שגיאה מס' 1 - במהלך מלחמת העולם השניה הצליח הקולונל היהודי ויליאם פרידמן לפצח את צופן-העל היפני - "ארגמן". הגרמנים שידעו על ההצלחה האמריקנית, מיהרו לדווח על כך לבני בריתם היפנים. אך היפנים שהיו שבויים בקסמו של הצופן האגדי, סירבו להאמין כי הוא אכן פוצח, והמשיכו בהכנותיהם הקדחתניות למתקפה האדירה על נמל פרל הארבור.

שגיאה מס' 2 - במטה הצי האמריקני, הצליח סמל המודיעין התורן ליירט את הוראותיו האחרונות של האדמירל היפני ימאמוטו לחייליו, טרם הפצצת הנמל, ודיווח על כך לממונה עליו. הקצין המשועמם פקפק באמינות המידע המסווג וסירב לקבלו, בטענה כי אינו אמין. להערכתו צופן "ארגמן" אינו בר פיצוח. הוא הסביר לפקודו כי התשדורות "היפניות" מקורן במטה המודיעין של הצי האמריקני דווקא, ומטרתן אינה אלא בדיקת עירנותם של קשבי המודיעין הצבאי.

למחרת ההפצצה על נמל פרל הארבור הכריז הנשיא רוזוולט: "אתמול, ה–7 בדצמבר 1941, הינו תאריך המהווה אות קלון. ארצות הברית של אמריקה הותקפה בכוונה תחילה ובפתאומיות בידי כוחות הים והאויר של קיסרות יפן".

ארצות הברית הצטרפה רשמית למלחמת העולם השניה... וכל השאר היסטוריה!!!

תאוריית הכשל

שתי סיבות מרכזיות גורמות, כאמור, להחלטה מוטעית. האחת – מחסור בנתוני אמת והשניה – פרשנות לא נכונה של הנתונים. בהתבוננות לאחור מסתבר שרוב הטעויות הלאומיות והאישיות נגרמות לא מן הסיבה הראשונה, אלא דווקא מן השניה. ברוב המקרים "הכתובת" היתה על הקיר, החל בתעתועיו של היטלר במדינות המערב ועד למחדל "יום הכיפורים", עליו חתום המודיעין הצבאי הישראלי. 

מקורה של הפרשנות השגויה חבוי במבנה אישיותו ובתכונותיו של הפרשן. "אדם קרוב אצל עצמו" לימדונו חז"ל, ועל כן הוא יעדיף לפרש את הנתונים המונחים לפניו, לפי תפישת עולמו.

בעוד אנשי הימין מכנים את הפינוי מ"גוש קטיף" – גירוש, יעדיפו אנשי השמאל לכנותו בשם – התכנסות. בעוד המתנגדים לפינוי מלבנון יכנוהו – בריחה, המצדדים יראו בו מקור לתמיכה בינלאומית, במקרה בו תותקף חלילה מדינת ישראל. כל עוד לא יתרחש שידוד מערכות רעיוני המבוסס על כלל הנתונים ועל פרשנותם הנכונה, יעקדו אלו ואלו את הנתונים העובדתיים על מזבח רעיונותיהם וישתמשו בהם כדי להוכיח את צדקת דרכם.

מנקודת מבט יהודית ניתן לומר כי קבלת החלטות על בסיס נתונים חושיים בלבד, תוך התעלמות מהנתונים הרוחניים המצויים בעולמנו, משלבת בתוכה את שני גורמי הכשלון. המחליט החומרי סובל גם  ממחסור בנתוני אמת, הלא המה הנתונים הרוחניים, וגם מפרשנות לא נכונה וחד צדדית של הנתונים החומריים.

פרשנות שגויה ותוצאותיה

עם ההחלטה האלוקית להביא מבול על העולם, מצווה הקב"ה את נח לבנות תיבה. נח אינו בונה אותה במסתרים, אלא ברחובה של עיר. לשאלת העוברים והשבים עונה נח כי הקב"ה עומד להביא מבול על הארץ בסיבת חטאם. בני דורו שלא האמינו בנבואת הזעם הקיצונית, בזו לו. המדרש אף מתאר את השיחה שהתנהלה ביניהם:

-          "אמרו לו בני דורו: מה ראית לעשות ככה?"

-          "אמר להם :כך אמר אדונו של עולם, שהוא מביא מבול על עולמו".

-          "אמרו לו: אם יבוא מבול, לא יבוא אלא על ביתו של מתושלח" (כלומר, דהיינו על נח שהיה מבני בניו)". 

בני דורו של נח סירבו להתייחס לנתונים הרוחניים שהיו ברשותו. במקום זאת הם הכינו את עצמם להתמודדות מול איתני הטבע. במבט לאחור ניתן לומר כי בכך הם הביאו על עצמם את אסון "פרל הארבור" הראשון בהיסטוריה - את ה"מבול".

