שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן (יג', ב')
לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח, לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו... חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה (רש"י, בשם המדרש)
פרשתנו פרשת "שלח" היא מן הקשות ביותר להבנה.
כיצד יתכן שהדור כולו טעה. דור אשר רק לפני חודשים ספורים חווה את היציאה ממצרים. את עשרת המכות שהראו שליטה מוחלטת של הקב"ה בכל חלקי הבריאה. קריעת ים-סוף, אירוע שמצביע על יכולתו הבלתי מוגבלת של הבורא. ואחר כך קיומם בדרך נס במדבר, בירידת מַן מִשמים מידי יום, ובאר לשתיה לציבור אדיר של שנים וחצי מיליון איש ואשה, עמוד ענן ביום ועמוד אש בלילה.. והרי היה ברור להם כי יד ה' עושה זאת.
אם כן מה היה להם לפחד מיושבי הארץ, ענקים וגיבורים ככל שיהיו? היד ה' תקצר? פלא בלתי מובן.
הגאון הצדיק רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל, המשגיח הרוחני של ישיבת מיר, מביא בספרו "דעת תורה" מהלך לביאור הדברים.
במלחמה המתחוללת בלב כל אדם, בין יצרו הטוב והרע, באופן רגיל יצרו הרע יתגבר עליו. כנאמר (קידושין ל') "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו... ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו". כלומר אין אדם יכול בכוחותיו הוא לנצח במלחמה. רק עזר שמים המתערב, מציל ומביא את הנצחון לטוב.
כך מצאנו כאשר יוסף עומד בנסיון העריות. כשהוא נמצא במחיצת אשת פוטיפר, מגיע רגע של שבירה, נראה שהוא עומד ליפול - ואז נראית לו דמות דיוקנו של אביו והוא נָס ויוצא החוצה. זוהי התערבות של הבורא, כאשר כמעט רגע קט היצר הרע מנצח.
כאן, אומר המשגיח, כיון שבאו לבקש לתור את הארץ והראו כי אין הם מאמינים לדברי הקב"ה, הניח להם פתח לטעות. כלומר מנע מהם את עזרתו. ומעתה כבר אין שאלות. כי היצר הרע יפעיל את כל הדמיונות הפחדים והפיתויים, והאדם בכוחותיו הוא לא יוכל לעמוד.
ואכן היצר הרע העצים את הפחד מפני בני הארץ, וצייר בדמיון את כוחם, את הערים הבצורות ואת בני הענק. וללא עזר שמים, הגיעו למחשבה כי "בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א', כז'), דבר חסר כל הגיון.
אך כאמור, בהעדר עזר שמים - נצחון היצר הרע מובטח, וגם דברים חסרי כל הגיון מתקבלים על דעתם.
על האדם לעשות בכל כוחו, ולבקש עזר שמים בכל יום, כדי שיוכל להתגבר ולהתעלות.
אל יסמוך על עצמו ותבונתו בלבד.
(מתוך הספר עלי ברוש)