מעל פסגת אחד מהרי מואב עמד בלעם שתום העין, המום ומשתאה. ברק אלוקי פגע בלב אנטישמי זה, והאיר בו לרגע בהארת פתאום את משמעותו האמיתית של עם ישראל.

לפתע תש כוחו. הקללות שהכין לקלל את העם, נותרו בקרבו. במקומן צף הכורח לברך. המראות כפו עליו לשאת את משלו ולתאר את מהות העם (במדבר כ"ג, ט'): "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". בלעם הכיר את אופיה של האומה הישראלית שכל זמן שהיא יושבת בדד ואינה מתערבת בגויים היא תשכון במנוחה, ולעומת זאת, אם יתערבו בגויים, אזי "לא יתחשב" הגויים לא יתחשבו בהם והם יהיו ללעג ולקלס בעיניהם.

בעינינו ראינו את התגלמותה של שנאת עשו ליעקב בשואת אירופה, שם היא הרקיעה לשיא בלתי מושג באכזריותו. מיליוני אחינו קדושי עליון, בהם זקנים נשואי פנים, נשים ענוגות, ילדים תמימי סבר, נערים ונערות פורחים בימי עלומיהם – כולם הובלו אל משרפות האש, עונו בחמת שטנים ונעקרו מארץ החיים. איש לא נוקה מידיהם של המרצחים – לא היהודי השלם, שדמותו סימלה את המראה היהודי, ואף לא דור שלישי למתבוללים. כולם הובלו יחדיו לטבח. העם שהובילם לטבח היה עד לאותה העת סמל התרבות. עם שאנו השכמנו לפתחו כדי להנות מחכמתו, להידמות לו ולהתחבר לבניו. יתכן שהכל התחיל מחמת רצוננו להתקרב אליו.

מפת ההיסטוריה הייחודית שלנו גרמה לא אחת סבל רב לרבים שלא הבינוה. אחרים קלטו את בשורתה וראו בבדידות זו ברכה, אך אלה גם אלה יודעים שהם ניצבים בפני תופעה שאין לה אח ורֵע בתולדות העמים.

לאחר מלחמת ששת הימים נשלחו למזרח התיכון מטעם הממשלה האמריקנית 15 תיאולוגים נוצריים כדי לדווח על הצד הרוחני של עמנו. הם הגיעו למדינת ישראל, והראו להם כל בית חרושת חדש וכל קיבוץ. טענו האורחים, 'גם באמריקה יש תעשיות. באנו לבדוק הצד היסטורי רוחני'. הפגישו את ד"ר יעקב הרצוג ז"ל עמהם. וכה סיפר: "שאלתי אותם איך הם רואים את התופעה של התחיה היהודית בארץ, במיוחד אחרי מלחמת ששת הימים. הם אמרו שהם באמת אינם יודעים להגדיר את מה שהם רואים. אפשר שזוהי תופעה ניסית או משהו אחר שאין הם יודעים להגדירו מבחינה תיאולוגית דתית. הוא שאל אותם: 'אשאל אתכם שאלה: אנו מאמינים במושג "עם לבדד ישכון". מושג זה נאמר לפני 3300 שנה מפי בלעם, גדול נביאי אומות העולם. על איזה עם אחר בהיסטוריה נאמרה נבואה כזאת? האם בהודו, בפרס או ביוון העתיקה, יש מישהו שקם ואמר על איזה עם נבואה שהוא שוכן בדד?'

הם בדקו, החליפו ביניהם דעות, והחליטו שאין דבר כזה בנמצא. אמרתי: 'שנית, האם הנבואה הזאת התקיימה או לא? אראה לכם עד כמה אנחנו עם לבדד ישכון. בכל מקום מקבלים אותנו בכבוד, אך לא לתוך המשפחה. גם כמדינה, אנו דומים, לכאורה, ליהודי בגולה. לו היתה מדינת ישראל נופלת, חלילה, אין עם אחד שהיה מרגיש בכך אבידה משפחתית. אין לך עם אחר שעל קיומו צריך להרהר לא רק מה יהיה עליו במלחמה, אלא לא פחות מזה, מה יהיה עליו בזמן שלום. כיצד יעמוד מול עשרות המיליונים שסביבו. אין לך עם אחר שתלוי בקיומו בגולה, בתפוצות, והם תלויים בקיומם בו. אם כל הגולה האירית בעולם תחלוף מחר מן העולם, ברור שאירלנד תישאר. אבל מה יהיה חלילה על עם ישראל, אם היהודים בעולם לא יהיו? איך נעמוד

הסברתי להם שיש כאן פרדוקס עצום. לכאורה, אנו החברה הארעית ביותר, ולמעשה, אנו החברה הקבועה ביותר. לכאורה, אנו צועדים תמיד אל הבלתי נודע, ולמעשה אנו צועדים בברור אל העתיד. אנחנו בסופו של דבר העם היחיד בהיסטוריה האנושית, שהצליח להתקיים מעבר לזמן, ולכן תפש את מקומו מעבר לכללים המקובלים של ההיסטוריה. כל האיומים כולם מתנפצים אל הנצחיות של בית ישראל השרוי בהשגחה ובאמונה".

מקובל אצל כל ההיסטוריונים שדברי הימים של עם ישראל הינם מיוחדים במינם. מיום היותו לעם ועד לתקופתנו, רצופה דרכו של עמנו בשרשרת מאורעות מפליאים הנוגדים את ההיגיון ואת המהלך ההיסטורי השגרתי. הכללים המקובלים בתולדותיהם של עמים אחרים, אינם תקפים כאשר מדובר בהיסטוריה של עם ישראל.

מסלול קורותיו של עם ישראל אינו מקביל למסלול קורותיו של כל עם אחר. תולדות הימים שלו אינן משתבצות בשום מסגרת היסטורית.

עובדה מפליאה היא שעם ישראל נמצא תמיד במרכז המאורעות. ההיסטוריה העולמית קשורה בו וסובבת סביבו. מאורעות רבים וחשובים בקנה מידה עולמי התרחשו בגללו, וזאת ללא כל יחס לגודלו ולעוצמתו. הצלחותיו של עם ישראל בעת רצון, וגם נפילתו בעת הסתר פנים, חורגות מכל המקובל בהיסטוריה של עמים אחרים.

כאשר סוקרים את קורות עם ישראל, מבחינים שמתוך מעטה הסתר הפנים העוטה את ההיסטוריה האנושית, עולה ומתגלית יד ה'. הנסים והנפלאות המאפיינים את דרכו המיוחדת של העם, מכריזים חד משמעית כי אלו הם קורותיו של עם הזוכה להשגחה פרטית מיוחדת מאת הבורא.

הנביאים לימדונו שהתכנית האלוקית הועידה לעם ישראל תפקיד מרכזי ונעלה במשפחת העמים: "והייתם לי סגולה מכל העמים" (שמות י"ט, ה'). תכנית אלוקית זו תצא אל הפועל בכל תנאי. מן הראוי שייעשה הדבר מרצונם הטוב של ישראל, מתוך הכרה ושמחה, אולם עליהם לדעת, שגם אם יפנו עורף לדברי התורה וינסו להתערב בעמים, מאומה לא יועיל להם.