אתה לא מתבייש? אתה אוהב דגים? שקרן וחוצפן, שונא דגים כמוך עוד לא פגשתי מעולם!! זעק אלכס הכפרי הפרימיטיבי על האיש הסועד במסעדה.

היה זה בעוד יום נעים ורגיל לכאורה. אלכס כפרי פשוט החליט באותו יום לעשות שינוי, שנים רבות, יום יום הוא נמצא בקו בית-עבודה כפרית, וחוזר חלילה. מהרהר אלכס לעצמו: חיי, חיים חד גוונים, פעם אחת אני רוצה לראות ולהרגיש איך וכיצד חיים העירוניים בעיר מערבית מודרנית. אמר ועשה, לקח את סוסו ורכב עליו  בואכה העירה.

שם בפתח העיר ראהו מסעדה מפוארת. מחליט הוא להיכנס מבלי להתחייב... לצפות מהצד מבלי להפריע. יושב הוא בשולחן צדדי ומביט בחצי עין על 'שלחן פרטי' ובו יושב לו בניחותא אדם הנראה מעשירון העליון. ניגשת המצרית אל אותו אדם ושואלת אותו בחיוך מסחרי, מה אדוני רוצה היום לארוחת צהרים? עונה לה האיש: "אני אוהב דגים!" חשב לתומו אלכס כנראה עוד מעט תניח המלצרית על שולחנו אקווריום ובו דגי זהב המבלים במים להנאתם. אותו אדם יביט בהם בחיוך אוהב, אולי גם ישיר להם שירי אהבה... ייתן להם מעט אוכל בקיצור יתנהג עמם כמו שאוהבים מתנהגים. אך הנה לתדהמתו לאחר כמה דקות מגיעה המלצרית כשחיוך נסוך ובידה מגש מפואר כשעליו מונחת צלחת ובה דג צלוי על מצע ירקות העונה, ומניחה את הצלחת קרוב וסמוך ליד אותו 'אוהב' אלכס היה בטוח שאותו אוהב יתעלף מידית! אך הנה לתדהמתו עיניו מתעגלות נחירי אפו נפתחים ,ביד אחת מזלג ובאחרת סכין ונועץ את הסכין למעמקי הדג מנסרו חותכו בסכין ונועץ את המזלג בנתח עסיסי ואוכל ובולס להנאתו ומהנהן בקולות הם.. הם.. טוב הדג הזה...

אבסורד כזה בכל ארבעים שנותיו הוא עוד לא ראה! מיד זינק הוא אל עבר אתו אדם וזעק עליו: אתה לא מתבייש אתה אוהב דגים? שקרן וחוצפן שונא דגים כמוך לא פגשתי מעולם! מי שאוהב דגים יוציא אותם ממקום חיותם? ייתן לדייג לחבוט בראשו כדי להמית? ובמקום להצטער על מות אוהבך אתה מאפשר לטבח לצלותו לפזר מלח על הפצעים,ולא רק זה אתה במקום לבכות ולילל על מות אהובך... במו ידיך הוספת חטא על פשע, עשית וידוא הריגה עם סכינך, ניתחת את גופת הדג האומלל לנתחים ופשוט בלי בושה אכלת אותו ומצצת את העצמות!! ואתה עוד לא מתבייש לשקר ולומר: "אני אוהב דגים"??!! צריך היית לומר: "אני אוהב עצמי, דרך ועל חשבון הדגים... (סיפור-משל עממי עתיק)

משל עממי ומוכר זה, מוקדש - לאוהבים את עצמם, למאוהבים בעצמם דרך המאפיינים של השני. נשמיע לעצמנו את השאלה: מה זאת אהבה, אך במהירות בלי פיסוק בין המילים יצא לנו כך: מהזאת'אהבה...? כלומר מה זאת תאווה... לכאורה הם מאד דומות אהבה ותאווה, אולי אפילו מילים נרדפות. אני אוהב בגלל שאני תאב. אני אוהב/ת אותך בגלל ש... את/ה: יפה, חזק, עשיר, חכם, מרשים, פוטוגני, מקושר, מוכשר וכו'. אך לתפיסת היהדות אוקיינוס שלם מפריד וחוצץ בין אהבה - לתאווה! אהבה זו לא תאווה חד וחלק! אהבה מתחילה באות: א' ואילו תאווה מתחילה באות: ת' ביניהם מפרידות כל אותיות א-ב! כלומר שהמרחק בין אהבה לתאווה הוא כל כך גדול שהוא ממש דבר והיפוכו. ומדוע?

