רבים סבורים שהאהבה או שהיא קיימת או שאינה קיימת. אולם אין אפשרות ליצור אותה. הבסיס לדעה זו נובע מההנחה, שהאהבה היא דבר ספונטני שברגש, ואין יכולת לבנותה על ידי אמצעים חיצוניים, אם היא לא נוצרה מעצמה בתוככי הלב. הסיבה המרכזית לכך היא, משום שאת חווית האהבה הראשונה האדם חווה בבית הוריו. שם העניקו לו אהבה ללא מיצרים, בלא שביקש, זאת בניגוד להדדיות הפועלת בחברה.

קיים הבדל מהותי בין אהבת הורים לילדיהם לבין אהבה זוגית. הורים רואים בילדם חלק טבעי מהם, הם ילדו אותו כדי להעניק לו. לעולם לא נשמע אם האומרת: "בני עושה לי בעיות, אני רוצה להתגרש ממנו". שכן הוא חלק ממנה, והאדם אינו מתגרש מעצמו. לעומת זאת, הנישואין בעיקרם אינם בנויים על רצון לתת אלא על השאיפה לקבל – 'כדי שיהיה לי טוב'.

אין סיבה שבניית קשר הנישואין תהיה שונה מכל התהליכים החברתיים האחרים. הקשר לא יווצר מעצמו, אם לא ישקיעו בבנייתו ולא יתכננו את עיצובו. הוא אף לא יתמיד, אם לא ישמרו על קיומו ויטפחוהו.

רבות השקיעו בני הזוג לפני נישואיהם בכדי למצוא חן זה בעיני זו. דיברו בנועם, התלבשו בצורה נאה, והשקיעו מחשבה אודות מאווייו של בן זוגם. משום מה, לאחר הנישואין, רוב הזוגות מפסיקים להשתדל למצוא חן זה בעיני זה. הם סבורים שמציאת חן בעיני בן הזוג היא דבר המובן מאליו, הנובע מעצם העובדה שהינם נשואים זה לזו.

אחד הביטויים לכך, היא האמירה: "אני חפצה שבעלי יאהב אותי כמו שאני". בני הזוג 'משדרים' זה לזה: 'אמנם מישהו חייב להשתנות למען שימור הקשר, אך לא אני, עשה זאת אתה!'

בני זוג נקשרים זה לזה על ידי מנגנונים רגשיים שנטע הבורא באישיותם. על כל אחד מהם להבין, כי הציפייה שיאהבו אותו בלי שישקיע מאמץ ביצירת האהבה, היא ציפיית שוא. זהו נסיון-נפל ליצור קשר ללא הגורמים החיוניים שתפקידם להשפיע על בן הזוג לרצות בחיזוק הקשר.

אמנם נכון, בני זוג יכולים לספר שאכן הם חשו את חוויית האהבה בלא שהשקיעו מאמצים לכך, אך למעשה, הם לא חשו אלא את חווית החידוש. ייתכן, שקשר זה מילא במשך תקופה מסויימת חסר עמוק ברגשותיו של אחד מהם או של שניהם. אולם כמעט בכל המקרים, אם קשר האהבה לא נבנה תודות לתרומתם של שני בני הזוג ולמאמציהם, הרי שעם חלוף תחושת החידוש, חולפת לה גם חווית האהבה, ולעתים קרובות אף נוצרות איבה ודחייה.

להגיע אל האהבה

כאמור, אהבה מלאת רגש אינה מתפתחת על ידי המתנה פסיבית לרגש האהבה שיבוא מעצמו. יש לנקוט יוזמה וליצור אותה על ידי העלאת מחשבות אהבה על הזולת. רעיון זה לימדנו שלמה המלך: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם" (משלי כ"ז, י"ט). כלומר: המים משקפים את ההבעה של האדם המסתכל בהם. אם יחייך אדם לעבר המים, דמות מחייכת תשתקף בהם. ובאם יתבונן בהבעה זועמת, תיראה במים דמות זועמת. אנו לומדים, שכאשר אדם אוהב את זולתו, גם הלה יאהב אותו.

