכה?  שמא מצטער אתה שאתה חורש בטרשין? (מ)עכשיו אתה חורש על גבי המענה. (אדמת מישור רכה)ישב לו על גבי המענה והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה, שמא מצטער אתה שאתה חורש על גבי המענה? אמר לו: לאו ! ולמה אתה בוכה? אמר לו שאני מבקש ללמוד תורה! אמר לו: והלא בן עשרים ושמונה שנים אתה, ואתה מבקש ללמוד תורה? אלא קח לך אשה ותוליד לך בנים ואתה מוליכן לבית הספר.

עשה שתי שבתות ולא טעם כלום, עד שנגלה לו אליהו זכור לטוב, ואמר לו בן הורקנוס: למה אתה בוכה? אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה! אמר לו אם אתה מבקש ללמוד תורה, עלה לירושלים אצל רבן יוחנן בן זכאי. עמד והלך אצל רבן יוחנן בן זכאי, ישב לו והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה? אמר לו מפני שאני מבקש ללמוד תורה. אמר לו בן מי אתה? ולא הגיד לו. אמר לו: מימיך לא למדת קריאת שמע?  ולא תפלה? ולא ברכת המזון?  אמר לו לאו!

אמר לו: עמוד ואלמדך שלשתן. ישב, והיה בוכה, אמר לו: בני מפני מה אתה בוכה? אמר לו שאני מבקש ללמוד תורה! והיה אומר לו שתי הלכות כל ימי השבוע, והיה חוזר לו עליהן ומדבקן. עשה שמונה ימים ולא טעם כלום, עד שעלה ריח פיו לפני רבן יוחנן בן זכאי, והעמידו מלפניו (שסילקו מלפניו מפאת ריח פיו).ישב והיה בוכה, אמר לו מפני מה אתה בוכה? אמר לו: מפני שהעמדתני מלפניך כאדם שמעמיד מלפניו מוכה שחין... אמר לו:  בני, כשם שעלה ריח פיך מלפני, כך יעלה ריח חוקי תורה מפיך לשמים".

שאל  מו"ר הגאון הגדול רבי נח וינברג זצוק"ל ראש ישיבת "אש התורה" שלוש שאלות על מעשה מופלא זה:  א. כיצד ייתכן שהורקנוס האב, שהיה איש נכבד ועשיר, לא לימד את בנו תורה? ב. מדוע הכריח הורקנוס את בנו לבצע את עבודת הכפיים הפשוטה של חרישת האדמה? הרי יכול היה לשכור פועלים שיחרשו את האדמה ולמנות את בנו למנהל העבודה. ג. מדוע הורה אליהו הנביא לאליעזר ללמוד את עיקרי היהדות  דווקא מגדול הדור רבי יוחנן בן-זכאי? הרי לכאורה יכול כל תלמיד ישיבה הנמצא באמצע לימודיו ללמדו ועוד יש להוסיף לשאול: מדוע המדרש מדגיש את הפעמים  הרבות שאליעזר בכה, ומדוע הוא הרבה לבכות?

מיישב רב נח:  נראה לומר  מעיון במעשה, שרבי אליעזר בצעירותו סבל מקשיי למידה חמורים ונדירים, הוא היה קשה תפיסה. מוחו לא קלט אפילו את המינימום של ילד קט. סביר להניח  שהורקנוס  עשה כול שביכולתו ללמד את בנו תורה. הוא שכר  את המורה הטוב ביותר, אך גם הוא  לא הצליח להחדיר את קריאת "שמע" לראשו האטום של אליעזר!  בתור אב, מה אמור היה הורקנוס לעשות עם בן שכזה?!  הלא אפילו בתור מנהל עבודה הוא לא היה מתאים. הברירה היחידה שעמדה בפניו הייתה לתת לו 'מחרשה',  אולי עבודה פרודוקטיבית תתאים לו, ומעבודת כפיים שבה יהיה לו סיפוק עצמי, ויהיה בכך תועלת לו ולמשפחתו.  אולם, אליעזר בכה: "אני רוצה ללמוד תורה!". אביו  עם כול עושרו לא מצא מענה לתשוקת בנו.

