חשבתם פעם מדוע העולם נקרא "עולם"?
"עולם" הוא מלשון "העלם", העולם מעלים. את מי? את סיבתו...
אחת הדוגמאות המפורסמות לעובדה שאלוקים מעלים ומסתיר את עצמו מאחורי מעטה העולם היא נמרוד. נמרוד היה נינו של נח, הוא היה גיבור שהגיע לכס המלוכה בארץ שנער, וניצל את מעמדו הרם כדי להמריד את כל העולם נגד אלוקים. בעולמנו שולטת הבחירה בין טוב לרע, ע"י כך שהאלקים מסתיר ומעלים, כביכול, את נוכחותו. בעולם העלום ניתן לחטוא וניתן כמובן גם להמלט מן החטא.
התורה מציינת שאדם בשם "אשור" יצא מהארץ ההיא ובנה לעצמו עיר חדשה בשם נינוה. וכך נכתב: "מִן הָאָרֶץ הַהִוא יָצָא אַשּׁוּר, וַיִּבֶן אֶת נִינְוֵה וְאֶת רְחֹבֹת עִיר וְאֶת-כָּלַח" (בראשית י', י"א).
נעיין בדבריו של רש"י: "כיוון שראה אשור את בניו שומעים לנמרוד ומורדים במקום [באלוקים] לבנות המגדל, יצא מתוכם". אשור פחד שבניו יסחפו אחרי נמרוד והחליט לבנות לעצמו ולבניו עיר חדשה, כדי שהוא ומשפחתו לא יושפעו מהשקפותיו השליליות של נמרוד.
אם חשבנו שהסיפור נגמר כאן – טעינו...
הבה נראה אלו השלכות מרחיקות לכת קרו כתוצאה ממעשה "פעוט" זה.
מתי קרה הסיפור של אשור? בערך בשנת אלפיים לבריאת העולם. הבה נקפוץ כאלף שנה קדימה אל אנשי נינוה. התנ"ך בספר יונה מתאר שאנשי נינוה השחיתו את דרכם ונגזר על נינוה שתיהפך. הקדוש ברוך הוא ריחם על נינוה ושלח אליה את יונה בן אמיתי הנביא להזהיר את אנשיה שישובו מדרכם הרעה וייטיבו את מעשיהם. "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת"... ואכן, אנשי נינוה שבו בתשובה ונצלו מהגזירה. היה זה בשנת 3000 שנה ומעלה לבריאת העולם. יותר מאלף שנים לאחר תקופת מגדל בבל.
מדוע זכו אנשי נינוה שאלוקים שלח להם מסר גלוי?
מי בנה את נינוה? – אשור! אלוקים חפץ להציל את אנשי נינוה משום שהוא זכר את זכות מייסדה – אשור – שבנה את העיר לכבודו של אלוקים, למען לא יושפעו בניו מהמרידה של נמרוד.
ומכאן למסר – אין פעולה שנעלמת, בפרט אם הפעולה נעשית לכבודו של אלוקים...
מסופר על שתי נשים צדקניות שבמשך עשרות שנים כתתו רגליהן בין שבילי העיירה כדי לאסוף מצרכים לכבוד שבת עבור עניי העיירה.
העשייה המשותפת קשרה את נפשן והן סכמו ביניהן שמי שתיפטר ראשונה מהעולם הזה תבוא אל חברתה בחלום ותספר לה "מה קורה שם למעלה...".
לאחר שמלאו ימיה של אחת מהן, היא באה אל חברתה בחלום, כפי שהבטיחה, ואמרה לה כך: "אין לי רשות לגלות לך מה אני רואה כאן. אני יכולה לומר לך דבר אחד. את זוכרת שבאחד מהימים הגשומים כיתתנו את רגלנו אל עבר ביתו של אחד הנדיבים, והוא לא היה בביתו, התאכזבנו מאוד. לפתע בדרכנו חזור ראיתיו, הרמתי את ידי ואמרתי לך – הנה הוא – שם, בפינת הרחוב...".
"דעי לך, שאלוקים 'רשם' שאני הרמתי את היד. גם על פעולה 'קטנה' זו קבלתי שכר...".
כל פעולה שאדם פועל לכבוד שמיים נרשמת לנצח...
אמנם העולם נקרא עולם, אך שום פעולה אינה נעלמת...