בתורת ישראל, ניתנת הדרכה לכל יהודי כיצד להתנהג מרגע היוולדו ועד ליומו האחרון. הדרכה זו אינה זקוקה להסכמה של מדע הרפואה. אולם יש לציין, שמדע הרפואה של ימינו מוכיח בצורה חד משמעית את ההגיון שבחוקי ההלכה היהודית. הדרכת ההלכה מתאימה להפליא לחוקי הביולוגיה והפיזיולוגיה שלפיהם פועל גוף האדם. מסקנה זו בולטת במיוחד בכללים המנחים את קשרי האישות של הזוגות הנשואים.

מבחינת פיזיולוגית יש שלושה שלבים במחזור החודשי של האישה. מעניין לראות, כיצד מבחינה כרונולוגית קיימת התאמה מדויקת להפליא בין המסורת היהודית לבין מדע הרפואה, באשר לשלושת שלבים אלו.

התקופה הראשונה - פרק הזמן שבו מתפרק הקרום הרירי המצפה את פנים הרחם, התפרקות הגורמת להפרשת דם האישה. תקופה זו זהה לפרק הזמן שנקבע לכך במסורת היהודית. הרפואה והמסורת היהודית כאחד מכנים תקופה זו בשם "וסת".

התקופה השנייה - התקופה של שבעת הימים שלאחר הוסת. מכונה ברפואה בשם "תקופת השגשוג". בפרק זמן זה מתחדש הקרום שנהרס בשלב הקודם. תקופה זו חופפת במדויק לתקופה הנקראת ביהדות: "שבעת הימים הנקיים".

עם סיומם חל "מועד הביוץ", כלומר, היפרדותו של התא הקרוי "ביצית" מהשחלה. זהו תהליך המתרחש מדי חודש בחודשו על ידי המחזור החודשי. זאת, כדי שתוכל האישה להרות, אם יבוא תא זה במגע עם תא זרע ממין זכר. "מועד הביוץ" חופף לזמן שלפי דיני היהדות האישה טובלת בו במקווה טהרה, לאחר תום "שבעת הימים הנקיים".

התקופה השלישית - מתחילה ממועד הביוץ ומסתיימת בעת הופעת הוסת הבאה. היא מכונה "תקופת ההפרשה". בתקופה זו הקרום הפנימי של הרחם גדל ומתעבה על ידי בלוטות הפרשה, כהכנה להריון צפוי. תקופה זו מקבילה לתקופה השלישית לפי היהדות, תקופה המתחילה אחרי טבילת האשה במקווה טהרה, ומסתיימת בתחילת ההפרשה הדמית של המחזור הבא.

ראינו, איפוא, שבין היהדות לרפואה קיימת התאמה מדויקת להפליא בזיהוי שלושת השלבים של המחזור החודשי, אך יתר על כן, גם את הנחיותיה של היהדות בנוגע ליחסי האישות במהלך שלוש תקופות אלו, ניתן להסביר מנקודת מבט רפואית.

בתקופת הוסת הרחם פצוע ומדמם. הקרום הפנימי של הרחם מתפרק ונעלם. כלי הדם, שמתחת לקרום הרירי שנעלם, חשופים ומדממים, והופכים איבר זה לכעין ספוג. בעת קיום יחסי אישות עלול איבר זה לשאוב חיידקים גורמי מחלות לתוך מחזור הדם.

בתקופה הוסת פי הרחם פתוח במקצת כדי לאפשר את יציאת הדם מן הרחם החוצה. אי לכך, בעת קיום יחסי אישות בתקופת הוסת, עלול לחדור זיהום דרך פתח זה.

הקרום המצפה את הנרתיק המוביל לרחם, מפריש חומר חומצתי המחטא מחיידקים החודרים מן החוץ והעלולים להגיע לרחם.

חומר זה מאבד את יעילותו, ואינו פועל בתקופת הוסת, מאחר שהוא חומצתי, והדם, שהינו חומר אלקלי בסיסי, מנטרל את השפעתו.

בתקופת הוסת השפעות הורמונליות שונות יוצרות הפרעות גופניות ונפשיות אצל האישה. הפרעות אלו גורמות תחושת דחייה מקיום יחסי אישות.

הבנו איפוא, שהימנעות מיחסי אישות בתקופת הוסת היא דבר המתבקש מעצמו מבחינה פיזיולוגית ורפואית, אולם מהו ההיגיון בהימנעות מקיום יחסי אישות לאחר תום תקופת הדימום, בתקופת "שבעת הימים הנקיים"?

הכרת המתרחש ברחם בימים אלו תבהיר היטב ענין זה.

הפסקת הדימום בתום תקופת הוסת אינה הוכחה לכך שפנים הרחם הבריא לחלוטין מתהליך הפירוק שפקד אותו. הפסקת הדימום מבשרת רק על התחלת התהליך של צמיחת תאים חדשים ובניית קרום הציפוי הרירי של הרחם שנהרס קודם לכן. תהליך זה אמור להסתיים בתום שבעה ימים. רק בסופם, לאחר "תקופת השגשוג" ולאחר שנוצר והתפתח קרום חדש המצפה את פנים הרחם, ניתן לומר שהרחם החלים כליל.

ראויה לציון עובדה מעניינת נוספת. התהליכים הביולוגיים שבגוף האישה מתאימים להפליא למצב המיוחד שמצוי בו הרחם בשבעה ימים אלו.

שחרור הביצית מן השחלה אינו מתבצע מיד לאחר הוסת, אלא לרוב לאחר שבעת "ימי שגשוג" אלו. כלומר, לאחר שסיים הרחם את בניית הקרום הרירי. וזאת, כדי שיוכל לקלוט את הביצית.

