"איזה עניין עם בר כוכבא, בסוף הכול הסתדר.."

ליל ל"ג בעומר תשס"ט, סיימתי הרצאה בחולון, עברתי ליד כיכר מלאה במדורות האש עלתה עד השמים,צעירים וצעירות קיפצו כגדיים ליד המדורות בליווי שירים ...לא בדיוק "בר יוחאי נמשחת אשריך"... נגשתי אל אחד המקפצים ושאלתיו, 'הלו סלח לי :לשמחה זו מה עושה?" ענה לי המוקפץ לא יודע ?! אך לחצתי עליו, בכל אופן מה קרה הלילה דווקא? למה מדורות? למה מוזיקה רעשנית כשיום העצמאות אחרינו?  הוא ענה לי : "תראה מה שאני הבנתי שהיה 'איזה עניין עם בר כוכבא, בסוף הכול הסתדר... השתדלתי לא לפרוץ בצחוק משוחרר, ושאלתיו מה העניין עם בר כוכבא שהסתדר בסוף, הקשור למדורות ומוזיקה לועזית... הבחור המוקפץ קצת התעצבן עלי ואמר 'עזוב אותי עם השאלות שלך תן לי קצת לשמוח ולהשתחרר' אתם הדתיים עם השאלות שלכם...הבחור חזר לריקודים סביב המדורה. ואני נשארתי מרחוק מהרהר בכאב ,מה יודעים הצעירים הללו ?נשמות טהורות אלו, אפילו על רבי שמעון בר יוחאי לא שמעו,רק איזה עניין עם בר כוכבא.... החלטתי לכתוב מאמר קצר לכבודו של אותו בחור שאיני יודע את שמו.

"ל"ג בעומר"

היום המיוחד והקדוש: "ל"ג בעומר" הוא יום הנוהגים בו מנהגי שמחה ושירה. בעיקר יום זה בא לידי ביטוי במדורות גדולות המאירות את השמים.  עיקר השמחה היא כמובן בהר מירון שם השמחה מרקיעה שחקים רבבות רבבות יהודים מכל רחבי הארץ והעולם עולים למירון לרשב"י  שם בתוך הציון האווירה היא של "יום כיפור " ומחוצה לו האווירה היא של "שמחת תורה" והשאלה נשאלת היא: "לשמחה זו מה עושה?" ממתי עושים שמחה על יום פטירה? הרי מבואר בספרי הקבלה שרשב"י הוא ניצוץ מנשמתו של "משה רבנו" יום פטירתו של משה רבנו הוא :יום ז' באדר הוא יום צום! מהי א"כ השמחה? חז"ל מבארים לנו שביום זה פסקו מלמות תלמידיו של רבי עקיבא .אך גם זה מאד לא מובן שהרי כל  ה-עשרים וארבע אלף תלמידים  נפטרו עד האחרון שבהם , איזה שמחה יש בכך שפסקו למות הרי לא נשאר אפילו אחד!! מה יש לשמוח על כך? מלבד זאת יש גם בתאריך משהו מאד סימבולי, התאריך העברי ל"ג בעומר יוצא ב: י"ח אייר, כלומר חי על יום פטירה...?  ובכלל מה ענין ההדלקה והמדורות?