תהליך זה יש לנצל גם בחיי המשפחה על ידי טיפוח רגשות אהבה לבן-הזוג. ניתן לעשות זאת באמצעים הבאים:

א. הנסיון מוכיח, כי כאשר מקדישים זמן לבחינת מעלותיו של בן הזוג, מגלים תמיד מעלות אשר לא נראו קודם לכן. הרצון לראות את הפן החיובי - עוצמתו רבה ותוצאותיו מרחיקות לכת.

ב. מן הראוי להתמקד בנושאים שנעזרים בהם בבן הזוג – אף אם ברור לנו, שאנו מעניקים הרבה מעבר לתרומתו למשפחה ולזוגיות.

ג. התעלמות מחסרונותיו. אין אדם מושלם! אף אם נכיר אנשים אחרים, בעלי יתרונות שאין לבן זוגנו, בוודאי יהיו להם חסרונות אחרים שמהם ניצלנו...

ד. עלינו להפנים כי חלק ניכר מהתנהגותו השלילית של בן הזוג נובעת מהתנהגות בלתי נכונה של בן זוגו. כלומר, פעמים שאנו עצמנו אשמים.

ה. לדון לכף זכות. פעמים רבות הוא אינו אשם מאחר שלא קיבל חינוך מתאים, ועברו עליו מאורעות שהשפיעו על עיצוב אישיותו.

ו. להאמין באמונה שלמה שבן הזוג הינו המחצית המשלימה שלנו. לעתים האדם מסתכסך גם עם עצמו...

ז. כאשר אדם חוזר ואומר לעצמו: 'אני אוהב את אשתי מאד', מסייע הדבר בצורה משמעותית לשיפור תחושת האהבה.

ח. ישתדל האדם לחשוב, שבן זוגו אוהב אותו ומרוצה ממנו. גם אם אינו מושלם.

לעבור למחשבה אחרת

המחשבה אודות תכונותיו השליליות של בן הזוג היא הרסנית לחיי הנישואין. יש איפוא לעבור למחשבה שונה. לאחר שהתרגלנו להתעלם מחסרונותיו, נשתדל לחשוב על כל מעלותיו. אם נתמיד בדרך זו, בעקבות זאת נרגיש תחושה נפלאה בזוגיות שנוצרה. אדם השולט על מחשבותיו, יוצר לעצמו איכות חיים אישית גבוהה.

יש אנשים שהחלו לאמץ הליכי חשיבה חיוביים, והפסיקו תהליך זה לאחר התנסות קצרה, כי הם לא הביאו לשיפור המיוחל. אולם טעות בידם. הם ציפו שהשינוי יתחולל מיד, ולא היא! לשינוי יסודי יש להמתין בסבלנות במשך מספר שבועות. עלינו לזכור, קל יותר לאדם לשנות את מחשבותיו, מאשר את התנהגותו.

למעשה, תהליך ההתמקדות ביתרונות וההתעלמות מהחסרונות מצוי אצל כל זוג לפני הנישואין. יש איפוא לדעת, שדווקא לפני הנישואין תהליך ההתעלמות מן החיסרון הוא שלילי, כי זו השעה לבחינת המועמד. לעומת זאת, לאחר הנישואין תהליך ההתמקדות בתכונותיו השליליות גורמת הרחקה רגשית, המפחיתה את הקשר אליו.

