זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן
(יד', ב')

מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה
(תהילים לד', יג' - יד')

שתי פרשיות ייחדה התורה, באריכות ופרוט רב, לחטא הלשון - הדיבור בגנות הזולת. הלכות רבות נשנו בזה. ואם ישכיל האדם לשמור על לשונו כראוי - יהא העולם טוב יותר, נקי ונעים יותר.

אין ספק בלבי, כי ההשגחה העליונה כיוונה והוֹעידה את ה"חפץ חיים" (רבי ישראל מאיר הכהן מהעיר ראדין, הנקרא ה"חפץ חיים" על שם ספרו העוסק בלשון נקיה וטהורה) לעסוק בהרחבה בתורת הלשון. להעלות על סדר היום היהודי, את חשיבות שמירת הלשון. ולהקדים רפואה למכת התקשורת, שטרם התחילה להתפתח באופן מואץ ומדהים.

בשנים עברו, כאשר אדם ספר בגנות חברו בכפר מגוריו, בעיירתו או בעירו - לכמה אוזניים יכלו הדברים להגיע? בכפר סמוך לא שמעו מאומה, ובעיר אחרת כלל לא הכירוהו, כך שהכל נשאר בתחום מאד מצומצם.

החל מתחילת המאה הקודמת, כאשר הטלפון והטלגרף, ואחריהם שידורי הרדיו, התחילו לפעול - השתנה העולם. כיום יכול אדם לספר לחברו שנמצא בקצה העולם, בתוך שניות, חסרון וגנות של אחר. ובאמצעות הרדיו, הטלוויזיה, והאינטרנט, ניתן לדבר לספר ולהפיץ, למליוני בני אדם בו זמנית ומיידית.

כמה כואב ומצער, כי עולם התקשורת שיכול היה להביא ברכה לאנושות - הפך לקללה. מקור לרוע, שנאה ופילוג. כל כשלון או מעידה (ואף ספק מעידה) של אדם, מעמידים אותו בפני כיתות "יורי המילים", ללא כל התחשבות או רחמים. כל המילים היפות על "זכות הציבור לדעת", הן רק על מי שחלוקים עליו בדיעות. אך הן נעלמות, כאשר מדובר במי שחפצים ביקרו.

אכן היה זה בבחינת רפואה למכה.

אמת, כי גם כיום קשה לאדם להתאפק ולהמנע מחטא אבק לשון הרע. אך לפחות הנושא על סדר היום.

בציבור שומרי המצוות, עוסקים רבות בלימוד נושא זה ואף קיימים חוגים בכל הגילאים העוסקים בלימוד ושמירת ההלכות. כלשון הפסוק: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב. נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה" (תהילים לד', יג' - יד'). מתוך כוונה להרגיל גם ילדים וילדות בגיל צעיר לשמור על לשון נקיה.

זוהי דרך חיים, הלוואי ונזכה.

(מתוך הספר עלי ברוש)