"אלה תולדות נח", במילים אלו נפתחת הפרשה השנייה בתורה, העוסקת רובה בהצלת נח ומשפחתו מן המבול.

"ויאמר ה' אל אברהם", מילים אלו פותחות את פרשת לך לך, הפרשה השלישית בתורה, בה אנו לומדים על דרכו של אברהם אבינו.

מדוע נסמכה פרשת נח לפרשת לך לך?

הסיבה הראשונה היא כרונולוגית. נח ובניו זכו לבנות את התשתית לבנינו של העולם החדש, שקם לאחר המבול. מתולדותיו של שֵם בן נח, נולד אברהם, אשר ייסד וביסס את האמונה בבורא עולם, בעולם המתחדש. לפיכך, נסמכו שתי הפרשיות.

הסיבה השנייה, נעוצה ברובד עמוק יותר. נח, במעשיו ובפעולותיו בתיבה, זכה לבנות גרעין של חסד לאנושות המתחדשת. הוא זה שסלל את הדרך לאברהם אבינו, שהפך את מידת החסד לאחד משלושת העמודים, שעליהם העולם עומד.

כיצד זכה נח לבנות את גרעין החסד? באיזה אופן הוא הטביע אותו בעולמנו?

כדי לאפשר לנח ולבני ביתו לחיות בתיבה, בשעה שהעולם כולו טובע במי המבול הסוערים, נזקק הקב"ה לסדרת נסים תדירים אשר התרחשו בה:

הנס הראשון - עצם הישרדותה של תיבת עץ פשוטה במשך שנה תמימה, כאשר מי המבול שוטפים בשצף קצף את הארץ ואת כל אשר עליה.

הנס השני - התיבה היוותה מקום מקלט לבעלי חיים רבים מאד מאד מכל הסוגים ולכל צרכי מחייתם הרבים במשך שנה.

הנס השלישי - האור העל טבעי שהאיר בתיבה, שהייתה סגורה באופן הרמטי, ואיפשר לנח ולבניו טיפול שוטף בבעלי החיים. וכן כתב רש"י: 'צוהר - אבן טובה המאירה להם'.

הנס הרביעי - שמירת טריותם של המזונות הרבים שנמצאו בתיבה, לבל יתעפשו במשך תקופת המבול. וזה לשון רבותינו: "והקימותי את בריתי", אמר לו (הקב"ה): ברית אתה צריך, מפני הפירות שאתה כונס, שלא ירקבו ושלא יתעפשו ושלא ישתנו (ילקוט שמעוני פרשת נח ו', נ"ה).

האכלת הבהמות והחיות הרבות נעשתה במו ידיהם של נח ובניו. במשך שנה עסוקים היו במלאכה זו יום ולילה, עד כי לא יכלו לתת שינה לעיניהם. היה זה הנס החמישי, שהצליחו לתפקד במשך שנה שלימה ללא שינה.

וכך נאמר במדרש תנחומא:

"ולוקח נפשות חכם", זה נח שזן ופרנס את הבהמות. ומה היה מאכילן? את הגמל תבן, והחמור שעורים. יש בהמה שהיא אוכלת בשעה אחת ביום, ויש בשתיים, ויש בשלוש, ויש בשלוש בלילה, ויש באמצעו, ויש בקרות הגבר. אמרו רבותינו: שנים עשר חודש נח בתיבה, לא ראה שינה לא ביום ולא בלילה. שהיה עוסק וזן את הבריות שעימו, הרי: "ולוקח נפשות חכם" (נח פרק ב').

מדוע בחר הקב"ה בדרך זו כדי לפרנס את בעלי החיים שבתיבה? וכי לא יכול היה ה' לחסוך מנח את הסבל הנורא שהיה כרוך בהאכלת החיות? וכי לא יכול היה ה' לקיים את החיות בכל אותו הזמן באופן שהמזון עצמו יגיע אליהם ישירות, במקום הנס שנעשה לנח שלא ישן, כדי לעסוק במלאכה זו. בהכרח שבהתנהלות זו טמונה כוונה נסתרת.

עיון בחטאיו של דור המבול, ישפוך אור על הדברים.

נאמר: "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו" (בראשית ו', ב').

"ויראו בני האלוהים" - רשב"י קרא להון בני דייניא" (שרים ושופטים).

"אלוהים", פירושו בית דין. "כי טבת הנה" טַבַת כתיב, משהיו מטיבין אשה לבעלה, היה גדול נכנס ובועלה תחילה. "ויקחו להם נשים" אלו נשי אנשים (כלומר, אשת איש).

"מכל אשר בחרו", זה זכר ובהמה (מדרש רבה בראשית כ"ו, ח).

חטאם של דור המבול היה באיסורי עריות. זאת בנוסף לחטא המפורש בתורה, הוא חטא החמס והגזל, כפי שנאמר בפסוק: "ותמלא הארץ חמס".

נראה לכאורה שחטאי גזל ועריות, אינם קשורים זה לזה. עריות - התמוטטות המוסר, גזל - התמוטטות החברה. אך בהתבוננות מעמיקה יותר ניתן לומר, שגם עריות שורשם בגזל, כי הם גוזלים אשת איש מבעלה.

מטרת אנשי דור המבול היתה לספק את רצונותיו ותאוותיו של האדם. שום מגבלה מוסרית וחברתית לא עצרה אותם מלהשיג את מבוקשם. גם כאשר השגת המטרה היתה כרוכה בפגיעה בזולת, בממונו או באשתו.

התוצאה של הידרדרות אנשי דור המבול הייתה כלייה. שונו סדרי הבריאה, ובריאה מעוותת כזו אין לה קיום! אין לקב"ה צורך בבני אדם אשר השילו מעליהם כל ערכי מוסר.

העולם החדש, שהקימו נח ובניו, קם על יסודות של חסד ונתינה. מסיבה זו היו נח ובניו, מתייגעים בהאכלת בעלי החיים במשך שנה תמימה. פעולת הנתינה של נח ובניו לא נפסקה ולו לרגע, כל ימי המבול. נח הצליח לבנות את גרעין החסד כעובדה טבעית בתוך נפש האדם, על ידי החזרה הבלתי פוסקת על פעולות החסד בתוך התיבה. ברגע בו הפך החסד לתכונה בנפש האדם, יכלה היא לעבור בתורשה לדורות הבאים ובכך נמנע אבדון נוסף מיושבי תבל לצמיתות.

הבסיס להבטחת ה' שלא יביא עוד מבול לעולם, מתבסס על העובדה שהעולם החדש שיצרו נח ובניו מושתת על יסודות חסד ונתינה, ולא ישוב עוד לצורת החיים של אנשי דור המבול.

ממשיך דרכו של נח הוא אברהם אבינו, עמוד החסד, שהפך תכונה זו לאבן יסוד של קיום האדם והעולם כולו.