פרקליטי האבולוציה מנסים בכל כוחם לסנגר עליה מול מתקפות המוכיחות בעליל שהיא נוגדת את ההיגיון ואת המציאות. אולם הם למדו לדעת, כי תיאורית ההתפתחות ההדרגתית היא בלתי ניתנת להגנה. לנוכח הבקעה של חומת מגן זו הם המציאו דוקטרינה חדשה במטרה להגן על ההנחות הרופפות שלהם. הכוונה היא לתאוריה של מוטציה פתאומית. הם חזרו בהם מרעיון ההתפתחות ההדרגתית, ובפיהם היתה תשובה חדשה על השאלה, כיצד הפך הדג לזוחל וכו'. הם טענו, כי צורות חדשות התפתחו בעקבות תאונות פתאומיות. במהלך השנים, במקרה, הצטרפו שינויים אלו זה לזה, וכך השתנה המין.

דוקטרינה זו אינה פנטסטית פחות מזו של דארווין. השאלות המפריכות את שתי התאוריות הן זהות: היכן הם המינים השונים של תת-אדם שהתפתחו לשיטתם במהלך השנים? היכן הם האנשים בעלי הזנבות, הקרניים, הפרסות, הכנפיים או כל אחד מאין ספור הווריאציות שיכולות היו להתפתח? מהי התאונה שהביאה לכך, לשיטתם, שכל המינים של תת-האדם ומאובניהם נעלמו כליל? ושוב, לשאלה המתחייבת הבלתי פתירה: האם הרעיון של שרשרת של תאונות או של מוטציות - אינו הפרוע שבדמיונות?

כדי להדגים את הענין נתבונן באיבר חשוב וחיוני – האוזן. האוזן היא מבוך של מרכיבים וגורמים רבים מיני ספור הפועלים בהתאמה מלאה. היא הופכת כל הסבר של מוטציה פתאומית למגוחך שבדמיונות. האוזן ממוקמת אסטרטגית בחלק העליון של הראש בשני צדיו. היא בנויה בצורה של מעגלים וחללים. תפקידם של מעגלים אלו לקלוט את גלי הקול ולתעל אותם לעור התוף. ממברנה זו עוביה רק עשירית המילימטר, והיא מורכבת משלוש שכבות. היא בנויה בצורה שאינה קולטת את הדי הויברציות כדי לא לעמעם את הקול. שורה מתוחכמת של מנופי עצם מחוברת לתוף האוזן במטרה להגביר. מנופים זעירים אלו: קורנס האוזן, הסדן והארכופים מעוצבים כל אחד בתחכום וביעילות בהתאם לתפקידיהם המגוונים. הם מעבירים את אימפולסי הקול ללימפה באוזן הפנימית, שם הם מעוררים אימפולסי עצבים ב-20 עד 30 אלף תאי השערות של עצב השמיעה. כדי לשמור על לחץ אויר שווה בשני צדי תוף האוזן, מחוברת האוזן הפנימית על ידי חצוצרת השמע ללוע, וכך מתאפשרת לשם כניסת אוויר. חישוב בסיסי מורה, שההסתברות להתפתחות אקראית של המרכיב הפשוט ביותר מכל אלה הוא אחד מול מספרים אסטרונומיים. אם נזכור את העובדה, כי מספר מרכיבי האוזן הוא עשרות אלפים, וכולם חייבים לפעול בהתאמה הדדית על פי תכנית-על, נווכח שרק מטורף מסוגל לטעון כי היווצרות האוזן היא תוצאה של מספר תאונות.

החיות הגדולות של הזמנים הקדומים, וכן סוגי חיות קטנות לרוב, נכחדו כל אחת בזמן שנקבע מראש על פי לוח זמנים שמיימי. חיות עתיקות רבות נספו במבול ונעלמו מזירת ההיסטוריה. חשוב להדגיש שדבר קיומם אינו מהווה ראיה כלשהי לתיאורית האבולוציה. היו כמה מינים של בעלי חיים, שהאבולוציוניסטים סברו שהם נכחדו מזמן, ולכן השתמשו בהם לצורך 'תארוך' השכבה שנמצאו בה. התברר, שבעלי חיים אלו עדיין קיימים היום. לדוגמה, האבולוציוניסטים הניחו, כי דג הקולקנט נעלם יחד עם הדינוזאורים לפני שישים מיליון שנה. מאובני קולקנט שנמצאו ברובדי סלע, שימשו הוכחה לכך שגיל רבדים אלו הוא שישים מיליון שנים. והנה, לאחרונה הוברר, כי דג זה נפוץ מאוד בימינו, וניתן למוצאו בשפע ליד חופי מדגסקר, שם דגים אותו הילידים כל ימי חייהם. המומחים עדיין נבוכים לנוכח 'החידה הקולוסלית', כיצד שרד הקולקנט במשך זמן כה רב. במשך כל עשרות השנים שהמלומדים סיווגו בהן דג זה יחד עם הדינוזאורים, ו'זיהו' על פיו את גיל הסלעים, דגו אותו הילידים והשתמשו בקשקשיו הנוקשים כדי לחספס צמיגי אופניים ש'התפנצ'רו'.

