"וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כ"ח, י"א).

"ויפגע במקום", מהי משמעות המילה "פגיעה"?

התלמוד (ברכות כ"ו) מסביר ש"פגיעה" הכוונה תפילה. התלמוד מסתמך על פסוק בירמיהו: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, ואל תישא בעדם רינה ותפילה, ואל תפגע בי" (פרק ז', ט"ז).

שלושת האבות – אברהם, יצחק ויעקב - תקנו את שלושת התפילות שאנו מתפללים בכל יום. אברהם תיקן את תפילת שחרית, יצחק תיקן את תפילת המנחה ויעקב תיקן את תפילת ערבית.

אגב, דבר מעניין, רמז לתפילות שתיקן כל אחד מהאבות נמצא באות השנייה של שמו. אברהם – בוקר, יצחק – צהרים, יעקב – ערב.

הרב ישראל מאיר לאו בספרו "יחל ישראל" על מסכת אבות (פרק ב' משנה י"ג) כותב שקיימת משמעות עמוקה לעובדה שכל אחד מהאבות תיקן תפילה בזמן המסויים שלו.

לכל אדם במשך שנות חייו ישנן כמה תקופות. תקופת "שחרית" - זמנים של זריחה והתקדמות, דינאמיות והתחלה חדשה. תקופת "צהרים" - רגעי השיא, זמנים בהם ההצלחה מאירה פנים. וישנה תקופת "ערבית", הרומזת למצבי השקיעה והחושך.

אברהם גילם בדמותו את תפילת "שחרית". כל חייו היו במצב של התחדשות והתקדמות, הוא בא מבית של עובדי אלילים והתקדם בכוחות עצמו. איש מצליח עלול להתפאר בהצלחתו ולומר לעצמו: "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". אברהם מתקן את תפילת שחרית, לאמור שרצונו להודות ולהתפלל על הצלחתו, ולא לתלות אותה בכוחו הוא. רבים מהאנשים שוכחים את הבורא ברגעי ההצלחה...

יצחק, גילם בדמותו את תפילת הצהריים. יצחק נולד אל תוך חממה רוחנית, הוא התקדש בעקידה ולא יצא לגלות. יצחק מתפלל את תפילת הצהריים, לאמור – גם כשהכול מתנהל על מי מנוחות ואין עליות וירידות, בכל זאת צריך להתפלל...

יעקב, בשונה מאביו וסבו, ידע חיים רוויי צער, צרות ורדיפות. עשיו רוצה להורגו, לבן מרמה אותו במשך שנים, עשרים ושניים שנים של שכול... יעקב מגלם את תפילת "הערב", את מצבי החושך של האדם. גם במצב של צרות, אין להתייאש ויש להמשיך ולפנות בתפילה אל בורא עולם...

בפרשתנו מוזכרת תפילה נוספת, מיוחדת מאוד...

רחל לא זוכה לילדים. במר ליבה היא פונה ליעקב ואומרת: "הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי" (ל', א').

רש"י מביא בשם מדרש (בראשית רבה ע"א), את הדו שיח שהתנהל בין יעקב לרחל. דו שיח שנראה על פניו מוזר.

"הבה לי - וכי כך עשה אביך לאמך, והלא התפלל עליה. מתה אנכי - מכאן למי שאין לו בנים שחשוב כמת. התחת - וכי במקומו אני אשר מנע ממך - את אמרת שאעשה כאבא, אני איני כאבא, אבא לא היו לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני" (רש"י).

רחל באה בטענה ליעקב: אביך יצחק התפלל והעתיר לאלוקים כדי שרבקה אמך תזכה ללדת - "ויעתר יצחק לנוכח אשתו כי עקרה היא" (בראשית כ"ה, כ"א). עשה גם אתה כמו שעשה אביך והעתר עלי בתפילה... יעקב שמע את הבקשה וענה לה: אני לא באותו מצב של אבא. לאבא לא היו ילדים ולכן הוא התפלל, אבל אני, לי יש ילדים, מאחותך לאה, ממך מנע אלוקים פרי בטן ולא ממני...

כשקוראים את הדברים אי אפשר שלא לתהות. האם כך מדבר יעקב אל רחל, שצרותיה מעיקות על ליבה.

הדברים ארוכים מאוד, ניגע בנקודה קטנה שכותב הרמב"ן:

יעקב יודע שעל פי דרך הטבע רחל אינה יכולה לזכות לילדים. כדי שיתרחש נס היא צריכה להתפלל תפילה אמיתית מעומק הלב. כל עוד הוא נמצא ב"תמונה" ורחל סומכת עליו ועל תפילתו, תפילותיה אינן נאמרות במלוא העצמה. באיזושהי פינה בלב רחל סומכת עליו. לכן, עם כל הצער הוא מחליט לתת לרחל תחושה שהוא, כביכול, "מנתק" את עצמו מהרגשותיה, התפילה צריכה להיות שלך...

אומרת רחל לעצמה, עכשיו אני לבד במערכה, אין לי יותר על מי לסמוך, ואז היא מתחילה לבכות ולהתפלל מתוך תחושה שאין לה להישען אלא רק על הקדוש ברוך הוא. תפילה מתוך תחושה כה קשה ויחודית מביאה ישועה. ואכן, כותבת התורה "וישמע אליה אלוקים".

כולנו צריכים ישועה, כל אחד בתחומו. יעקב מלמד אותנו כיצד נגרום לכך שהתפילה תתקבל. כשאדם יודע שאין לו על מי להישען אלא רק על אלוקים, תפילתו מתקבלת... 

רעיון זה נלמד מפסוק נוסף: "כל אלמנה ויתום לא תענון, אם ענה תענה אותו כי אם צעק יצעק אלי, שמע אשמע צעקתו" (שמות כ"ב, כ"א). אדם רגיל, כשמישהו מציק לו הוא פונה לאביו, אישה פונה לבעלה, אולם יתום ואלמנה שאין להם מושיע, הם פונים אלי - "כי אם צעק יצעק אלי", ביודעם שה' הוא היחיד שיכול להושיע. במצב כזה מבטיח אלוקים "שמע אשמע צעקתו".