למכלול התופעות הנקלטות על ידי חושינו אנו קוראים בשם "טבע". ניסיון החיים של האנושות הביא להכללה הקרויה בפינו "חוק טבע". כאשר נוכחו אנשים לדעת כי חפץ פלוני נופל אל האדמה, וכמוהו עוד ועוד חפצים, הגיעו להכללה הקובעת כי כל הגופים נמשכים אל כדור הארץ, והרי לך חוק טבע. בעזרת ניסויים ניתן לקבוע "כללי התנהגות" כמותיים ולהעניק להם את השם: 'חוק המשיכה'. אין כל הוכחה מדעית לעובדה שקיימים חוקים אלה, ואין כל הסבר מדעי או הוכחה לכך שהם קבועים לעולם. מדעי הטבע מתבססים על ההנחה המוקדמת, שחוקי טבע קיימים בכל זמן ובכל מקום.

עם זאת, הסיבה להתנהגות הטבע תהיה תמיד מחוץ לתחום חקירת המדע, בשל היותה עוסקת במהות ובתכלית ובשאלות פילוסופיות לא כמותיות. לא תתכן חקירה מדעית בדבר סיבת חוקי הטבע ומקורם. אם מחר לא תזרח השמש, לא נוכל לתבוע את הטבע על "הפרת חוזה".

נדגים מדוע המדע אינו יכול להסביר את הסיבות להתנהגות. אם נשאל מדען: מהי הסיבה שחומר פלוני הוא דליק והאחר אינו דליק? תשובתו תהיה שקיים שוני בפוטנציאל החמצון של שני החומרים. כשנחקור מהי הסיבה לשינוי זה, הוא ישייך זאת למרחק שונה של האלקטרונים מן הגרעין באותם חומרים. משנמשיך לחקור מהי הסיבה למרחקים השונים, הוא יתלה זאת במספר קליפות אלקטרוניות שונות. כל תשובה שתינתן, תותיר מקום לשאלה נוספת בדבר הסיבה לתופעה. אל הסיבה הראשונית לא נגיע לעולם. כל תשובותיו של המדע אינן אלא שרשרת של תופעות נמדדות, אך את הסיבה הראשונית אל לנו לחפש בתחום המדע, באשר אין זה תחום פעולתו.

המדע מגביל את עצמו מראש לעיסוק בתופעות כמותיות ובשאלות: כמה? איך? הוא אינו עוסק במציאות רוחנית ובשאלות: לשם מה? מדוע? המדע גם מגביל עצמו מראש רק לתופעות שניתן לחזור עליהן כל אימת שרוצים.

בשל הגבלות אלו, ניתן לראות באמצעות השקפת העולם של המדע רק תמונה חלקית ביותר של העולם. המסתפק בתמונה חלקית מעין זו, דומה לאדם המאמין רק לחושיו, ולגביו לא קיימים כלל גלי רדיו, מכ"מ, קרינה קוסמית וכו', באשר הם אינם מורגשים בחושים.

מציאותם של "חוקי טבע" כלשהם, היא הכרח הגיוני לקיום חיים במובן המקובל עלינו. לו יצויר עולם שאין בו כלל חוקיות ארעית כלשהי, לא היה שייך המושג: ניסיון חיים, ולא היה מקום לבחירה חופשית, כיוון שהאדם אינו יכול לשער את תוצאות מעשיו. בדרך זו יכולים אנו להעז ולקרב לשכלנו את האפשרויות לסיבה של בריאת החוקיות בטבע. אולם מצד שני, הטבע הוא בבחינת ניסיון לאדם, אם יטעה לחשוב שהקב"ה מסר כוחות לטבע לפעול באופן עצמאי. זהו הליך החשיבה הכפרני הסבור שהאדם יכול לנצל את החוקיות שבטבע ולהשיג הישגים דרך השליטה על הסיבות הגורמות לדברים. מתוך ראיית מהלך העולם בדרך טבעית של סיבה ומסובב, עלול האדם לטעות ולחשוב שיש ביכולתו לנהל את הסיבות כחפצו, ולהשתדל בכוחו ובכישרונו להביא לתוצאות הרצויות. מבחינה דתית, צורת חשיבה כזאת היא פסולה בתכלית, ובעטיה מתרחק האדם מכל רגשות רוחניים.

האנשים המאמינים רואים בכל עניין טבעי את מעשה ה'. משל לְמה הדבר דומה? לאדם המסתכל מבעד חור המנעול, והוא רואה עט הכותב מעצמו על גבי נייר. אך טבעי הוא לפתוח את הדלת ולראות שאדם הוא האוחז בעט וכותב בו. הכופר המסרב להאמין בהשגחת האלוקים, משול לאדם המסרב לפתוח את הדלת, וממשיך להביט בעד חור המנעול. המאמין מכיר כי אין הטבע כולו, אלא כעט הנתון ביד הכותב.

יש המצביעים על נסים תמידיים המתרחשים בטבע, כמפל הטמפרטורות ההפוך וחידת אי התפוצצות השמש, למרות תהליכי היתוך גרעיני המתרחשים בה, ולומדים מכך את נפלאות ההשגחה העליונה.

ניתן בהחלט לקבוע, כי הבחינה העמוקה יותר להשגחת הקב"ה בעולמו היא דווקא הטבע, שהוא נס גדול ומתמיד. החיים עצמם והתמדתם מעידים כמאה עדים על יוצרם ועל השגחתו בתבל.

די להתבונן בפלא הקבוע של חיבור נשמה רוחנית וגוף, כדי להתפעל ולחוש את מציאות ה' ואת השגחתו התמידית. המדע אינו יכול להסביר את החיבור המופלא בין הנשמה לגוף (הבעיה הפסיכופיזית). אין למדע הסבר באיזו דרך מסוגל צער עמוק לגרום להפסקת פעולתה של המכונה הביוכימית פיזיקאלית הקרויה אדם! וכיצד יסביר המדע את העובדה כי הקיבה מכילה כימיקלים ואנזימים המסוגלים לעכל כל חומר חלבוני, אך היא עצמה אינה מעכלת. ולמעלה מזה, עם מותו של האדם מתחילה מיד הקיבה לפעול על עצמה. מהו אותו גורם מסתורי, שאינו מתגלה על ידי המדע, אשר בעוזבו את הגוף, עם המיתה, גורם לשינוי הטבע. כל חיי האדם פועל כוח הדואג לארגון הסדר המדהים בגוף ולשמירתו. אולם עם המוות חוזר הטבע ופועל , כדרכו, לפירוק ועיכול של כל העצמים הנתונים לשליטתו.

מה צדקו דבריו של אחד מגדולי הדורות האחרונים שאמר כי לפנים היו אנשים במדרגה גבוהה, שיכלו לתפוס את המהות הרוחנית בעולם. כיום, אנשים מתקשים להבין כיצד כל מעשי האדם ידועים ונרשמים בעולם אחר. למענם גלגל הקב"ה את התפתחות הטכנולוגיה, באופן שכל אדם המשתמש ברדיו, בטלויזיה וכדו', רואה בעיניו את המציאות של "סוף דבר הכל נשמע" (סוף קהלת). אף אנו נאמר כי חידושי המדע של העת האחרונה באו לקרב יותר את האמונה להכרתנו, ביודענו כי מקור החומר ברוחניות. ומכאן ילמד האדם מוסר השכל לעצמו: "את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם" (קהלת י"ב, י"ג).