האבולוציה היא 'דת' שעיקשות גדולה ביותר מאפיינת את מאמיניה. כאמור, כאשר תשתית תיאוריה זו, כפי שהטיף לה דארווין, התרסקה לרסיסים, ונזנחה לחלוטין, ניסו מאמיניה האדוקים 'להחיותה' על ידי הוספת תיאוריה חדשה יותר של מוטציה פתאומית. הן 'מוטלאות' יחדיו על ידי הסברים דחוקים ובלתי מתקבלים על הדעת, הדורשים מן הדבקים בהן אמונה עיוורת מופלגת.

הסיבה האמיתית לעיקשותם, שבעטיה הם מסרבים לראות נכוחה את האמת, היא סירובם להודות שהבריאה נבראה על ידי בורא. גם זמן רב לאחר שהאבולוציה תשבוק חיים כליל לפי כל הדעות, עדיין ימשיכו לרקוח תיאוריות אחרות, במטרה לעזור לבני האדם לטשטש את האמת.

אילו השכילו המדענים לפזר את ה'ענן' הסמיך של הרמייה, היה העולם בימינו מכיר ביתר שאת ומתוך התפעלות את פלאי הטבע, וזאת לאור הידע הגדל והולך על מסתרי היקום. המין האנושי היה רואה במתרחש בעולם את ההוכחה הברורה לחכמתו האין-סופית של הבורא.

דוגמה אחת מיני רבות לקו חשיבה זה היא מחזור הגשם. מי האדמה נמצאים בשימוש מתמיד באמצעות מחזור פלאי המורכב ממרכיבים רבים. מחזור זה פועל רק לנוכח העובדה, שהמרכיבים השונים משלימים זה את זה. אילו היה חסר ולו רק מרכיב אחד של המחזור, אזי כל המחזור לא היה מתפקד. השמש משמשת כמשאבה אדירה, המעלה כמויות גדולות של אדי מים מן הימים, מן האגמים ומן הנהרות. כמויות גדולות של אדים אלו מתרכזות בעננים. הרוחות, נוסף לתפקידיהן הרבים, הן הסרט הנע הנושא את העננים על פני האדמה. הגשם היורד משקה את הארץ. כח המשיכה גורם לעודפי המים לזרום למעמקי האדמה או לים, ושם הם עומדים הכן כדי לחזור על התהליך. כל החיים תלויים במחזור גשם זה.

אילו היתה השמש קטנה יותר, היה קצב ההתאדות קטן מכדי לספק גשם לאדמה. אילו היתה השמש רחוקה יותר מכדור הארץ, היה קיים אותו מכשול. אילו היתה השמש גדולה יותר או קרובה יותר לכדור הארץ, היה קצב ההתאדות הופך את החיים על פני האדמה לבלתי אפשריים. כל יצור חי היה מתייבש מהר והופך לאפר. אילמלא היו הרוחות מתפקדות כתפקודן עתה, היתה חלוקת הגשם כה בלתי שווה, עד שפנים היבשות היה הופך למדבר. אילו היה כח המשיכה של כדור הארץ חלש כמו זה של כוכבי לכת אחרים, לא היה הגשם יורד, והמים לא היו זורמים כזרימתם עתה לים כדי להתחיל את מחזור הגשם החדש. לעומת זאת, אילו היה כח המשיכה חזק יותר, היה הגשם מוטח ארצה כברד ומשמיד את הצמחים. אילו היה כדור הארץ סובב סביב צירו לאט יותר, היה היום כה ארוך, עד שהצמחים היו מתייבשים על ידי השמש. מוצגת לפנינו תמונה מרהיבה של מכונה מעגלית מושלמת, ובה משאבה (שמש), ברכת אגירה (ים) ומוליכים (רוח וכח משיכה). כל זה מוכיח בבירור, שיד מכוונת ומתאמת, ידו של בורא העולם מנהיגה את העולם.

בחורף יורד הגשם בצורת פתיתי שלג. הוא מכסה את האדמה כשמיכת צמר ומגן עליה. האויר הכלוא בשמיכת השלג משמש כמבודד המרחיק את הכפור. צבעו הלבן של השלג דוחה את קרני השמש ומעכב את ההמסה. ללא שמיכת השלג היה הכפור משמיד את השורשים הישנים את שנת החורף באדמה. כשמתקרב האביב, נמס השלג בהדרגה ומספק מים לצמיחה חדשה. נתאר לעצמנו שמיכת שלג המחממת אותנו בלילה, ובבוקר, כשכבר איננו זקוקים לה, אנו יכולים לאכול אותה להנאתנו. סוג תופעות זה, שניתן להבחין בנקל ברבים דוגמתו, פוקח את עיני המתבוננים הבלתי משוחדים. אולי בבוא היום ישקלו מחדש גם חסידי האבולוציה את גישתם, ולא יתעלמו מהאמת ומהמציאות כבת יענה.