ימים אלו שבין חג הפסח לחג השבועות שורשם נעוץ בשמחה. הרעיון הרוחני המסתתר מאחורי מצוות  "ספירת העומר" מבואר בספר 'החינוך' הוא כדי לבטא את כמיהתנו וכיסופינו  לקראת חג מתן תורה-שבועות וכשאדם מחכה לתאריך מסוים הוא סופר את הימים לקראת האירוע. כך שבתודעה היהודית ארבעים ותשעה ימים שבין חג הפסח לחג השבועות מוגדרים כימי "חול המועד" . אך לצערנו ימים אלו התהפכו משמחה לאבל עם האסון הנורא של פטירת עשרים וארבעה אלף –תלמידי רבי עקיבא הם נפטרו מפסח עד העצרת (שבועות) ומדוע? מה הסיבה הרוחנית לפטירתם ? רבי עקיבא עצמו מסביר לבסוף ,אחר פטירת כל התלמידים מה היתה הסיבה לפטירתם.כך נכתב במסכת יבמות :"אמר להם (רבי עקיבא)חבריכם לא מתו אלא מפני שלא נזהרו זה בכבודו של זה" ,-יש עוד גרסה והיא מובאת במדרש בקהלת "מפני שעיניהם היתה צרה זה בתורתו של זה", ובאיזה סוג מיתה נפטרו הם? חז"ל מלמדים אותנו על למעלה מתשע מאות סוגי מיתות ה"י(השם ישמור)  הקלה שבהם היא 'מיתת נשיקה' והקשה 'אסכרה'. מיתת נשיקה היא כמו להוציא שערה מכוס חלב .ואילו אסכרה היא כמו להוציא צמר הסבוך בקוצים זו מיתת חנק ה"י והם נפטרו במיתת אסכרה!  כתוב במהרש"א שזמן פטירתם זו התקופה הטובה בשנה לא קור ולא חמסין שלא יאמרו מסיבות רפואיות נפטרו! שואל ה"חפץ חיים" ורבינו "הבן איש חי" וכי על עוון כזה מקבלים מיתה??

הגמרא מספרת לאחר פטירת התלמידים היה העולם שמם מבחינה רוחנית. גדול התנאים ר"ע הסתובב לחפש תלמידים ולא היה למי להעביר את התורה. עד שהגיע לרבותינו שבדרום, ומצא שם חמישה תלמידים ויש גרסה שמצא שבעה תלמידים ומי הם: רשב"י,(סתם זוהר- רשב"י), רבי מאיר (סתם משנה -רבי מאיר),רבי נחמיה (סתם ברייתא -רבי נחמיה) רבי יהודה, ורבי יוסי. הם היו הבסיס החדש של ישיבת רבי עקיבא חמישה תלמידים ובכנס הפתיחה של הישיבה אמר ר"ע להם: "הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה זה בתורתו של זה, אתם לא תהיו כן! מיד עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה.

באיזה תאריך היה יום הקמת הישיבה החדשה של ר"ע? עונה רבנו החיד"א שקיבל מרבותיו מרב לתלמיד, שהיה זה בי"ח אייר, ל"ג בעומר! כלומר היום שבו היה מתן תורה מחדש היה ל"ג בעומר מה פשר הענין?

נאמר בתהילים "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" שב"י ר"ת: שמעון בן יוחאי. מלמדים אותנו חכמי הקבלה שהרי פסוק זה נאמר על משה רבנו ע"ה בעלייתו למרום להביא תורה לעם ישראל אך נרמז כאן גם שמו של רשב"י כי רשב"י הוא משורש נשמתו של משה, ומשה הביא ממרום ולימד, תורה שבכתב לעם ישראל והיא תורת הנגלה .ורשב"י הביא לעם ישראל תורת הנסתר  והוא "הזהר הקדוש" והזמן שניתן לו לגלות את סתרי התורה היה דווקא יום פטירתו :י"ח אייר ל"ג בעומר! וזהו גם ביאור האותיות ל"ג, אותיות גילוי מלשון לגלות כמו שנאמר בתהילים: "גל עיני והביטה נפלאות מתורתך" צריך את הגילוי כדי להביט ולהתבשם מנפלאות התורה.