אך אליעזר בנו לא נשבר, ולא פסק מבכיו, עד שזכה לגילוי אליהו הנביא, והוא בראייתו ראה,      שהיחיד  בדור שהיה לו סיכוי להחדיר מעט תורה למוחו של אליעזר הוא  "גדול הדור" - רבי יוחנן בן-זכאי. ורבי יוחנן נאבק בסבלנות אין קץ לנסות לחדור למוחו של אליעזר, ולשם כך התחיל עמו מבסיס היהדות.  והגיע להישג משמעותי: הוא לימד את אליעזר את עקרונות היהדות. וכאשר אליעזר דרש עוד, רבי יוחנן הבין שאם הצליח פעם אחת, אולי יצליח בכך פעם נוספת. וכך נמשך הדבר, עד שאליעזר הפך לאחד המלומדים הגדולים בדורו.

לאור דבריו נראה שדברי המדרש מגלים לנו מוסר השכל נפלא: הנה, רבי אליעזר בשעת המעשה היה בגיל כ"ח שנים, ולא ידע אפילו לקרוא קריאת שמע ולהתפלל! ובדרך הטבע היה לו להתייאש שכבר לא יוכל ללמוד, כפי שתמה עליו אביו באומרו: "הלא בן עשרים ושמונה שנים אתה, ואתה מבקש ללמוד תורה". והנה עם כל זאת הוא עצמו  לא התייאש!  ולא הפסיק מלבכות. ומדוע לבכות?

התשובה היא שבכי הוא הדיבור של הרגש, של המיית הלב, כאשר האדם נמצא בשיא הרגש, אזי עיניו זולגות  דמעות, ומפיו  נשמעים  התייפחויות וקולות נוגים. אך ישנם כמה סוגי בכי, יש בכי על אובדן והפסד, יש בכי מדאגות וחרדות, יש בכי של התרגשות משמחה, ויש בכי של תשוקה ורצון עז. בכי של אי השלמה עם המצב העכשווי. בבכי זה בכה  רבי אליעזר בן הורקנוס  הוא סרב לקבל את זה שלא יזכה לחלקו בתורה!!   רבי אליעזר סימן את מטרת חייו: "לדעת תורה" ויהי מה! וכשראה שזה לא מסתייע בעדו, הוא פרץ בבכי, אך זה  בכי שכולו  תקווה ורצון לדעת תורה. ולא הסכים להאזין לשום קול שבעולם שיזיזו ממטרה זו. לא אביו, ואפילו לא גדול הדור רבי יוחנן בן זכאי. כך זכה להגשים את משאלותיו, להעפיל, לגדול, לצמוח, ולזכות להיות מבכירי תלמידיו של רבי יוחנן. ובזכות תשוקה זו זכה לתואר: "יחיד בעולמי" וזאת כי הוא היה יחיד עם קשיים נדירים בתפיסה, אך זה לא מנע ממנו מלהשתוקק להבין תורה. 

מתשוקתו ורצונו המופלא של רבי אליעזר אנו למדים: שאין מקום לייאוש כלל! גם האדם קשה הקליטה הקשה ביותר  יכול להגיע לרום פסגת הגדולה, סוד ההצלחה הוא: לרצות משהו בתשוקה  עזה,  וכשיש כוח רצון ונכונות להתאמץ, יפתחו בפני האדם שערי בינה.

לאור הדברים נראה שמשום כן פתח רבי אליעזר בדיני פרה שהיא באה לכפר על חטא העגל. כפי מה שהביא רש"י בשם רבי משה הדרשן: "משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו תבוא אמו ותקנח... כך תבוא פרה ותכפר על העגל".  עם ישראל אחרי  הנפילה חטא העגל, עבודה זרה בפרסיה. היו שרויים  הם בצער, ביגון, ובייאוש, חשבו הם שחלילה אבדה תקוותם. והרי כל השורש של תשובה היא, שלא ייפול האדם ברשת היצר המפיל את האדם לתהום הייאוש, בטענה שכבר חטא הרבה כנגד הקב"ה ואין לו תיקון בתשובה, כדי שעל ידי זה ימשיך להשקיע את האדם ח"ו בכל העוונות. אך הקב"ה ברחמיו נתן להם פתח תשובה ע"י מצוות פרה אדומה. ורבי אליעזר שסימל בחייו את האנטיתזה של הייאוש, הוא פתח בדיני פרה כדי לסמל גם את זאת שאין מקום לייאוש ויש  תמיד את אפשרות התיקון והתשובה.