אברהם אבינו מצווה את עבדו אליעזר לצאת לארץ מולדתו ולחפש אישה לבנו יצחק. יש להניח כי כאשר הטיל עליו משימה חשובה זו, נתן אברהם בידיו כללים שעל פיהם יידע מי היא הנערה הראויה לבנו יחידו.

כללים אלו אינם מופיעים באופן גלוי ומפורש, אלא שמתוך מעשיו של אליעזר יכולים אנו לנסות להתחקות אחריהם.

כאשר אליעזר, עבד אברהם, מגיע לחרן, הוא עומד על עין המים ונושא תפילה להצלחת שליחותו. בחיפושיו אחר אשה לבן אדונו, מתחקה הוא אחר מידותיה של הנערה שאותה הוא מבקש: "והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה, ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק" (בראשית כ"ד, י"ד).

בבקשה זו מלמדנו אליעזר כי אף שלתכונת הנתינה חשיבות עצומה בבניין הזוגיות, אין היא מספקת כשלעצמה. הוא אינו מסתפק בנכונותה של הנערה לחלוק לו ממימיה, אלא הוא מבקש שמעצמה תבחין בגמליו הצמאים ותשקה גם אותם. בכך יידע כי שלמה נתינתה.

הענקה ונתינה אפשר שיבואו מתוך מעיין הרחמים של הנותן, ולא מתוך חשיבות הנתינה כשלעצמה. התעוררותו של הנותן להעניק מעבר למה שנתבקש, מלמדת כי אין נתינתו נובעת מתוך הרחמנות הטבעית, אלא מתוך הערכה לחשיבותה של הנתינה.

בעוד היענותו של הנותן למילוי צורכי המבקש מעידה על העובדה שגומל חסד הוא, הרי שהחיפוש אחר צרכיו של הזולת, מעבר לבקשתו, מעיד על רדיפתו את החסד. חסד הנובע ממקור זה, שלם הוא ואינו מותנה ברחמים.

תכונה זו יש בה כדי לסייע רבות לבניית הקשר הזוגי. בני זוג המעניקים זה לזה את מבוקשם, אינם מסייעים בכך לליבוי אהבתם. בהענקה זו משמרים הם את הקיים בלבד. אולם ההענקה מעבר לצרכיו של בן הזוג, היא שמשקה את גינת אהבתם ומשביחתה.

אלא שכדי להדביק יחד את הנפרדים, אין די בכך. יופי פנימי על אף שחשוב הוא, חיסרון יש בו – פנימי הוא ואינו נראה אלא למבקשים אותו. תורתנו מלמדת כי יש לייחס חשיבות גם למראה החיצוני. כאשר פוגש אליעזר עבד אברהם בנערה היוצאת לקראתו על העין, מציינת התורה: "והנערה טובת מראה מאד" (בראשית כ"ד, ט"ז).

אליעזר אינו מתרשם מיופיה החיצוני בלבד, אלא הוא מבקש לבחון אם יש התאמה בין חיצוניותה לפנימיותה.

הקשר הזוגי עשוי רבדים רבדים, ומחבר את בני הזוג בשלושה מישורים: בנפש (בגוף), ברוח ובנשמה. בגוף - מראה חיצוני, ברוח - מידות הנפש, בנשמה - בקדושת הנישואין. כאשר יש התאמה בשלושת מישורי הקשר הזוגי, גוברים סיכויי ההצלחה של בני הזוג.

לאחר שאליעזר מבחין במראה החיצוני וביופי פנימיותה, בוחן הוא את חוסנה הרוחני של הנערה המיועדת.

כשם שלכל אדם יש יעדים חומריים, כך יש לו גם יעדים רוחניים. ההבדל בין בני האדם ניכר בהעדפתו של יעד אחד על פני חברו. רמתו הרוחנית של האדם מוצאת את ביטויה בהקדמת יעדיו הרוחניים לאלו החומריים. העדפה רוחנית זו ניכרת במידת הצניעות.

הצניעות מלמדת כי נושאה מעדיף את פנימיותו על פני חיצוניותו. האשה הצנועה מודעת היטב למראה החיצוני, אך מצניעה אותו. הנוהגים במידה זו, מעידים על עצמם כי החשיבות שהם מעניקים לפנימיותם גוברת על חשיבותה של חיצוניותם.

לאחר שנענית הנערה לבקשתו, מתבונן אליעזר באופן שבו שואבת היא מים מן המעיין. "ותרד העינה ותמלא כדה ותעל" (בראשית כ"ד, ט"ז)- ראה שהיא אינה שחה עצמה לשאוב ככל השואבות, שזו אינה דרך צניעות... אלא ירדה לתוך העין ותעל.

מתוך התבוננותו מגלה אליעזר כי כל תנאיו התמלאו. טובת מראה היא, מעוטרת במידת הנתינה השלמה ויעדיה הרוחניים מבצבצים מתוך צניעותה. ראויה היא הנערה לבן אדונו בשלושת מישורי הקשר הזוגי.