הכשלון השני התרחש כ-120  שנה לאחר מכן. אנשי דור הפלגה שחששו ממבול נוסף. לא הסכימו לקבל את הקביעה כי המבול התרחש על ידי ההשגחה האלוקית וכעונש על מעשיהם של בני האדם. במקום זאת הם העדיפו לתלות את המבול באסון טבע אקראי. לאור מסקנתם זו העריכו אנשי דור הפלגה כי אסון זהה עלול להכות בשנית: "אמרו, אחת לאלף שש מאות וחמישים שנה הרקיע מתמוטט. בואו ונעשה סמוכות אחד מן הצפון ואחד מן הדרום ואחד מן המערב, וזה שכאן סומכו מן המזרח".

ההחלטה לבנות את מגדל בבל התבססה על כשל בפרשנות הנתונים. במקום להתייחס למבול כאל עונש שמיימי על חטאי בני האדם, העדיפו אנשי דור הפלגה לתלותו באיתני הטבע וביד המקרה. כשלון, שלדברי חז"ל, הוביל לפיזורה של האנושות ולבלילת שפתה.

טעות לעולם חוזרת?

האם אנו חוזרים על טעותם של אנשי דור המבול? האם אנו שוגים בפרשנות נתונים מוטעית בה לקו אנשי דור הפלגה? מסתבר שכן.

הפרשנות המוטעית שהעניקו יהודים ל"אביב העמים" באירופה לאחר המהפכה הצרפתית, גרמה בעקיפין לשאננות לאומית, שהתרסקה אל מול צלב הקרס הנציונל סוציאליסיטי.

נסיונו ההרואי של העם היהודי לבנות מחדש את ביתו הלאומי בארץ ישראל לא הצליח לחסל את תופעת האנטישמיות הארסית והחמקמקה, המחליפה את צבעיה כזיקית. צריך להודות כי מדינת ישראל, אף היא לא פתרה את "שאלת היהודים" עתיקת היומין, ועד לרגעים אלו שוהה רובו של העם היהודי מחוץ לגבולות מדינת ישראל. 

לוקה בחסר גם ההערכה כי בניה מחדש של מערך החינוך הישראלי יקדם את הנוער ותעמידו במקומו המכובד והראוי לו לצידן של מדינות המערב.  הצד השוה שבכשלונות  אלו נעוץ באותה תפישה מוטעית המתעלמת מייחודו הרוחני של העם היהודי. היא מנסה לסגל לעם תכונות אוניברסליות, אך לשווא.

סיבת כשלוננו נעוצה בחוסר נכונותינו להודות כי לאורך שנים רבות התעלמנו מהנתונים הרוחניים המלווים את עמינו מזה אלפי שנים. מהעובדה כי גורלו של העם היהודי שונה במהותו מגורל שאר העמים. הנסיון להסביר במונחים ראציונליים את האנטישמיות הבוקעת מבנין האו"ם מאז הקמתו ועד לדו"ח גולדסטון העכשווי, הינו נסיון נפל אשר לא יצלח, ולו מפני שהוא מתבסס על נתונים חלקיים ומטעים. הנסיון להקנות ל"עזים שבאומות" – האומה הישראלית, חינוך אוניברסלי - המתאים לאומות העולם – נעוץ  באותה  תפיסה מוטעית. תמיד היינו "עם לבדד ישכון" ועם הבסיס הרוחני האיתן שלנו מסתבר שכך נשאר.

התעלמות מנתוני הרוח ופרשנות שגויה של נתוני החומר, גרמה לשני אסונות גלובליים. האנושות לא למדה מטעותם של בני דור המבול, וכנראה שגם אנו לא למדנו את מחיר פרשנותם השגויה של אנשי דור הפלגה.

במקום להשקיע את מירב מאמצינו וכישרונותינו בניסיונות הסברה מול האנושות, דבר שהוא חשוב כשלעצמו, מוטב היה לו היינו משקיעים בהעמקת הזהות היהודית של בנינו בארץ ישראל ובתפוצות. בכך נשכיל לתרגם נכונה את האותות הרוחניים המנשבים בדורנו ולא נחזור על טעויותיהם של אחרים.

אלא שקוץ בה באליה זו. ליבוי גחלתה של זהותנו היהודית יתכן שיעמוד בסתירה לתפיסת עולמם של מקבלי ההחלטות בארצנו, שבמקרה כזה יבחרו לתלות את פרשנותם למאורעות השונים בסיבות חומריות גרידא, והזהות היהודית לא תמצא את מקומה ביניהם.

להתראות במבול הבא? נקווה שלא.