בתחילת הפרשה נאמר: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה', ואלה מסעיהם למוצאיהם" (במדבר ל"ג, ב'). יש להבין מהו פשר שינוי הסדר. תחילה נאמר: "מוצאיהם למסעיהם", ובסוף נהפך הסדר ונאמר: "מסעיהם למוצאיהם".

המגיד מדובנא מיישב שאלה זו באמצעות משל: מעשה בילד שהתייתם מאמו, והאב נשא אשה אחרת. הבן הצעיר לא מצא שפה משותפת עם האם החורגת, וכל שנות נעוריו עברו עליו בצער ותוגה. כאשר התבגר הילד, נסע האב למקום רחוק, ומצא שם נערה המתאימה לבנו, ואכן הם התארסו.
התקרב מועד החתונה, יצאו האב ובנו לדרך בעגלה עמוסה בגדים, כלים ומתנות. העגלה לא הרחיקה לצאת מהעיר, והחתן פנה אל העגלון: "כמה קילומטרים כבר התרחקנו מהעיר?" והעגלון השיב לו. מדי פעם חזר ושאל את העגלון שאלה זו. גם האב הטריד את העגלון בשאלות דומות, אך בניגוד לבן ששאל כמה התרחקנו מעיר המוצא, שאל האב מהו המרחק שעוד נותר עד תום המסע.

ההבדל בניסוח שאלותיהם נעוץ בהבדל יסודי במהלך מחשבתם. לבן לא היה מושג על אודות האושר הצפוי לו, אולם דבר אחד היה ברור לו, הוא הולך ומתרחק מהעיר שבה שבע מרורות. משום כך שאל בכל פעם כמה כבר התרחקו מעיר המוצא. לעומתו, האב, שיכול היה לתאר לעצמו את האושר הצפוי לבנו מעתה ואילך, שאל מה המרחק נותר עד המקום בו צפויים לבנו ימים טובים ומאושרים.

מבחינת בני ישראל, דמתה יציאת מצרים ליציאתו של הבן מבית אמו החורגת. בני ישראל עדיין לא ידעו מה היא קדושה, מה היא ארץ ישראל ומה הם חיי תורה, אולם הם ידעו כמה רע היה להם במצרים. לפיכך היתה יציאת מצרים לגביהם בבחינת "מסעיהם למוצאיהם". מטרת המסע היתה ל"מוצאיהם", לצאת ולברוח ממצרים.

לעומתם, משה רבינו ידע כמה טוב יהיה להם בארץ ישראל, ואלו חיים מאושרים עתידים להיות להם באם יחיו על פי התורה בקדושה ובטהרה. לכן נאמר: "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם", יציאתם היתה למען המטרה של "למסעיהם" – לנסוע ולהגיע לחיים של תורה בארץ הקודש.
למעשה, קיימת משמעות נוספת ועמוקה למילים: "מסעיהם למוצאיהם". בני ישראל הבינו, שבראש ובראשונה, עליהם לא רק להפטר משעבוד מצרים ומהצרות, אלא יש לצרף לכך מטרה רוחנית נעלה, להתנתק מטומאת מצרים. זוהי משמעות "מסעיהם למוצאיהם" – לנסוע כדי לצאת. ואכן, כך הוא סדר העבודה ברוחניות: תחילה "סור מרע", ולאחר מכן "עשה טוב". תחילה יש לעקור את השרשים הרעים, את ההנהגות שרכשו במצרים ולהטהר מהטומאה ששרתה שם. לאחר מכן יש לפנות ל"עשה טוב", להזדכך ולהטהר כדי להיות ראויים לקדושת התורה ולקדושת ארץ ישראל.

מסע בני ישראל ממצרים לארץ ישראל משמש גם דוגמא למסעו של כל אדם בחייו. מסע שראשיתו בימי הילדות והנערות וסופו בפתחו של העולם הבא. אנו יודעים שיצר לב האדם רע מנעוריו. הבורא שולח את היצר כדי להעמיד אותנו בנסיונות, ומטרת חיינו היא ללכת צעד אחרי צעד, מסע אחרי מסע, להתגבר, להתקדש ולעלות במעלות הרוחניות במשך כל החיים. זהו מסע ארוך של עלייה, שבמהלכו על האדם לברוח מכל אשר שייך לטומאה ולעבירות, ולהדבק רק בתורה ובמצוותיה.