רבי עקיבא ,גדול התנאים אשר משה רבנו התקנא בו ,כאשר הקב"ה הראה למשה רבנו את מעבירי התורה מדור לדור התקנא משה למראה גדלותו של רבי עקיבא, וביקש מהבורא שייתן לרבי עקיבא את הזכות לתת את התורה לעם ישראל ,אך בורא עולם ציווה את משה: לא, אתה תיתן את התורה. אך ידיעה זו מפתיעה ביותר כאשר אנו למדים על ההיסטוריה של רבי עקיבא אשר עד גיל ארבעים היה בור ועם הארץ והנה הגיע בתהליך קשה ומפרך לדרגת שיא של גדול התנאים "עמוד התורה שבעל פה" (נושא זה מצריך מאמר שלם מצד עצמו.)  וזכה להקים את הישיבה הגדולה בעולם! ובה למדו -24 אלף תלמידים תנאים. ורבי עקיבא הוא הרי מלמדנו את היסוד של "ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול  בתורה" כלומר אם אתה מחפש את 'הציר המרכזי' של כל התורה כולה, דע לך מצוות "ואהבת לרעך כמוך" זו המצווה ,ודרכה תבין את כל התורה. והנה דווקא לרבי עקיבא אצלו קרתה התקלה "שלא היו זהירים זה בכבודו של זה?" מסבירים המפרשים וודאי וודאי שלא מדובר במובן הפשטני של פגיעה בזולת כי אם כך היה  רבי עקיבא היה מטפל בבעיה מיידית. אלא זו הייתה התנהגות נסתרת ביותר בתוך הלב פנימה ,שם היה זלזול או צרות עין כמו שנאמר "לא תשנא את אחיך בלבבך" שנאה זו לא ניראה מבחוץ ככל, היא הייתה כל כך נסתרת  אפילו מרבי עקיבא  היא הסתתרה.  העלימו ממנו משמים את הסיבה כמו שנאמר "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" ור"ע עצמו  מסתובב כרב שכול מלוויה ללוויה ,כשמדובר בסדר גודל של 600 לוויות ליום ה"י !!,ואינו יודע את הסיבה למגיפה.

לאחר פטירת אחרון התלמידים. נשאר העולם שמם ,שממון רוחני אך עמוד התורה שבעל פה רבי עקיבא לא מתייאש והוא מקים מחדש ישיבה לרבותינו שבדרום, יש לו בין חמישה לשבעה תלמידים. וביום הקמת הישיבה התגלה לו הסוד הנורא למה פרצה המגיפה והיא :" זלזול בכבוד האדם-צרות עין"  ואו אז בשיעור פתיחת הישיבה הוא דורש מהם :  "אתם לא תהיו כמוהם אלא היו, א.אוהבים זה את זה .ב. מכבדים זה את זה.ג.יראים זה מזה". ומיד מלאו כל ארץ ישראל תורה!! מדהים! עם אהבת האדם,כבוד האדם.ויראת האדם(כלומר זהירות יתירה מלהיכשל בפגיעה בכבוד ובממון הזולת) הצליחו חמישה תלמידים למלאות את ארץ ישראל בתורה! כיצד?

התשובה לכך נמצאת -בתפילה אשר אנו מבקשים: "ותן חלקנו בתורתך" לכל יהודי ויהודי מאז "מתן תורה" ועד היום, מקצה העולם ועד קצהו , חלק מיוחד  ואישי בתורה.

"דרך ארץ קדמה לתורה"

את החידושים שלו את הראיה שלו את ההבנה המיוחדת שלו בתורה. מאז מתן תורה ועד היום ,התורה עצמה מצפה בכיליון עיניים לשמוע את החידוש וההבנה שלו בתורה.אך הבעיה היא שאותו חלק לא נופל בדרך כלל משמים צריך להתאמץ ולעמול קשה עד שהחלק המיוחד הזה יתגלה.וכיצד מביאים את היהודי ונשמתו לתורה ועמלה?

התשובה היא :על ידי אהבה, עידוד, מאור פנים,כבוד.רק אז כאשר יש את התנאים הסביבתיים הממריצים אלו יש לאדם חשק רב לחדש בתורה.אך כאשר המצב בין החברים בבית מדרש  הוא לדאבוננו הפוך, או אז התלמיד החי בתוך מציאות ביקורתיות, צרות העין בתורה, וחוסר פרגון. הוא מהפחד של עוד הערה ביקורתית מחניק את צפיותיו ושאיפותיו,  ומסתגר בקונכייתו ופורש מן התורה ח"ו.כך לא ניתן להעביר את התורה מדור לדור נקודה!