התשובה היא כל כך פשוטה לכל ילד באשר הוא, והיא: הבנה פשוטה, אם אני אוהב פרח אני לא קוטף אותו ממקור חיותו! אם אני אוהב ציור אני לא קורע אותו! אם אני אוהב ציפור אני לא לוכד אותה בכלוב! אם אני אוהב דגים אני לא אוכל אותם!  

אם יאמר לך אדם 'אני אוהב אותך' בגלל שאתה יפה או עשיר וכדומה לא בטוח כלל שהוא  אוהב אותך, יתכן שהוא פשוט מאוהב בעצמו מאד, אתה  כרגע מספק לו את צרכיו, כמובן שכדי לספק את צרכיו הוא יהיה חייב בתמורה לספק את צרכיך אך לא מאהבה אלא -כתשלום. לשם כך הוא יהיה האיש הכי מקסים בתבל. הכי אוהב, מפרגן, מתחשב ומפנק. הוא יראה ויאמר לך בלי סוף  כמה את/ה מתוק/ה ומקסים/ה  פשוט נזר הבריאה.. לשם אהבה/תאווה זו  הוא יהיה לעת מצוא: משורר, פייטן ורומנטיקן בלתי נלאה... אך זהירות לא להתרגש יתר על המידה! לא להסתנוור, זה זמני בלבד! יתכן שהתוקף יפוג, כאשר הוא יתרגל, ומדוע? למה נדיר למוצא אהבה לאורך זמן?

התשובה לכך היא: שאחד מסוגי הריגושים הגדולים ביותר זהו הריגוש לחדש חדש הוא מהריגושים החזקים ביותר לאדם. שנה חדשה, מכונית חדשה, בית חדש, בגד חדש וכו'. האדם נמשך לחדש כל עוד הוא חדש. אך האויב מספר אחד של ריגוש החדש הוא: ההרגל! לכן רגש שמו רגש-רגע אש,חולף ומתפוגג. ממילא יתכן שכל ההתרגשות הראשונית - הירח דבש הוא  לא בדיוק לאורך זמן. בדקו וראו הרבה משירי אהבה מלאי הם: אכזבות וצער פרידה, קנאה וחוסר אמון, לבבות שבורים דמעות וכאב אין סוף. ממש שירי אהבה-אכזבה.. כי הרציונל העומד מאחורי אהבה-תאווה הוא: אני לא אוהב אותך, כי אם את מה שאני  מקבל ממך. חשוב להבהיר מותר לנו ורצוי גם לקבל בזוגיות! זוגיות בנויה מלתת ולקבל. אך זוגיות אשר בנויה רק מההתרגשות סיפוק הצרכים בלבד היא טבעה בדרך כלל לחלוף.   

אנו לא באמת יודעים או שמים לב בהבדל המהותי ותהום הפעורה בין אהבה לתאווה.בעקבות כל כך הרבה אכזבות ,פרידות ,וגירושין,יש היום הרבה אשר פוחדים לאהוב! מתוך חשש שלבסוף הכול יתנפץ על סלע המציאות. והלב, הלב הוא הרי לא מקרר או ארון אשר פותחים וסוגרים אותו כל הזמן...

שלמה המלך החכם באדם, מלמדנו את עוצמת האדירה של אהבה: "כי עזה כמוות אהבה - רשפיה רשפי אש שלהבתיה - מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה, אם ייתן איש כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (שיר השירים ח').

מהי א"כ באמת אהבה? מהו הכוח אנרגטי הזה החזק ביותר בעולם!? האם אהבה היא רציונאלית- לוגית אשר מקורה במוח האדם, או שזו תחושה רגשית אשר מקורה בלב האדם? היש נוסחה לשמר אהבה לנצח אולי יותר מכך שתתחזק משנה לשנה? הנה התורה מצווה אותנו בצווי "ואהבת לרעך כמוך" צריך להבין. כיצד ניתן לחייב אדם לאהוב? זו מצווה שמקומה בלב ואת הלב הרי לא ניתן לכפות ולצוות! או שאני אוהב או לא!? כיצד א"כ מקיימים זאת הלכה למעשה?    

