הבורא רצה שהאדם יתקשר לאלוקיו, לחברה האנושית ולבן זוגו. משום-כך הוא יצר את האדם עם תחושת-חסר אשר תכוון אותו ליצור קשר חיובי ופנימי עם אלוקים ואדם. "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (בראשית ב', י"ח).

באמצעות תחושת ה"חסר" נקשר האדם לסביבתו. העובדה שהוא נאלץ להזדקק לזולתו כדי למלא צורך כלשהו, היא היוצרת קשר גומלין בינו לבין זולתו. צורך - אינו חולשה, אלא יתרון ואמצעי לקשר. תחושת הצורך דומה במהותה למנגנונים אחרים ששילב הבורא באישיותו של האדם. לדוגמא, מנגנון הרעב - נועד להסב את תשומת לבו של האדם לכך שגופו זקוק למזון. אף כאב אינו חיסרון, אלא התראה על מחלה. באותה מידה הצורך הוא אמצעי מקשר. כאשר האדם מבקש דבר מחברו, הוא מפעיל את מנגנון החסר שהטביע הבורא באישיותו, וכך יוצר הוא קשר עם סביבתו.

עתה נבין, מדוע האדם הינו יצור שאין דוגמתו עלי אדמות מבחינת הצרכים הרבים שהוא זקוק להם. אין עוד יצור הזקוק ללבוש כאדם. אין גם בעל חיים הזקוק להכנת אוכל כאדם. אין עוד יצור הכבול לדיור כאדם. לא ידוע על נברא הנצרך לתמיכה ולעידוד חברתי כאדם. את כל הצרכים הללו שזר הבורא ורקם באישיותו של האדם, בחיר היצירה. למעשה זהו יתרונו של האדם על פני יצורים אחרים. בכך מתאפשר לו להתקשר לבוראו כמעט בכל רגע מרגעי חייו, בכל תחושה מתחושותיו, בכל גופו ונפשו.

בדומה למנגנון הצורך המקשר בין האדם לבוראו, יצר ה' באישיותו של האדם צרכים שיקשרו אותו לחברה שסביבו ולבן זוגו. בלעדיהם לא היו בני האדם מתלכדים יחדיו, ובודאי שבני זוג לא היו מסוגלים להינשא וליצור תא משפחתי. זאת, משום שקיימות סיבות רבות המונעות יצירת קשר הדוק ובניית שותפות ארוכת טווח. כדי לאפשר את הקשר, ולמעשה את הגשר, בין שני אנשים שונים לחלוטין, יצר הבורא באישיותו של כל אחד מבני הזוג צרכים המביאים אותו להתקשר אל רעהו לתקופה ארוכה, על אף השוני הרב שביניהם, וזאת למרות רצונו העז של כל אחד מהם בחופש ובעצמאות.

הבה ניטול לדוגמה את צורכה של האישה בתמיכה רגשית ואת רצונה למצוא חן בעיני בעלה. מי שאינו מתעמק בהבנת הצורך הרגשי של רעייתו, סבור בטעות שזו היא חולשתה של האישה מול עוצמתו של הבעל. אולם, כאמור, אין זו כלל חולשה, אלא צורך מקשר הבונה את קשר הנישואין. אילולא היתה האישה זקוקה לכל זאת, קרוב לודאי שלא היתה מכניסה את עצמה בעול הנישואין, שהרי הנישואין כובלים אותה בהתחייבויות לא מעטות מדי יום ביומו.

את רובן של הנשים מאפיינת איכפתיות באשר לשמירת הסדר בדירה ולטיפוחה. גם כאן אין זו חולשה, אלא יתרון היוצר את הרקע הנוח למגורים משותפים בבית. השאיפה הקיימת בלב האישה לטפח את הבית, יוצרת אצלה ציפייה לתגובה, ששמו לב לעשייתה רבת המאמץ. משום כך בעל האוכל את המאכלים הערבים שבישלה רעייתו, ומתגורר בדירה שטיפחה, ואינו משבח את פעולותיה, הינו כפוי טובה. התשלום שרעייתו מצפה לו תמורת מאמציה הן תגובותיו החיוביות של בעלה, וכשהיא אינה זוכה להן, היא לא קיבלה תמורה למאמציה.

ניתן להבחין בצורך נוסף הקיים ברגשותיה של אישה - הצורך לפרוק מועקות על ידי תיאור המצוקה בו היא חשה. מטרתה אינה לשמוע דווקא עצה, אלא לקבל תמיכה והבנה. ואמנם, מוצאת היא בבן בריתה את האדם המתאים, המסוגל להעניק לה אוזן קשבת ותמיכה רגשית. בעל מאזין, שאינו מבטל בדבריו את סיפור קשייה, יגלה עד מהרה שאכן הוא מסייע לרעייתו ומפחית את קשייה הרגשיים.

