משה ניהל דו שיח נוקב עם האלוקים שבו ניסה לדחות את מינויו לתפקיד הגואל. אחת הסיבות לסירובו היתה אי הרצון לפגוע באח המבוגר.
מותו של אהרן התקבל בחרדה גלויה בקרב המחנה, והעם סירב להאמין בבשורה הקשה: "וימת אהרן שם בראש ההר, וירד משה ואלעזר מן ההר" (במדבר כ', כ"ח). "כל ישראל עומדים חרדים ומצפים לראות את אהרן... כשראו שעלו שלושה ולא ירדו כי אם שניים... נחלקו לשלוש כתות.
אחת אומרת: הרגו משה, שהיה מתקנא בו.
אחת אומרת: אלעזר (בנו) הרגו, שהיה מבקש לירש את הכהונה הגדולה.
אחת אומרת: דרך שמים (מיתה טבעית) מת.
תפשום כל ישראל (למשה ולאלעזר) ואמרו: אהרן היכן הוא? אמר להם משה: גנזו הקב"ה לחיי העולם הבא. אמרו לו: אין אנו מאמינים לך, שמא דבר שלא כהוגן אמר לך (העליב אותך) וקנסת עליו מיתה?
בקשו ישראל לסקול את משה ואת אלעזר (באבנים) (ילקוט שמעוני).
מדרש זה מביע היטב את הזעזוע שפקד את עם ישראל לנוכח מותו של אהרן. עם מותו, יצר האיש חלל ריק בלבם.
למרות רום מעלתו ותפקידו מעורב היה עם הבריות, יורד אל אוהליהם, חי את חייהם ומלמדם את האמנות החשובה ביותר לחיים מתוקנים: את אמנות הויתור.
בדרכו זו הפך אהרן לסמל השלום והאהבה בעם. הוא ראה במעשיו אלו את ייעודו. הוא זכה לכהונה, שמטרתה לכפר על עוונות בית ישראל ולשים שלום בינם לבין האלוקים. אהבתו את העם היתה אהבת אמת, והעם השיב לו אהבה.
טוב לב בסיסי זה של אהרן בא לידי גילוי עוד במצרים בטרם גאולה.
משה ניהל דו שיח נוקב עם האלוקים ליד הסנה הבוער. דו שיח שבו ניסה לדחות את מינויו לתפקיד הגואל שהטיל עליו האלוקים. אחת הסיבות המרומזות לסירובו של משה היתה: אי הרצון לפגוע באח המבוגר והחשש מקנאתו למראה גדולת אחיו הצעיר.
אולם הקב"ה אומר לו: "לא אכפת לאהרן בדבר הזה. לא די שאינו מצטער, אלא עוד שמח... שנאמר: 'וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו'" (שמות ד', י"ד) . לא בפיו בלבד, אלא בלבו.
שמחת אמת, ולא קנאה, למראה האח הצעיר שזכה לקרבת אלוקים כה גדולה.
זהו אופיו המעולה של אהרן. הוא אהובו של העם, שמותו גרר אבל כבד, כבד אף מן האבל על משה.
במות משה נאמר: "ויבכו בני ישראל את משה" (דברים ל"ד, ח') . לא כולם. ואילו אצל אהרן נאמר: "ויבכו את אהרן... כל בית ישראל" (במדבר כ', כ"ט).
פעולתו של אהרן היתה ניכרת בתוך המחנה במשך כל שנות המדבר. על כן חש העם בחלל שנוצר עם מותו.
מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופישרה"