דוד ברוורמן

יִצרי הנעורים

 פעם קרא רבי חיים מצאנז זי"ע  לאחד התלמידים שלו שאל אותו: "אם היית כאן לבד ומוצא עכשיו 500 רובל על הרצפה, מה היית עושה?" אמר לו התלמיד: "עושה השבת אבדה!" בתגובה אמר לו הרבי "שקרן!", שאל הרב תלמיד אחר אותו שאלה, אמר לו התלמיד "אני לוקח את הכסף לעצמי!" אמר לו הרבי אז אתה  גנב!   המשיך הרבי ושאל תלמיד שלישי אותו שאלה, ענה התלמיד: הרי יחד עם ה500  יגיע היצר הרע... ואז יתנהל מאבק איתנים בין היצרים שבי. האמת שאינני יודע בירור לבסוף מי ינצח! אך מאבק יהיה גם יהיה!  חיבקו הרי בחום ואמר: אתה דובר אמת, למדת להכיר מה עומד מולך בחייך היהודים על אדמות.

פרשת בראשית מתארת בסופה את התדרדרות אנשי העולם לשפל הנמוך ביותר עד למקום שבו התחרט בורא עולם  בעצם בריאת העולם. פרשתנו " נח " פותחת בתיאור הסוף המכאיב עם חורבן העולם בפועל ע"י מי המבול.

לאחר המבול, מי המבול שקעו, האדמה החלה להתייבש, ולאחר שנת שהייה בתיבה, יצאו נח ומשפחתו אל העולם השמם. הדבר הראשון שנח עשה כשרגליו דרכו על האדמה היה הקרבת קרבנות לבורא. הקרבת הקרבנות הללו השפיעה לטובה על ההיסטוריה כולה בעקבותיה מודיע הקב"ה שהמבול היה חד פעמי ולא יהיה שני לו כפי הנאמר: " וירח ד' את ריח הניחוח ויאמר ד' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם  כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח כ"א)

רבים מהמפרשים תמהו לפשר הסיבה לאי חורבן העולם בשנית וזאת מפני: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו", הלא בפרשת בראשית מפרטת התורה את הסיבה לחורבן העולם: "וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום... וינחם ד' כי עשה את האדם... ויאמר ד' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה." (שם ו, ה-ז) - הרי שסיבת היות "יצר לב האדם רע מנעוריו" הביאה להשחתת תבל ויושביה. והתמיהה עולה מאליה, היאך היות יצרו רע מנעוריו תגרום מחד להשחתת עולם ומאידך תביא הבטחת קיומו? היאך יעשה קטגור סנגור? אדרבה, אם יצר לב האדם רע מנעוריו, אזי האדם עתיד לחטוא ולקלקל, והעולם יזדקק חלילה למבול נוסף על מנת לסלק את השפעתו השלילית ולחדש את פני האדמה ואת האנושות!?

רבנו סעדיה גאון מסביר את המילה "כי" במשמעות של "אף על פי". כלומר, למרות שיצר לב האדם רע, הקב"ה נמנע מכאן ולהבא להוריד מבול על הארץ. אולם, יתר הראשונים פירשו כפשוטו: "כי" במשמעות של נימוק. יש להתבונן מהו הנימוק. עיקר העיקרים יש לברר ולהעמיק מה פשרה של המילה: "מנעוריו" האם הכוונה שהאדם נולד חלילה רע ופגום? מה א"כ הטענה עליו אם יבחר לחטוא? וכיצד זה מסתדר עם דברי הפסוק שלמדנו שלמה המלך בקהלת (ז' כ"ט) : אשר עשה האלוקים את האדם  ישר" ?!

מבאר הגאון רבי אשר וייס שליט"א "אכן, כשנדקדק באלו המקראות נגלה את ההבדל ביניהם: לפני גזירת המבול נאמר "וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום" - כל יצר, רק רע, וכל היום. הכל ובתמידות. לעומת זאת לאחר המבול כשעלתה מחשבה לפניו וגזרה חכמתו יתברך שלא יוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם כתיב "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". אין כל יצרו רע אינו חורש רק רע, ואינו אוחז ברעתו כל היום.

ובמה נשתנה אופיו של האדם מקודם המבול לאחריו? התשובה היא-  עסק לימוד התורה. העולם שלפני המבול, לא היה בו עסק התורה. כך שנינו בתנחומא ריש פרשת בחוקותי "אדם הראשון אילו שמר את התורה לא היה מת". לא כן עולם שאחר המבול. נח ובניו יצאו מן התיבה, עסקו בתורה. "מכל הבהמה הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל מכאן שלמד נח תורה". וכן הוא אומר "ותלך לדרוש את ד' " - "לבית מדרשו של שֵם" (בראשית כה, כב, וברש"י שם). עולם שיש בו תורה שוב אין "כל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום". כן הודיענו נותן התורה "בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין ותורה שמה". נח מצא תבלין זה זכה וזיכה לכל העולם. הוא וזרעו קיומו של עולם - על ידי עסק התורה."

אך ישנה תשובה נוספת של רבי שמשון רפאל הירש זצוק"ל בביאורו על התורה על השאלות הנ"ל ישוב נפלא ובו מסר חינוכי גדול ועצום.  ננסה להתמקד בנקודה אחת מתוך מאמרו הנרחב בסוגיה זו.  הנקודה הראשונה שמלמדנו הרב היא, שההבנה בדברי הפסוק: "רע מנעוריו"  איננה כפשוטם של מקראות שהאדם נולד רע מראש. אלא יש כאן הבנה חדשה למושג החינוכי ששמו "תקופת הנעורים"  וזה לשונו:

"מה משמעות "נעורים"? - ההוראה המקורית של "נער": לנענע, ולהשליך מעליו. כך נאמר אצל שמשון הגיבור : "אנער" (שופטים ט"ז, כ), "נוער כפיו מתמוך בשוחד" (ישעיה לג, טו). מכאן "נעורת": פסולת של פשתן. וזו גם משמעות "נעורים": צעירים רוצים להתפתח מתוך עצמם. רשמים טובים או רעים אינם נקלטים בם דרך קבע. טבע הנער עודנו בתכונתו המקורית, טרם התעטף בטלית של חנופה... עודנו "מנער" מעליו רשמים טובים ורעים. צעירים אינם לא צדיקים ולא רשעים. "

כלומר ה"רע מנעוריו" הוא הרצון לנער מעצמו מוסכמות כאומר להוריו ומוריו: " בבקשה, אל תגידו לי מה לעשות"... ילד מגיע לאוויר העולם עם יצר מרידה מולד! והוא רצון לפרוק מוסכמות. רצון זה שתי פנים לו מחד רוצה לפרוק את המוסכמות החיוביות אך מאידך גם את ההתנהגויות השליליות שהוא רואה בסביבתו או מוצא בעצמו הוא מעוניין לפרקם ולהשליכם.

וכאן מעיר הרש"ר הירש על אלו החושבים שתינוק נולד רע במהותו: "אוי לו למי שסבור שהילד הממוצע הוא רשע ומרושע! מי שמכיר ילדים, יודה: לא! אין זה נכון, הנוער איננו מושחת, יצר לב האדם איננו רע מנעוריו. לא מנעוריו ישאף האדם אל הרע. בזמנים רגילים – מִסְפר המבוגרים השואפים אל הרע הוא רב ממספר הצעירים...וכך נטע הקב"ה בלב כל אדם את השאיפה לעצמאות – כדי לחשל את אופיו בדרך הטוב. עצמאות זו מתגלה תחילה כ"נעורים": הצעיר משלח רסן, "מנער" ופורק את העול. אך משהוא מגיע לכלל הכרה, שתכלית המצווה היא חירות ולא הגבלה, הרי הוא מתמלא התלהבות נעורים, ונודר להתמסר לכל אידיאל נעלה."

יש להתבונן א"כ מדוע תכונה מורכבת זו מהווה סיבה למניעת חורבן העולם שוב?

