אדם הרוצח בשגגה - עונשו גלות והוא נס אל אחת מערי המקלט. עד שנכנס לעיר, עליו לחשוש לחייו מפני גואל הדם. בתוך עיר המקלט נאסר על גואל הדם לפגוע ברוצח. עד מתי הוצרך לשהות שם? כותבת התורה: עד מות הכהן הגדול. כשנפטר הכהן הגדול, כל הרוצחים יכולים לשוב לעירם בבטחה.
מדוע תלתה התורה את שחרור הרוצח מעיר המקלט במותו של הכהן הגדול? מהו הקשר בין שני הדברים?
רש"י מסביר: "לפי שהיה לכהן הגדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו". ההריגה בשוגג היתה יכולה להימנע, אם היה הכהן הגדול מתפלל על כך.
כאשר הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים, הוא היה מתפלל, בין שאר התפילות, שלא יישפך דם נקי בישראל... אם נשפך דם, כנראה, שתפילתו לא היתה שלמה.
אמו של הכהן הגדול סיפקה מזון ובגדים לגולים לערי המקלט, כדי שלא יתפללו על בנה שימות. מכיוון ששחרור הגולים תלוי במות הכהן, קיים חשש סביר שהגולים יתפללו שהכהן הגדול ימות, וכך יוכלו לצאת מעיר המקלט ולשוב לעירם. כדי למנוע זאת, סיפקה להם אמו של הכהן הגדול מאכל וכסות, כדי להעניק להם הרגשת נוחות, וכך למנוע את תפילתם.
האם ימנעו אוכל ובגדים את רצון הגולים לשוב חזרה לעירם ולביתם? האם "פרוטות" אלו תשפענה עליהם שלא יתפללו על מות הכהן?
ההסבר הוא שאמו של הכהן אמנם ידעה שהגולים לערי מקלט ימשיכו להתפלל שבנה ימות, אך היא גרמה במתנותיה לכך שהתפילה לא תנבע מעומק הלב. בזמן התפילה תבצבץ מחשבה שבסך הכול טוב לנו פה, שהרי מספקים לנו אוכל ולבוש... מחשבה זו פוגמת בשלמותה של התפילה, וכך פוחתים סיכוייה להשפיע...
*
הנביא ישעיהו בן אמוץ הגיע לחזקיהו המלך ואמר לו לכתוב צוואה (מלכים ב', כ', א'): "צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה". כי "מת אתה" - בעולם הזה, "ולא תחיה" - לעולם הבא כיוון שלא נשאת אשה ולא עסקת בפריה ורביה... אמר לו חזקיהו: לא נשאתי אשה כי רואה אני ברוח הקודש שיצאו ממני בנים לא ראויים... (רבשקה ומנשה)
אמר לו הנביא: "בהדי כבשי דרחמנא למה לך". בתרגום חופשי: אל לך להתערב בתכניות של האלוקים, חובתך לעשות את מה שמוטל עליך...
אמר חזקיהו לנביא: תן לי את בתך לאשה. ייתכן שזכות שנינו תועיל שלא תצא גזרת שמים לפועל. אמר לו ישעיהו: כבר נגזרה עליך גזרה...
אמר חזקיהו לנביא: "בן אמוץ! כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבא - אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים!". באותה שעה פנה חזקיהו בתפילה נרגשת לאלוקים: "ויסב פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'". ואמנם, לאחר מכן בישר הנביא לחזקיהו: "כה אמר ה', שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך... והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה..."
אלוקים חקק בטבע שעל ידי תפילה ניתן לשנות הכול!
אמנם כל תפילה לבורא, נשמעת במרום ועושה רושם, אך כדי לשנות גזרה זקוקים לתפילה כנה ושלימה. כגודל שברון הלב, כך עצמת התוצאה...
אנו נמצאים ב"ימי בין המצרים". בתקופה זו אנו אבלים על חורבנה של ירושלים ועל אובדן בית המקדש. כולנו מייחלים שנזכה לגאולה אמיתית ולבניין ירושלים. השאלה מה מניע אותנו להתפלל על כך? האם הפנייה אמיתית, או שהיא נובעת מאינטרסים אישיים... הבה ונבחן את עצמנו, האם אנו מצפים לישועה כי באמת איכפת כבוד אלוקים, כואב לנו שהעולם מתנהל בניגוד לרצון הבורא, או שאנו רוצים גאולה כי העסקים בקשיים, יש מחלות, אין שלום והמצב החברתי הוא בגדר קטסטרופה... אם הבקשה והתפילה לישועת ה' נגועות באינטרסים, אין ספק שהתפילה נשמעת במרום, אולם היא פגומה, והשפעותיה בהתאם...
אם תפילתנו לגאולה תנבע צפייה והשתוקקות לגילוי כבוד שמים, ולא מתוך נגיעה אישית, מיד ניגאל...