'משקפיים אישיות'

כשאדם בוחן את צרכי השני ושוקל אם הם חשובים או שוליים, אם הם עקרוניים או חסרי ערך, הוא עושה זאת על ידי השוואה לצרכיו האישיים. כאשר מתברר לו שאף הוא זקוק לאותם צרכים, מבין הוא היטב את זולתו.

לעומת זאת, כאשר הוא נתקל בבקשה שהוא עצמו אינו זקוק לה, אין הבקשה נראית לו חשובה. גישה זו גורמת עיוות. שכן לכל אדם יש צורך שונה, מעבר לכך, גם אם הצרכים זהים, פרט שאצל האחד נחשב כצורך ממשי, הרי שאצל שותפו לנישואין הוא צורך רדום. לדאבון לב, אנשים רבים אינם רגישים דיים לצורכי זולתם, ושופטים הכול מזווית ראייה אישית.

מובן מאליו, זה שאינו משתדל להעניק לזולתו את הדברים החשובים בעיניו, פוגע פגיעה חמורה בקשר ביניהם. בכך הוא מטפטף לבן זוגו מסר מאכזב: 'בן זוגי אינו מתחשב בי ואינו רגיש לצרכי'. בעקבות מחשבות מעין אלו מתפתחת מרירות ונוצר מתח רב. אדם שאינו מקבל את צרכיו הבסיסיים, ימשיך לחפש בקביעות את מילוי החסר - את המאכל שהוא אוהב, את האוזן הקשובה למצוקותיו, את האדם היודע להחמיא. מסיבה זו מגלים אנו לעתים אדם האוהב לאכול דווקא אצל אמו או לשהות במחיצת חבריו. עלינו לזכור! ככל שבני זוג יחדלו להתייחס לצורכי זולתם ב'משקפיים שלהם' וינהגו עם שותפם לנישואין על פי צרכיו שלו, יתהדק הקשר ביניהם.

בחירת בן-זוג באמצעות הצורך

הצורך המקשר בין בני זוג עשוי להשפיע בבחירת בן הזוג, אך דוקא בזמן זה עלול הוא גם להטעות. יש לו לאדם מאות צרכים, רובם רדומים, ומיעוטם עירניים ודומיננטיים. דוגמה לכך: אדם הנוהג לאכול בשעה קבועה, באותה שעה מתעוררת אצלו תחושת רעב. צרכים אחרים, שקודם לכן היו חשובים בעיניו, נכנסים בזמן זה למצב של תרדמה. לעומת זאת, בסיום הארוחה, לאחר שנוצרה תחושת שובע, שוב חוזר ומתעורר הצורך הרדום.

כשם שחשיבותם של צורכי האדם משתנים במשך היום בהתאם לנסיבות, כך גם החלוקה בין הצרכים הערניים לצרכים הרדומים אינה קבועה, אלא משתנה בתקופות החיים השונות. בשלב מסויים בחיי האדם עשויים הצרכים הרדומים להפוך לערניים, והצרכים שהיו עד כה ערניים, ייכנסו לתרדמה.

בעת שאדם מחפש לעצמו בן זוג, מחפש הוא אישיות שתענה על צרכיו שלו. על פי רוב מתמקד הוא בחיפושיו אחר אדם שיענה על הצרכים העכשוויים שלו. אנשים רציניים ושקולים יותר מביאים בחשבון גם את הצרכים העתידיים, אך על פי רוב גם אצלם הנבחן נבדק בעיקר אם יש באפשרותו לתת מענה לצרכים הערניים כרגע.

כאשר אדם רוצה להינשא, מוכן הוא לוותר על חלק מהרגליו. לנוכח נכונותו לשתף פעולה, אין הוא מבחין בעומק ההבדלים שבינו לבין בן זוגו. אולם לאחר נישואיו אט אט חש האדם ברצון להיות יותר ויותר עצמאי וספונטני. או-אז נראים לו ההבדלים בולטים הרבה יותר, וכחלוף הזמן אף הולכים ההבדלים ומעמיקים.

הפתרון לבעיה זו, הוא שיפור המידות ורצון כן להיטיב עם הזולת ולמלא את משאלות לבו. באופן זה יתאחדו יחדיו רצונות שניהם, ותיווצר אחידות שתסייע לשני הצדדים כאחד.