המדען המשקיף על פעולות הטבע, מגלה בתופעות השונות כללים מסויימים. המדע עורך ניסויים רבים בהקשר לתופעות הטבע השונות. כאשר מסקנת כולן זהה, זוכות תופעות אלו לשם 'חוקי טבע'. חוק טבע אינו אלא רשימה סטטיסטית של התנהגות תופעות טבע. הציפייה והתקווה שהתנהגות זו תמשיך ותתמיד בעתיד, היא בבחינת אמונה בלבד. העובדה שגוף מסויים התנהג בצורה מסויימת ועמד במבחן של אלפי נסיונות, אין בה עדיין הבטחה להתנהגות דומה בעתיד. לדוגמה, העובדה ששעון תקתק בכל שניה במשך יממה, אינה מבטיחה שגם בשניה הבאה הוא יתקתק, שהרי יתכן ששעון זה פועל עשרים וארבע שעות בלבד. לכן, לשם קביעה עתידית, יש צורך להניח שהנהגת הטבע תהיה שווה תמיד. אולם האמת היא, שהתמדתה של פעולה מסויימת החוזרת על עצמה במשך זמן ארוך, מוכיחה את הישנות הפעולה רק עד אותו פרק זמן מדוד, ולא לגבי העתיד.

בפי רבים שגורה האימרה שחוקי הטבע מבוססים על חוקי הסטטיסטיקה, אולם אין בכך פתרון לבעיה שהצגנו. בנוסף, על הסטטיסטיקה עצמה עלינו להשתמש בהנחה כללית הקובעת שחוקי הטבע הינם אחידים. שימוש במילים: 'סיבה', 'תוצאה' והדומות להן, יש בו משום הטעיה. הטעיה זו מביאה לקביעת עובדות שאינן מוכחות, כלומר, עובדות המבוססות ביסודן על הנחות בלבד.

ביסוד הדברים מונחת גם השפעה פסיכולוגית. היא קובעת שכל עוד פעולה מסויימת מתמשכת בצורה אחידה, אנו מחילים עליה את הכללים של סיבה ותוצאה. במקום לעסוק במושגי הקדמה ואיחור של התנהגות מסויימת, אנו עוסקים בסיבה ומסובב. אולם זוהי טעות, כי לאמיתו של דבר, אין בטבע סיבות המביאות בהכרח ל'מסובב'. המדען המחפש הסבר לחוקי הטבע, שואף להגיע לניסוח חוק שיכלול בתוכו את מרב האפשרויות. אולם יש לדעת, שהתשובה נמצאת מחוץ לתחום החקירה המדעית. תחום המדע אינו עוסק בשאלות של מהות ותכלית או בשאלות שהן פילוסופיות ולא כמותיות. גם האדם הספקן ביותר יסכים, כי לא תיתכן חקירה מדעית אודות סיבותיהם של חוקי הטבע ומקורם. אם נשאל מדען: "מהי הסיבה שחומר פלוני הוא דליק, והאחר אינו דליק?" תשובתו תהיה, שקיים שינוי בפוטנציאל החימצון של שני החומרים. כאשר נוסיף לחקור: "מהי הסיבה לשינוי זה?" הוא יסביר זאת במרחק השונה שיש לכל חומר מן הגרעין לאלקטרונים. כאשר נמשיך לחקור: "ומהי הסיבה למרחקים השונים?" הוא יתלה זאת במספר הקליפות האלקטרוניות השונות בשני החומרים, וכן הלאה. כל תשובה שתינתן, תותיר מקום לשאלה נוספת על סיבת התופעה.

אל הסיבה הראשונית לא נגיע לעולם! כל תשובותיו של המדע אינן אלא שרשרת של תופעות נמדדות, שאינן מפענחות או מגלות את הסיבות הראשוניות להתרחשותן. את הסיבה הראשונית איננו יכולים למצוא בתחום המדע. יתר על כן, המדע מגביל את עצמו מראש - הוא עוסק בתופעות כמותיות בלבד, ובשאלות: כמה? איך? וכדו'. הוא אינו עוסק במציאות רוחנית, ובשאלות: לשם מה? מדוע? ועוד.

כאמור, המדע מגביל את עצמו מראש רק לתופעות החוזרות על עצמן, כאלו שניתן לערוך ניסויים אודותיהן. בשל הגבלות אלו המדע מצייר תמונה חלקית בלבד של העולם. המסתפק בתמונה חלקית מעין זו דומה לאדם המאמין רק לחושיו, ועל כן, מבחינתו לא קיימים גלי רדיו, מכ"מ, קרינה קוסמית ועוד. הן חושיו אינם מבחינים בהם. מן הראוי להדגיש, כי כל דעה הנאמרת על ידי איש מדע בנושא הסיבה הראשונית, או כתשובה לשאלות: 'לשם מה' או 'מדוע', הינה דעה אישית שלו, היא נושאת אופי של אמונה פרטית ואין להתייחס אליה כאל דעה מדעית.

מן הראוי להדגיש: אין להאשים בתמימות יתרה את המדען המאמין בחוקי הטבע. התנהגות הטבע אינה גורמת לספקות ולפקפוקים, ולכן הדרך לאמונה בטבע ובחוקיו הינה קצרה. אולם עלינו לזכור, שאמונה זו הינה חסרת בסיס הגיוני, על אף האחידות שאנו רואים בהתנהגות הטבע. נסביר את הדברים בדוגמה: מדען הצליח לנסח את חוק ההתמדה: גוף נע ממשיך בתנועה אחידה, כל עוד אין כוח חיצוני המשפיע עליו. אולם עדיין נותרת השאלה מי מניע אותו. אין כל תקווה שהמדע ימצא תשובה לשאלה יסודית זו.

לעומת האדם המאמין בטבע ובחוקיו בלבד, ניצב המאמין בתורת ה'. הוא רואה בחוקי הטבע את רצון הבורא. הוא רואה בהתרחשות התופעות הטבעיות השונות ציות של הבריאה לבוראה. בחוקיות הטבע הוא רואה תכנית, שעל פיה ה' מנהיג את עולמו. קודם הזכרנו את השאלה, מי מניע את הגוף, הנע בלי מפעיל מוחשי. על שאלה זו עונה המאמין בתורת ישראל תשובה חד משמעית: "ה'!"