ר' מנחם מ. הינו פרופסור לפיזיקה אטומית. הוא רואה את מלאכתו ארעי ותורתו קבע, ונוהג להשתתף באופן קבוע בשיעור ה"דף היומי". כשהגיע מוסר השיעור לדברי הגמרא בברכות דף (ס' ע"ב) העוסק בנוסח ברכת "אשר יצר". ביקש מ. לספר מעשה שהיה במקום עבודתו, ר' מנחם הוא היהודי החרדי היחידי  המשמש בתפקיד באותו מכון. ומקפיד לברך את ברכת "אשר יצר" בקול, מתוך תקווה שאולי אחד מהנוכחים יענה אמן... אך סביבו יושבים פרופסורים ואנשי מחקר הרחוקים מכול זיק יהודי, הם התעלמו לחלוטין מברכתו. כולם, מלבד ארז, שהגיב בלעג תמידי לברכותיו. ר' מנחם ניסה להסביר לו בשפה מדעית עד כמה לא מובן מאליו שמערכות הפנימיות של האדם מתפקדות היטב. ועד כמה יש לו לאדם להודות ע"כ  לבוראו.  אך ארז באדישותו טוען ביבושת שאלו הם דברי הבל, וכי האדם הוא בס"ה 'מכונה אורגנית' הפועלת לפי חוקי טבע. ואם האדם ישמור על 'המכונה' אזי אין שום סיבה לתקלה.

יום בהיר אחד כשר' מנחם מברך כדרכו ברכת אשר יצר, מחכה לו הפתעה: ארז מזדרז להוציא כיפה מכיסו, הוא מקשיב היטב לברכה, ובסיומה עונה בקול א- מ-ן!  לנוכח הפלא הגדול הוא מספר:  'חייתי את חיי מתוך אמונה שאם אשמור על בריאותי לא יקרה לי מאומה. בוקר אחד התעוררתי מכאבי בטן עזים. אושפזתי בבית החולים. ושם אובחן כי לקיתי בחסימת מעיים ברמה חמורה. סבלתי סבל רב, עברתי טיפולים קשים. ועדיין לא נושעתי. על מיטת חוליי היה לי זמן להרהר על 'מכונה' אורגנית זו... אני, שכּה שמרתי על בריאותי, מדוע זה קרה לי?! פתאום נזכרתי בוויכוחים שהיו בינינו בעניין זה, הבנתי היטב עד כמה צדקת בדבריך. בקשתי מיוצר המכונה המופלאה הזו לשוב לבריאותי, וקבלתי על עצמי שאם אחזור לעבודה בריא. בכול פעם שתברך, אחבוש כיפה  ואענה אמן. הבטחתי ונושעתי.....'  

פרשתנו פותחת בהתפעלות יתרו מעוצמת הנסים שהתרחשו עִם עַם ישראל: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ד' את ישראל ממצרים" (שמות י"ח-א) מבאר רש"י - מה שמועה שמע ובא? "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".  ידועה שאלת המפרשים מדוע דווקא מניסים אלו התפעל יתרו ולא משאר ניסי מצרים המופלאים? בנוסף, יש להתבונן בנוסח הפסוק, מדוע פתח הכתוב בשם: "אלוקים" ששמע יתרו: "את כל אשר עשה אלוקים", וסיים בשם: "הוי"ה": "כי הוציא ד' את ישראל ממצרים"?

כדי ליישב זאת יש להתבונן ב"מלחמת עמלק" המתוארת בסוף פרשת 'בשלח': "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק, מחר אנכי נִצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי". (שם י"ז-ח)

שואלים מפרשי התורה  מה ראה משה רבינו  לומר ליהושע לבחור אנשים כדי להילחם בעמלק 'בדרך הטבע', ואילו בנס של "קריעת ים סוף" כשרדפו פרעה והמצרים אחרי ישראל, אמר לישראל שלא לעשות שום פעולה בדרך הטבע, כפי הנאמר: "ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה', אשר יעשה לכם היום... ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".(שם יד-יג)

מיישב זאת מרן הנצי”ב מוולוז'ין זי"ע על פי מה שלמדונו חז"ל  שהסיבה הרוחנית  למלחמת עמלק  נעוצה בדברי הכתוב: "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסותם את ד' לאמר היש ד' בקרבנו אם אין. ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים".(שם י"ז-ז): מבאר רש"י: "ויבוא עמלק, סמך פרשה זו למקרא זה לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש ד' בקרבנו אם אין?! חייכם שהכלב בא ונושך אתכם! ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני!".

שואל ע"כ הנצי"ב, הלא מדובר כאן ב"דור דעה"- דור המדבר, שיצאו ממצרים וראו בעיניהם ניסים ונפלאות שלא כדרך הטבע, וכי  יעלה על הדעת שכל זה נשכח  כאילו לא היה, עד שיעזו לשאול: "היש ה' בקרבנו אם אין"?

מישב הנצי"ב וז"ל: "שידעו היטב שכעת השי"ת הולך עמם ועושה ניסים, אבל כל זה אינו אלא בעוד משה חי וקים, והקב"ה מוליך לימין משה זרוע תפארתו, אבל לא לעולם חוסן- משה קיים בישראל, ואנו מחויבים להאמין שגם בלי נסים נגלים הקב"ה והשגחתו שורה בקרבנו, ועל דבר זה הסתפקו "היש ד' בקרבנו", בלי כח משה, ומשגיח עלינו בהליכות הטבע, ובשביל חסרון אמונה זו בא מלחמת עמלק ביחוד".