התשובה לכך נמצאת בביאורו של הרב הירש  על בקשת משה רבינו לאחר חטא העגל: "ילך נא ד' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא". לאחר ששבר משה רבינו את הלוחות בעקבות החטא, ולאחר שפעל בביעור קני החוטאים. משה רבינו עולה שוב להר סיני כדי לבקש מחילה מהבורא על חטאם של בני ישראל ולקבל את לוחות הברית השניים. הנימוק של משה לבקשת המחילה הוא: "ילך נא ד' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא"  כולם שואלים הרי טענה זו תמוהה ביותר. הרי קשיות עורפם של בני ישראל, היא  היא הגורם לכך שהקב"ה  לא מתהלך בקרבם כבראשונה כפי הנאמר שם: " ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא" (שמות לב, ט)!? כיצד יתכן שקשיות העורף אשר גרמה לחטא, היא הנימוק למחילה?

ומיישב שם, אמנם עם ישראל הוא עם קשה עורף, אולם תכונה זו שתי פנים לה, מחד יש בה שליליות נוראה אשר הובילה לחטא העגל בפרסיה. אך מאידך יש בה את העוצמה של "עזות ד-קדושה" עם ישראל עתיד לעבור היסטוריה לא פשוטה, הם יהיו למודי סבל, יבואו עליהם גלויות, רדיפות ופוגרומים. מה יחזיק אותם? "קשיות העורף". ההליכה עם האמת עד הסוף, היא זו שמחזיקה ושתחזיק אותם נאמנים לבורא לאורך כל ההיסטוריה. איזו אומה יכולה לשאת בעול תרי"ג מצוות מלבד ישראל? מי יכול לעמוד מול הזרמים, הרוחות, הרדיפות והתלאות? רק עם ישראל, עם קשה עורף, אשר צועדים בגאון אל מותם כש "שמע ישראל" על שפתותיהם.

ובכך  ביקש משה לעורר סנגוריה על עם ישראל,  דווקא משום היותם קשי עורף, זה מה שמקנה להם נקודות זכות. הרי רק בזכות "העזות" של אברהם אבינו, שהגיע לבדו להכרה בבורא עולם, ועמד נגד עולם שלם של עובדי אלילים, אנו חיים היום כאומה יהודית.

רעיון נכון גם ביחס למבול: הסיבה שיצר לב האדם רע מנעוריו, היא הסיבה לכך שלא יהיה מבול. ומדוע?  מכיוון שהמילה "נער" היא מלשון התנערות. (או מלשון התעוררות וחידוש – ה"כתב והקבלה") נער שואף לעצמאות, והוא מנסה לנער מעליו כל עול. מצד שני, נער מצליח להתנער בקלות מהרגלים רעים והוא מסוגל להשתנות מהר. עצמאות זו מתגלה תחילה כנעורים, הצעיר משולח רסן, מנער ופורק את העול. אך כשהוא מגיע לכלל הכרה שתכלית המצווה היא חירות ולא הגבלה, הרי הוא מתמלא התלהבות נעורים, הוא מנער מעליו הכל והוא מוסר עצמו לאידיאל של התורה. (מתוך מאמרו של הרב שיינפלד שליט"א)

 מלמדנו הרב הירש בסיום דבריו: "אמת, צעירים עלולים לעשות את הרע – שכן טרם הורגלו להיכנע לעול מצוות. שליטה עצמית ומשמעת דומות עליהם כעול, ובשאיפתם לעצמאות "ינערו" עול זה מעליהם. אכן קשה להתגבר על עצמאות זו של הרצון. חוסר הבגרות השכלית מתווה עליה את תו העקשנות, אך עצמאות זו היא היא השורש של האישיות המוסרית שלעתיד."

זהו האתגר הגדול העומד בפנינו כמחנכי בני הנעורים לנתב כח אדיר זה לעבודת הבורא. ללמדם מחד להיכנע כלפי הבורא ותורתו. ומאידך להשתמש בכוח המרידה לנפץ את אלילי הכזב של העולם החומרני ותאוצותיו.