התקופה שלאחר "שבעת הימים הנקיים", תקופה המתחילה ביהדות בטבילה במקווה טהרה, הינה המתאימה ביותר מבחינה רפואית לקיום יחסי אישות, וזאת מהסיבות הבאות: הרחם הבריא כליל מתהליך הפציעה שעבר עליו. קיים קרום רירי חדש המצפה את פנים הרחם.

החומר החומצתי, המופרש מהקרום המצפה את הפרוזדור המוביל לרחם, מחטא בתקופה זו ברמה מרבית ומסוגל להגן מפני חדירת חיידקים העלולים לגרום זיהום ברחם ובחצוצרות.

מועד הביוץ בתקופה זו מתאים מבחינה ביולוגית להפריית הביצית, שהיא השלב המכריע מבחינה ביולוגית בדרך להקמת משפחה.

למרות שתורת ישראל אינה ספר רפואה, ולמרות שמטרתן העיקרית של המצוות הינה רוחנית, מפליא להיווכח כיצד בעזרת הפיזיולוגיה והרפואה ניתן להסביר מעט את ההלכות הללו, הלכות שביסודן הן בגדר "חוק".

לאחר הבנת ההקבלה באבחון שלבי המחזור החודשי מבחינת ההלכה היהודית ומבחינת מדע הרפואה, צפה מאליה השאלה: האם מדע הרפואה מדגיש נתונים, המוכיחים בצורה חד משמעית, שקיום ההנחיות לחיי האישות לפי היהדות, אכן משפיע לטובה על בריאות האישה, ומונע ממנה מחלות?

הרפואה מצביעה על עובדה סטטיסטית ידועה ובדוקה. סרטן צוואר הרחם היה עד לפני עשרות שנים שכיח בקרב נשים לא יהודיות בעולם כולו. לעומת זאת, אצל נשים יהודיות, שכיחות המחלה היתה נמוכה ביותר. אך לאחרונה, פחתה שכיחות המחלה במידה ניכרת בעולם כולו, כתוצאה מגילויה המוקדם בשלביה ההתחלתיים.

והנה, למרבית הפלא ולגודל הכאב, בשנים האחרונות, דווקא בקרב נשים יהודיות, צעירות ילידות הארץ, חלה עליה מדאיגה בשכיחות סרטן צוואר הרחם.

חוקרי הסרטן מצביעים על קשר ישיר בין המחלה לבין אופן קיום יחסי האישות. הם מסבירים את סיבת השכיחות הנמוכה של המחלה בקרב נשים יהודיות בעבר, בצורה הייחודית של קיום היחסים בהפסקות קבועות, הפסקות הקיימות אך ורק בעם היהודי. אורח חיים זה היה עד לפני עשרות שנים מובן מאליו בקרב נשים יהודיות בכל התפוצות, גם בקרב נשים שלא הקפידו במיוחד על קיום שאר מצוות היהדות.

חוקרי סרטן מציינים, שאי הקפדה על אופן קיום יחסי אישות לפי מסורת ישראל, וכן המתירנות הפורחת בתקופתנו – הביאו לאובדן ה"חיסון" הידוע של הנשים היהודיות מפני מחלה נוראה זו, והן הן שתרמו לעליית שכיחותה.

נוסף ליתרונות הרבים בתחום הבריאות הפיזית, יש לדינים אלו השפעה ברוכה גם מבחינה נפשית. הנחיות התורה משפיעות לטובה גם על הקשר ההדדי והרגשי שבין הבעל לאשתו.

השאלה המתעוררת היא, האומנם? כיצד ייתכן שהפרדה גופנית בין בני הזוג למשך תקופה של כמעט שבועיים בחודש, תשפיע לטובה על הקשר ביניהם?

גישה בלתי מעמיקה עלולה להביא להנחה מוטעית, שהפרדה כזאת בין בני זוג תיצור פתח להתרופפות הקשר ההדדי ביניהם, ואולם במציאות פני הדברים שונים. האדם הוא היצור המושלם ביותר עלי אדמות, אולם למרות גדולתו ותכונותיו הנעלות, הוא סובל גם מחולשות אנושיות ומתכונות שליליות. אחת מהן היא אי יכולתו ליהנות ולחוש סיפוק תמידי מהנאות שגרתיות, גם אם יהיו אלו ההנאות האהובות עליו ביותר. ההרגל מביא לאיבוד עניין בהנאה, ואף לתחושת דחייה. חולשה זו של האדם, תוארה על ידי התנא רבי מאיר, האומר: "מפני מה אמרה התורה נידה לשבעה? מפני שרגיל וקץ בה, אמרה תורה: תהיה אסורה שבעה ימים, כדי שתהיה חביבה על בעלה כבשעת כניסתה לחופה" (נידה ל', ב').

רבי מאיר הגדיר את החולשה הפסיכולוגית של האדם באופן מדויק ביותר. הוא מתאר, מה היה קורה אילולא אסרה התורה קיום יחסי אישות וקרבה גופנית בפרק זמן מסוים של המחזור.

יחסי האישות היו הופכים לדבר שגרתי. האדם לא היה מגלה בהם עניין, וגרוע מכך, אף היה סולד מהם! לדעת התורה, ההימנעות התקופתית מקיום יחסי אישות אינה גורמת התרופפות הקשר בין בני הזוג! להיפך, היא מעניקה לזוג אפשרות לשחזר מדי חודש את האירוע החד פעמי והיפה ביותר בחיים, את ליל הכלולות.

היהדות מעניקה באופן מעשי אפשרות לשחזר את הרגשות ואת התחושות הנשגבות של ליל החתונה מדי חודש בחודשו. הרי זה כעין ירח דבש מופלא שניתן לחדשו לאורך כל שנות חיי הנשואין!