כלומר, עם ישראל וודאי לא התכחשו לניסים המופלאים שראו עיניהם, אלא שהן חשבו שהנהגה זו של "מעל הטבע" היא זמנית, וזאת  בזכותו של  משה רבינו, אך אחרי פטירתו תחזור הנהגת הטבע למקומה, ועל הנהגה זו של "הטבע" נפלו ברשת המינות לחקור: "היש ד' בקרבנו" דווקא, בלי משה, האם הקב"ה מנהיג בעצמו את הנהגת הטבע, או שמשאיר את ההנהגה לכוכבים ולמזלות ואינו מתערב בנעשה בטבע,

כדי לפשט להם ספקות אלו, היה עליהם להתמודד במלחמת עמלק ( עמלק בגימטרייה- ספק) ועל כן ציווה  משה רבינו ליהושע לנהל את המלחמה בדרך הנראית כטבעית וז"ל: 

"ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק - רצה משה רבינו להראות לישראל, כח השגחת ד' עליהם גם בלי נס נגלה, על כן סידר מלחמה זו בדרך הטבע, ובאשר לא נוצר משה רבינו לכך (בהנהגת הטבע), על כן צווה את יהושע, בחר לנו אנשים - גיבורים, כדרך מלחמה בדרך הטבע, ובתרגום יונתן איתא, אלו בעלי פקודיא, היינו גיבורים במלחמתה של תורה, שהמה מסוגלים ביחוד למלחמה טבעית".

רבי שלמה קלוגר זצוק"ל  ב"חכמת התורה" שואל על דברי הפסוק: "מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי", מדוע כינה משה כאן את המטה בתואר: "מטה האלוקים"? וביאר על פי מה שכתבו הקדמונים והובא ב"פרדס רימונים" לרבינו הרמ"ק זי"ע (שער י"ז פרק ד),כי הנהגת הנס למעלה מדרך הטבע שורשה מן השם "הוי"ה" המהווה כל הוויות, ואילו הנהגת הטבע שורשה מהשם- אלוקים (בכתיבה עם האות- ה')  שהוא בגימטרייה –'הטבע'.

ומאחר שמשה בחר לנהל את המלחמה כנגד עמלק בדרך הטבע, שהרי מטעם זה אמר אל יהושע: "בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק", בדרך הטבע, לכן הבטיח משה לסייע לו, "מחר אנכי נצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי", אני אשתמש עם המטה כדי לעורר את הנס הטמון בתוך הטבע שהוא בגימטרייה "אלוקים".

לאור דברי הנצי"ב מבאר מו"ר הגר"פ פרידמן שליט"א  את דברי חז"ל על המשנה בראש השנה (כ"ט)  על הנאמר  במלחמת עמלק (שם י"ז-יא): "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל", שואלת המשנה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה"?!  אלא לומר לך בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו נוצחות ואם לאו היו נופלות".

במבט ראשוני לא מובנת שאלת המשנה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה", הרי ראינו  בפרשות הקודמות  את הכוח הגדול שהיה למשה רבינו לקרוע את הים לישראל בידו, כפי הנאמר: (שם יד-כ"א): "ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה וישם את הים לחרבה", ואחר כך החזיר בידו את הים על המצרים (שם כ"ז) : "ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בוקר לאיתנו", מה א"כ הפלא הגדול שניהל  משה רבינו בידיו הקדושות את מלחמת עמלק?!

אך לאור דברי הנצי"ב שהמלחמה עם עמלק הייתה צריכה להתנהל במישור הטבעי, כדי לבטל את הספק שנכנס בליבם של ישראל: "היש ה' בקרבנו" - בתוך הנהגת הטבע, מובנת הפליאה של המשנה: "וכי ידיו של משה עושות מלחמה". כי הן אמת שהיה בכוחו לנהל בידיו את המלחמה כנגד עמלק, אולם הלא מלחמת עמלק הייתה בדרך הטבע, כי מטעם זה ציוה משה ליהושע לבחור לו אנשים גיבורים, אם כן איך ניהל משה את המלחמה עם הרמת ידיו שזה הלא למעלה מהטבע?!

על כך מבאר התנא: "אלא לומר לך בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו נוצחות, ואם לאו היו נופלות". כלומר, מה שהרים משה את ידיו יותר מאשר היה כדי להילחם עם עמלק, הוא בא כדי לעורר את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, שידעו נאמנה שאפילו כשהם פועלים בדרך הטבע כמלחמת עמלק על ידי יהושע, הם חייבים להסתכל כלפי מעלה להתפלל לפני השי"ת ולשעבד את לבם לאביהם שבשמים, כי רק אז יצליחו לנצח את עמלק, ועל ידי זה התברר להם בירור גמור שהקב"ה מנהיג את הטבע.

לאור הדברים מיושבות השאלות ממה כה התפעל יתרו:  "מה שמועה שמע ובא- "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק",  רש"י רצה ליישב בכך מה שפתח הכתוב בשם אלוקים: "וישמע יתרו את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו", וסיים בשם- "הוי"ה": "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים". לכן הוא מפרש ששמע את הנס של קריעת ים סוף שהיה למעלה מדרך הטבע מהנהגת השם -"הוי"ה", והנס של מלחמת עמלק שהיה מלובש בתוך הטבע מההנהגה של שם אלוקים. וזהו  פירוש הפסוק: "וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו", היינו מלחמת עמלק בתוך הטבע משם אלוקים, "כי הוציא ה' את ישראל ממצרים", הנס של קריעת ים סוף למעלה מן הטבע מהשם "הויה".

שילוב זה של שתי ההנהגות שהנהיג השי"ת את עם ישראל עורר את התפעלות יתרו, ובעקבותיו הצטרף ללגיונו של מלך.

עבודתנו הרוחנית היא הפנמה יום יומית בידיעה ובהרגשה, שהקב"ה מנהיגנו ומנהלינו בתוך הטבע ומעל הטבע.