ישנו מאמר חז"ל מרתק, המלמד עד כמה גרוע הוא אדם שהוא "צר עין" כלומר לא"מפרגן לאחרים"

חכמים קובעים שהאדם הוא כל כך גרוע, עד שגם הציפורים מרגישים את שמתחולל לו בלב.

וכך אומרים חכמינו:

במסכת סוטה דף לח ב אמר ר' יהושע בן לוי מניין שאפילו עופות מכירים בצרי העין שנאמר "כי חינם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף" (משלי א יז)

אחד ממפרשי הגמרא, הוא ה"מהרש"א"  (רבי שמואל אידליש) מסביר כי הציידים רגילים לפזר לעופות זרעים הרבה ואפילו שלא בשעת הציד כדי שיתרגלו אל המקום ההוא ואחר כך כאשר הציידים נותנים שם מלכודת ובתוכה זרעים באים העופות ונצדים.

אבל צרי עין החוסכים על הזרעים אין עושים כן וממילא העופות אין נמשכים אל המלכודת ששמו להם וזהו שאומר הכתוב "כי חינם מזורה הרשת" שלחינם הם מפזרים זרעים ברשת כיון שבעלי כנף מכירים את בעלי צרי העין ולא יבואו לאכול מאותם זרעים.

מדהים! חכמינו מסבירים שאין כאן תופעה פאבלובית אינסטקטיבית, אלא תחושה וןהרגשה של העוף, מה קורה לאדם בתוככי ליבו!

הדבר נועד ללמד אותנו כמה זה גרוע להיות צר עין, תובנה שחייבים להזכיר לעצמינו תמיד, אבל ממש תמיד.

מאמר שהתפרסם לפני מספר ימים, מלמד שחוקרים בצרפת לא למדו גמרא! ומנין אני יודע זאת? מאחר והם הגיעו למסקנה דומה רק כעת אחרי מחקר ארוך.

המאמר  שפורסם על ידי דר. אסף רוזנטל,‏ (מתאריך יום רביעי, 6 ביולי 2011) עוסק במה שהוא מכנה "חולדות מעופפות" ביונים שמזיקות לא מעט.

והנה כמה קטעים מהמאמר.

"בסביבתנו (ישראל) יש "היברידיזציה" – ערוב בין יוני בית ליוני סלע, המיזוג שפוגע ב"טוהר המין" של יונת הסלע גורם גם לריבוי פראי וללהקות ענק המהוות מטרד בערים"

"בניגוד למסורות וסיפורים המיחסים ליונה את "סמל השלום",היונים אלימות בהרבה (יונה ליונה) יחסית לעופות אחרים, זואולוג ידוע אמר כי "אילו היו ליונים מקורים וטפרים כמו לבזים …. הינו עדים לקרבות מדממים עד מוות" לכן "יונת-השלום" …. אינה יותר מאשר סמל"

"באילת ניתן לראות כל בוקר אלפי יונים עפות מזרחה לממגורות הגרעינים שבעקבה, אחרי שכל היום אכלו בעקבה חוזרות הלהקות לאילת, ללינה."

כשהגיעו לאילת להקות של עורב-הודי פחתו היונים, אלא שהעורבים מפחידים את תושבי העיר, העורבים נורים והיונים שוב מתרבות. בכל הערים הגדולות בעולם מהוות היונים מטרד.להקות ש"כובשות" כיכרות, פושטות על מצבורי זרעים, גורמות נזקים לגידולי חקלאות,...  בקיצור מהוות מטרד וגורמות נזקים. המטרידות והמזיקות ביותר הן היונים ה"עירוניות", במקומות רבים מתיחסים ללהקות היונים כמגיפה"

"היתה תקופה בה עסקתי בין היתר גם בלכידת יונים במטרה לדלל את אוכלוסיתן באזורים בהם נגרמו נזקים כבדים. את הלכודות חילקתי בין חברים שהיו מכינים מהן מעדנים."

"מאוחר יותר כשטיילתי בערי אירופה וראיתי את מאכילי היונים מכוסים בעופות מראש ועד כף-רגל, ניסיתי להתקרב ותמיד הייתי גורם לבריחה מבוהלת גם כאשר הצטיידתי במעט זרעונים לא היו מוכנות היונים לאכול מהיד אלא רק כאשר פיזרתי את הזרעים במרחק?"

"...מסתבר כי היונים מזהות את אישיותם של אנשים ויודעות להבחין בין מי שכוונותיו "טהורות" : מי שמתכוון להאכיל אותן, לבין מי שמתכוון לגרשן. צוות חוקרים צרפתים בדק את התופעה ופרסם את תוצאות הסקר ב-  published in the journal Animal Cognition.  לדברי החוקרים ה"יונים העירוניות" למדו להפיק את מירב התועלת מהסביבה העירונית ע"י זהוי מקורות מזון זמינים שאחד מהם הוא אותם "אנשים טובים" שמחלקים מזון ליונים."

"כ-30 מליון יונים ("פרא") כבשו את ערי אירופה, הקירבה לאדם נותנת יתרון ליונים, מיעוט האויבים הטבעיים – טורפים / דורסים, זמינות מקומות קינון  וזמינות מזון כל עונות השנה,"

"החוקרים ערכו שורת נסיונות לבדיקת כושרן של היונים לנצל את משאבי המזון ממקורות אנושיים ובאותה את לזהות אנשים "עוינים". החוקרים משערים כי ליונים "זכרון סיווגי" להבדיל בין מאכילים לעוינים, הכושר לזהות במהירות מאכיל מאפשר לבזבז פחות זמן על חיפוש ויותר זמן על אכילה ועיכול."

"החוקרים בדקו שני מאכילים, אחד שהיה מאכיל טבעי וקבוע ואילו השני היה עוין שהיה מגרש את היונים. בשני המקרים למדו היונים מהר להבדיל בין המאכילים. היונים נזהרו מהעוין גם כאשר המאכילים החליפו בגדים, כלומר היונים מזהות את תווי הגוף והפנים של האנשים, זיהוי שמאפשר ליונים ללמוד מהר את סביבתם האנושית וע"י כך להגיע למירב  הרווחיות מהחיים בסביבה העירונית."

"חוקרים ממכוני מחקר בפריס אומרים כי "המחקר מספק נסיון ראשוני להוכיח איך יונים מזהות ולומדות להפלות בין אנשים".

כלומר לדבריו, ד"ר רוזנטל ניסה להיות באירופה חלק מ"מאכילי היונים" אך אלו זיהו שמדובר באיש "רע" לדידם, ופשוט לא התקרבו.

ומי יודע אולי תזכורת שכזו, תגרום לנו לחשוב עוד מעט, ולנסות להיות קצת יותר טובים?