תשובת היהדות היא חד משמעית שאהבה ניתן לצוות! אהבה היא רציונאלית שכלית, למי שכמובן רוצה ופתוח לאהוב. התורה רוצה שלא רק תאהב, אלא גם תרצה לאהוב אלא חשוב להבהיר: בסוגית "אהבה" יש כמה רמות והבדלים מהותיים. א. אהבה טבעית של האדם לעצמו, ואהבה טבעית של האדם לילדיו ב. אהבה זוגית ג. אהבת הזולת ד. מלבד זאת אהבה אין סופית בין הבורא לנברא, ובין הנברא לבורא.  במאמר קצר זה אנו נעסוק בעיקר באהבה זוגית.

נתבונן בתובנה של הרמב"ם בלימוד והסבר למצוות: "אהבה" מתוך ים גדול של  חכמת חז"ל בביאור הלוגיקה של אהבה. (אשר בע"ה נכתוב אותם במאמרים הבאים) התובנה ראשונה  נמצאת ביסודו של הרמב"ם על  הדרך לאהוב את הבורא ומתוך אהבת הבורא נאהב את ברואיו: "והיאך היא הדרך לאהבתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע ה' הגדול. (רמב"ם הלכות דעות פרק ו' הלכה ג') נתבונן נראה כאשר נעמיק ונתפעל מהיצירה נתאהב ביוצר, האדם אשר מתפעל מיופי גאונות והסדר ששולט בבריאה הוא מיד מתפעל ומתחבר ליוצר ובורא העולם.

נראה כיצד חשיבה זו ניתנת לביצוע גם בזוגיות.

מה ההבדל הלוגי בין אוהב לשונא? התשובה היא: נקודת המבט של כל אדם היא מכלול של מעלות וחסרונות. כאשר אתה אוהבו ומחבבו אתה מזהה אותו בחיובי שבו ומתעלם מהשלילי שבו. ואילו כאשר אינך אוהבו אלא שונאו, אתה מזהה אותו בשלילי שבו ומתעלם במודע מהחיובי שבו. כך שאין פלא למה אתה שונא אותו. א"כ אמור מעתה אם אתה היית מנסה לחשוב על הזולת בצורה חיובית, מנסה לזהות בזולת את מעלותיו ולהתעלם לרגע מחסרונותיו, התוצאה היא שאתה מפסיק לשנאתו וככל שתתמקד יותר ויותר בתכונותיו הטובות ולדונו לכף זכות בחסרונותיו. אתה אט אט תחוש חיבה אליו, ולבסוף אתה תהיה אוהבו! והיפוכו בשנאה. אבחון זה רואים בדרך כלל בין לפני הנישואין לאחרי... לכן לא כדאי כל כך להתפעל מהכרת מעלותיו של בן הזוג לפני נישואין כי זה תהליך טבעי הנקרא: "עיוות ממימדים" כאשר משהו או מישהו מוצא חן בעיננו חיצונית אנו במודע מכוח ההתרגשות מתפעלים מהחיובי ומתעלמים מהשלילי. אך עיוות זה מחזיק מעמד עד חודשיים אחרי החתונה... ואז מתחיל תהליך הפוך של התעלמות מתכונותיו והתמקדות בחסרונתיו. פלא שמקצוע 'יעוץ זוגי' עבודה משתלמת היא?...   

למדנו בספר משלי: "על כל פשעים תכסה אהבה" כאשר אוהבים לא רואים את החסרונות. לכן הדרך לאהוב באמת לאחר הנישואין, היא לזהות ולרשום לעצמנו כמה מן המעלות והתכונות החיוביות שיש לבן זוגנו. ונתפעל מכך ואז האהבה תבנה מהערכה והוקרה מאיכויותיו של בן זוגנו. כלומר מה אנו אוהבים בו ולא מה אנו מקבלים ממנו. ואו אז זה יעורר גם את רגשותינו לא רק במוח אלא בעיקר בלב. זו הכוונה בפסוק "ואהבת לרעך כמוך" כמו באופן טבעי מבטך על עצמך חיובי (בד"כ..) למרות שאתה יודע שהשלמות ממך והלאה.. כך באותה מידה ראה זאת בחברך.