להיות טבעי

יש המעלים תמיהה: כלום יש ערך לחיבה מאולצת? לא אחת ניתן לשמוע כיצד אישה אומרת: "אני מעוניינת שבעלי יאהב אותי כפי שאני". אם נאזין היטב לצלילה של אמירה זו, נבחין שכוונתה היא: "מישהו במשפחתנו חייב להשתנות, אך לא אני אלא הוא!" בדומה לכך ניתן לשמוע בעל האומר: "מה את רוצה ממני, זה אני, וזהו זה". גם הוא מתכוון לומר: "מישהו צריך להשתנות, אך לא אני אלא את!" התבטאויות אלו נובעות מתוך ההנחה, שה'אני' הטבעי והמקורי של האדם מתבטא בהתנהגות הספונטנית שלו. לדעת אנשים אלו, התנהגויות המוכתבות על ידי גורמים חיצוניים, כולל ההתנהגויות שהאדם מאמץ לעצמו, הינן חיקוי מכוער ל'אני' הטבעי, ויש בהן כביכול משום החדרת אישיות אחרת לפנימיות האדם. לדעתם, כל נסיון 'להלביש' התנהגות מתוכננת על ה'אני' העצמי, הופך את האדם לבעל התנהגות בלתי טבעית וגם לא אמיתית. הם מביטים על כך מזווית ראיה שלילית. אנשים אלו צועדים בקנאות אחר ה'אמת' שהם מכירים, למרות ההפסדים ש'אמת' זו גוררת.

למעשה, דרך זו אינה נכונה. אדם האמון על השקפת היהדות יודע שהאישיות היא מבנה אנושי, אשר תפקידו להיות מעוצב על ידי גורמים חיצוניים, ולא להישאר בצורתו הגולמית והראשונית, כפי שהיתה בעת לידתו. בין הגורמים המעצבים את אישיות האדם נוכל למנות את הרגלי ההורים, הרגלי חינוך ולמידה, דחפים ורצונות מזדמנים, לחצי חברה ועוד. ניתן לקבוע בוודאות, שהאדם המבוגר אינו האישיות האורגינלית כפי שהיתה בעת בואו לעולם, אלא מכלול הגורמים שהוזכרו, השפיעו על השקפת עולמו ועל נטיותיו.

לשם כך ניתנה לאדם תורה, שעל פיה הוא יבנה את אישיותו וינהל את מהלכי חייו. ההתנהגות על פי התורה, הופכת להרגל ולהתנהגות טבעית, כשם שאת התנהגותו של אדם שאינו שומר מצוות עיצבו הרגלי החברה. היטיב להגדיר זאת הפסיכולוג הנודע אריך פרום: "שלא כבעבר, כאשר השלטון קבע לאדם מה לעשות, קובעת היום החברה לאדם מה לרצות". כלומר, האדם משוכנע שהוא עושה מה שהוא רוצה, ויש במחשבה זו קורטוב של אמת, אך הוא מתעלם מכך שקיימים גורמי חוץ המשפיעים על רצונותיו. מאחר שהליכי חשיבתנו אינם מקוריים מלידה, וגם הם בני שינוי ובני שליטה, מומלץ שנאמץ לעצמנו הליכי חשיבה חיוביים. כך ניצור קשר זוגי עמוק.

יש החוששים שהניסיון לרכוש דפוסי התנהגות חדשים, יביא בעקבותיו לחץ נפשי. לטענתם, הדבר יביא למפולת, לנסיגה כואבת, ולאימוץ דפוסי התנהגות שליליים יותר מבראשונה. אכן, דברים אלו נכונים במידה מסויימת, אך אינם האמת לאמיתה. הבעיה קיימת רק כאשר רכישת ההרגלים החדשים נעשית ללא רצון פנימי, כלומר, כאשר התהליך הוא כפייתי. ואמנם אדם שאינו רוכש את ההרגלים החדשים מחמת ערכים נעלים, אלא רק למען בן הזוג, אכן עלולה להיווצר אצלו נסיגה. משום שהמתנהג באופן כפייתי סבור, שהוא מקריב את הדבר החשוב לו מכול – את אישיותו!

אולם לא כך הם פני הדברים. אם האדם משוכנע שאכן חיי הנישואין הינם ערך עליון, הרי שכל השקעה, אף הקשה ביותר, תיראה לו פעוטה ולא מכבידה.

אין ספק, שכאשר יתחיל בתהליך שיפור מידותיו, תלווה אותו תחושה של שליטה עצמית נעימה, אשר תעודד אותו להמשיך בדרכו זו. השכנוע העצמי יסייע לאדם לדלות מאישיותו כוחות נסתרים שלא היה מודע להם קודם לכן, ויצליח להפוך את חיי הנישואין לחיים מאושרים, מעניינים ורבי תוכן וסיפוק.