השם 'אנטישמיות' הוא שם מטעה. פירוש המילה אנטישמיות הוא שנאת הגזע השמי, צאצאיו של שם בן נח. שנאה זו אמורה לכלול את כל עמי המזרח התיכון ואזור המפרץ, ובראשם האומה הערבית. בפועל, המילה אנטישמיות משמשת אך ורק לשנאת יהודים. האנטישמיים מתרפסים בפני העולם הערבי ואינם שונאים אותו כלל.



האנטישמיות מלווה את העם היהודי מהיום הראשון שבא לאוויר העולם. בעולם העתיק שנאו את היהודים כי הם לא עבדו עבודה זרה. הנוצרים שנאו אותם כי הם הרגו את ישו. המוסלמים, משום שלא קיבלו את הדת המוסלמית.

לפני ההשכלה והרפורמה שנאו אותנו כי היינו מתבדלים. הצרפתים והגרמנים שנאו את יהודי מערב אירופה המתבוללים דווקא משום שניסו להתערות בחברה הכללית. הקומוניסטים החליטו שאנחנו קפיטליסטים, והגרמנים טענו בלהט שאנחנו קומוניסטים. היום שונאים אותנו שאנחנו מעיזים, ברוב חוצפתנו, לחסל כמה מחבלים שטובעים עד צווארם בנהרות של דם יהודי.



לתופעת האנטישמיות אין אח ורע בתולדות העמים. אין תופעות אנטי-סיניות, אנטי-יפניות, אנטי-אנגליות וכדומה. אין אומה בעולם שנאלצה להתמודד מול שנאה כה עמוקה המלווה את העם אלפי שנים.



דפי ההיסטוריה היהודית מוכתמים בעיקר בצבע אחד, צבע אדום. אדום כהה, סמיך. דמם של עשרות מיליוני יהודים שנשפך כמים על אדמות המזרח התיכון, ספרד, ולמעשה, בכל אירופה. אירופה הנאורה, אירופה היפה, זו שמתחלחלת עמוקות למראה גופתו המרוטשת של סאלח שחאדה, רב המרצחים.



העם היהודי עבר אין ספור גירושים, השמדות, טביחות, מסעי צלב, עלילות דם, התעללויות וגזרות קשות ואכזריות. למרות הכול, אנחנו כאן, חיים וקיימים, נושמים ומנהלים חיים.



 כיצד עברנו אותן תקופות אפלות, בלי נשק, בלי מדינה, בלי צבא?



האם הצבא והמדינה היטיבו את מצבנו? למעשה, הסכנה הקיומית בזמננו הרבה יותר גדולה. המדינה ה"חזקה" שלנו כמעט נמחקה מהמפה מספר פעמים. בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים דיבר משה דיין בקול בוכים על חורבן הבית השלישי. גם כיום, לאחר שישים ומעלה שנות עצמאות, צץ היטלר חדש שקורא להשמדת מדינת ישראל ונהנה מאדישות בין לאומית.



הכוח שלנו הוא כוח הרוח, כוח האמת הבלתי מנוצחת. אפשר לטבוח בנו, אבל אי אפשר לכבות את הגחלת. תמיד יישארו ניצוצות שידליקו שוב את הלהבה.



דווקא התקופה שבה עם ישראל ניסה לחקות את דרך הגויים, הייתה התקופה הנוראית ביותר בהיסטוריה היהודית. דווקא אז עמד העם היהודי כפסע לפני השמדה מוחלטת. הצבא הגרמני עמד גם בשערי הארץ. דיבורי הרהב על כך שניקח את גורלנו בידינו עמדו להימחץ מתחת לשרשרות הטנקים הגרמנים.

כוח התורה והמורשת היהודית הם שהחזיקו אותנו אלפי שנים, והם יתנו לנו כוח להתמודד בזירה הקשה של המזרח התיכון, השורצת אחמדיניזאדים, נאסראללים ושאר מרעין בישין. מי שאינו מחובר למסורת ולמורשת היהודית יתקשו להתמודד לאורך זמן מול האויב הערבי. עם בלי עבר הוא גם עם בלי עתיד. מי שאינו מחובר לשורשים, קשה לו להיוותר במקום המסוכן בעולם, מוקף במאות מיליוני ערבים הרוצים להשמידנו. מי שמחובר, יודע שכאן יזרח האור הגדול, כשנזכה לגאולה האמיתית. כאן, בארצנו הקדושה!