ואו אז בשמחה נקיים את החלק השני: היישומי נשבחו נפרגן במילים - נספר בשבחו. התוצאה היא: הנאהב יחוש הערכה מזהים אותו בצד החיובי שבו, אוהבים אותו, יחוש נאהב. הוא לא יישאר שאנן... "כמים מהפנים אל הפנים כך לב האדם באדם" כמו שאתה חושב עליו כך הוא בהדדיות יחשוב עליך והוא יחזיר אהבה, זוהי א"כ התשובה כיצד ניתן לכפות אהבה, התשובה היא שאנו 'בוחרים' אם לשנוא או לאהוב הכל תלוי בנקודת המבט.

יש חשיבות מיוחדת לומר לו בפה מלא ובמאור פנים בלי קמצנות במילים... ובלי הגבלה אלא שוב ושוב, יום יום, ולא להניח שבן זוגנו יודע שאנו מעריכים אותו.. כמו אותו גבר שענה לרעייתו על תלונתה שהוא לא מחמיא לה ענה לה הוא: 'אשתי היקרה את יפה מסימה ונהדרת עד להודעה חדשה, אם יכול שינוי אעדכן אותך...' ככל שנרבה לומר לו זאת ניווכח א. שאהבתנו אליו תגבר מיום ליום ב. הדדיות אהבתו אלינו תהיה בהתאם נמצא אם כן שלא מספיק שאנו אוהבים היום, אנו צריך לדעת כיצד לאהוב גם מחר! לתובנה זו יש לעשות 'שיעורי בית' שלא רק נאהב, אלא גם נרצה לאהוב. וכך כותב הרמב"ם כיצד מיישמים זאת בהלכות דעות פרק י' הלכה ג' וזה לשונו: "מצווה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר: "ואהבת לרעך כמוך"  לפיכך צריך לספר בשבחו, ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו.

יבוא וישאל השואל א"כ כל אחד יכול להינשא עם כל אחת, לחשוב חיובי עליו מיד יאהבו לנצח??      התשובה לכך היא: ברמת העיקרון חיובית! אך בפרקטיקה המציאותית לא בדיוק... לא כולם בעלי דרגה כזו... בנקודה זו יש להבהיר: א. מפני שרצה הבורא את שלמות האדם, והאדם אינו שלם עד שינשא לבן זוגו ב. מפני קיום העולם, ברא הבורא מוטיבציה לאהבה זוגית ושמה: משיכה- בין המינים. הרי איש ואישה שונים הם בתכלית השינוי בקצב, בשכל, וברגש. לולא המשיכה בין המינים היה העולם שמם לחלוטין... לכן נצרך  שימצאו חן האחד בעיני השני . כאשר בונים תא זוגי בצורה הנכונה כלומר: שהשכל קודם לרגש כשהקשר מתחיל נכון בדרך כשרה וטהורה על כל המשתמע בכך, והזיווג הוא משמים. אזי בורא עולם ממציא חן האחד בעיני השני, למטרת הנישואין. לכן יש חשיבות שתיווצר ביניהם כימיה והתרגשות. אלא טבעה של כימיה והתרגשות לחלוף. לא בכדי רגש שמו רגש, מלשון: רגע-אש. חשוב א"כ ללמוד ולהפנים את יסודותיה הלוגים של אהבה עוד טרם יפוג תוקף החן וההתרגשות הראשונים ולא נמצא עצמנו מול שוקת שבורה. אלא אדרבא נבנה את האהבה נדבך על גבי נדבך. כמובן שונה מכך לגמרי, אהבת האדם לזולתו, שם ניתן לקיים מצוות "ואהבת לרעך כמוך" גם אם הזולת לא בדיוק מוצא חן בעיני... אם נחשוב כך נתחיל לאהוב מחדש נחדש ונתחדש באהבתנו לנצח.  

אמר פעם חכם אחד: כאשר אהבה אינה מבוססת אומרים: אני אוהב אותך מפני שאני זקוק לך. כאשר אהבה מבוססת, אומרים: אני זקוק לך מפני שאני אוהב אותך...