אפילו אם כעת יש ריבוי תורה אולי זה בגלל חוזקם הנפשי היצוק של התלמידים, אך מה יהיה עם הדור הבא? הכלל הוא "דרך ארץ קדמה לתורה" זה היה שורש חטאם של תלמידי ר"ע אך כמובן ברבדים עדינים היותר הבלתי נראים לעין אנושית. אך לפי ערך רום שגב קדושתם ציפו מהם ליותר והכלל ביהדות הוא:"צדיקים הקב"ה מדקדק עמם כחוט השערה" 'חוט השערה' של תלמידי ר"ע היה במידות אלו. ולכן גם סוג העונש היה 'מיתת אסכרה' שהיא חנק לסמל את המחנק הנפשי ששרר בין התלמידים.

גדלותו של היום הזה

התיקון היה בהקמתו מחדש של ישיבת  "רבותינו שבדרום" על הבסיס של שלושת העקרונות: "אוהבים זה את זה ,מכבדים זה את זה,ויראים זה מזה".יחד עם התורה של הרבי הענק שבענקים 'עמוד התורה שבעל פה' רבי עקיבא, אותה תורה של תילי תילים של הלכות על קוצו של יוד, אך בתוספת של שלושת העקרונות. כל זה קרה בתאריך: י"ח באייר ל"ג בעומר.את הגילוי גדול זה מגלה לנו רבנו החיד"א. מובן אם כן  גדלותו של היום הזה ,ל"ג בעומר,את האור הגדול שמכיל יום זה.

"רבי שמעון בר יוחאי"

תקופה מאוחרת יותר גדול תלמידיו של רבי עקיבא היה:"רבי שמעון בר יוחאי" הוא העביר את כל תורתו של רבי עקיבא ,כמו שהוא עצמו אמר לתלמידיו: "שנו מדותי, שמדותי תרומות מתרומות מידותיו של רבי עקיבא" כלומר שכל מה שאתם מקבלים ממני הכל ממה שלמדתי מרבי עקיבא.וביום הסתלקותו של רשב"י היה דווקא ביום י"ח אייר.ביום הזה קיבל רשות משמים לגלות כל סתרי תורה, סודותיה הטמירים פנימיות התורה הנלמדים עד היום מתוך ספר "הזהר הקדוש" אשר מקובלנו מרבותינו שהתחבר בשלוש עשרה שנות שהותם של רשב"י יחד עם בנו רבי אלעזר ,שם כשהיו פרושים לגמרי מכל העולם הזה נגלו  להם כל סודות התורה. אך נאסר עליהם  לגלותם .אך ביום הסתלקותו מן העולם הזה כינס את גדולי תלמידיו וגילה להם את כל אותם סודות ,הבית שהם שהו היה אפוף באש רוחנית גדולה ,היה זה היום של "קבלת התורה שבנסתר" ח"י באייר ל"ג בעומר. לג מלשון גילוי יום שבו נגלה הרבדים העדינים והפנימיים של כל מצוות ועומק התורה. כידוע התורה נדרשת בפרד"ס פשט,רמז, דרש,וסוד.היום הזה היה היום של שלמות הפרדס,השלמה של מתן תורה ההיסטורי ב-ו' סיון. מובן אם כן פשרה של שמחה מיוחדת זו ל"ג בעומר. השמחה הגדולה והמדורה דווקא בלילה ומדוע? התשובה היא : א.מפני אותם תובנות  של שלושת העקרונות אהבה, כבוד, ויראה, בין התלמידים .אשר ודאי זקוקים הם ליישמם כל הזמן. אך הזמן אשר האדם זקוק באופן מיוחד  לעידוד ומאור פנים  כבוד ואהבה זה בתקופות החושך שלו זמנים הקשים,או אז הארת פנים ובטויי אהבה הם "כמים קרים על נפש עייפה" ב. למדונו רבותינו שבזכות לימוד בתורת הנסתר נצא מהגלות האותיות : לג נמצאות  בגלות ובגאולה, הגלות והגאולה הם כמו: גל-גל ,הגלגל מתגלגל ,הגל של הגלות כעת הוא למעלה, והגל של הגאולה כעת הוא למטה ,אך הגלגל מתגלגל ,ובקרוב מאד יפציע השחר ונצא במהרה לגאולה שלימה .האור המאיר מתוך המדורות לתוך הליל חושך הגלות בא להאיר לנו ולסמן את החושך הזמני לגאולה המידית.

ל"ג בעומר שמח.